יש ירידות ויש עליות
אם לא היו ירידות לא היו גם עליות...
היום אחרי קורס הפסיכומטרי, אני ושלושת הידידים שלי נסענו לטכניון, לכנס העתודה האקדמאית.
בעצם, נסענו רק בגלל ידיד אחד, ולפני זה אפילו לא חשבתי לפנות לכוון העתודה.
אבל עכשיו, זה נראה לי מזה שווה!
לסיים לימודים, ואז ישר אחרי החופש הגדול להתחיל ללמוד באוניברסיטה\טכניון, כשהצבא מממן הכל.
כשמסיימים תואר ראשון, עושים 3 שנות שירות חובה ועוד 3 שנות קבע, וזה כשאנחנו עם תואר ביד, ואנחנו סוג של עובדים בצבא עם המקצוע שבחרנו לעסוק בו.
אני ממש שוקלת ללכת לזה, אני צריכה עוד להתייעץ עם אבא.
רוב הנסיעה הביתה, ובכללי, לא הפסקתי לצחוק. כולנו לא הפסקנו לצחוק...
היינו סטלנים אחוש^#%$!!!
זה הגיע למצב שבו אני אומרת: "זהו, אני לא צוחקת יותר"
ר' מנסה להצחיק אותי המון, אני פוקר פייס...
ואז א' רק עושה פלוץ עם השפתיים ואני עוד שניה פיפי!
זה כיף לבלות עם ידידים...
אין קשרים רומנטיים, שומדבר,
פשוט אני והם והמון בדיחות וצחוקים.
אין שום לחץ, אין שום ניסיון להיות מרשימה... כי זה ידידים,
והם תמיד מקבלים אותך כמו שאת.
אני צריכה להמשיך ללמוד...
מחר צריכה לעשות ניקיון בחדר ויש גם עבודה ב6 בערב
קיצור מחכה כבר לשבוע הבא, הולך להיות כיף 
ערב טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
