מה נסגר איתי.
למה חתיכות של 'אני מהעבר' מופיעות בזמן האחרון.
למה אני מאבדת ביטחון עצמי?

ועוד דבר...
למה אני לא חברותית?
הסיבה היא לא ביישנות.
הסיבה היא שאין לי כוח.
באמת, אין לי כוח להיות חברותית לאנשים.
אני אחייך אליהם, אבל אין לי כוח ורצון לפתח שיחה עם מישהו שאני יושבת לידו שעתיים, אני מעדיפה לשמוע מוזיקה ולשקוע במחשבות.
מאז תחילת התיכון ועד לפני חודשיים בערך הייתי חברותית, באמת, הייתי מפתחת שיחות םע אנשים באיזה זימונים של צבא, יום מא"ה וכאלו..
ואז זה פשוט נעלם, הצורך להיות מישהי בשביל אחרים, זרים שאני לא מכירה.
העיקר שיש לי אותו, ואת החברות שלי, ואת הידידים וכמובן את המשפחה.
אנשים אחרים פשוט לא מעניינים אותי.
בעצם, אין לי כוח לצאת מהבית.
ואםילו שאני ואמרת לעצמי שיש לי המון כוח ומוטיבציה ללמוד ולהתאמן, ומחר אני אתחיל לעשות הכל כמו שצריך - בסופו של דבר אין לי כוח ללמוד, אין לי כוח לספורט, 
אין לי כוח לעשות משהו. אין לי וכח לשומדבר.
בא לי.. אין לי מושג מה בא לי אפילו.
בא לי שיחזור, 
צד שני בא לי להרזות ולהיות יפה בשבילו, וגם זה אין לי כוח לעשות.
אני.. באמת צריכה לקחת את עצמי ביידים,
כי אני מרגישה שאני חייה רק כשהוא פה, וזה עצוב, כי הוא פה רק פעם בשבועיים-שלוש ועוד כמה זמן יהיה םה רק פעם בחודש..
אני צריכה לקחת את עצמי ביידים.
אני מדברת המון, חושפת דברים עליי, עלינו, או שסתם מדברת שטויות כמו מפגרת.
צריכה...
לכתוב יומן, לעשות משהו,
אחרת אני אתחרפן.

הינה אני בת 18, בכתה יב'...
זה לא מה שתמיד רציתי, מאיזה גיל 11?!
צריכה לנצל את זה, כי 18 יש רק פעם אחת.
וככל שהזמן עובר, אני לא נהיית צעירה יותר.
צריכה להנות מהחיים גם כשהוא לא פה, צריכה להפסיק להזניח את עצמי.

נתחיל מזה, שאני אלך כבר להתקלח, אמרח על עצמי איזה קרם גוף...
אשים לק, אעשה גבות.
אתחיל לאכול בריא ואמנע ככל האפשר ממתוקים.
אעשה ספורט.
אתחיל ללמוד.
אוציא את הראש מהתחת שלי ואתעניין קצת באחרים.
אוציא את התחת מהראש, כי ברגע שמפסיקים לחשוב על להרזות- מרזים.

הייתי.

הייתי