לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2013    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2013

חודש וחצי


אני מתחילה לחשוב על העבר, על סוף ו', תחילת ז'...
הייתי מעריצה שרופה של רבלדה (המורדים המקסיקנים*) וכל דבר אצלי היה מתקשר אליהם,
ניסיתי להתלבש בסגנון שלהם, להתנהג כמוהם, לדבר כמוהם, שמעתי שירים שלהם, תקופה מאוד ארוכה (שדרך אגב עכשו אני לא מבינה מה אהבתי בשירים האלו, אבל לפעמים שומעת בשביל הנסוטלגיה חח),
התחלתי להתאפר בסתר לביתספר וזה תמיד היה נמרח לי והייתי בטוחה שזה יפה מוציא לשון



עם ה'צמידים' שגם חיקיתי מרבלדה... חחח
עם הזמן גם כשכחתי מרבלדה, זה עדיין הרגל, לשים המון צמידים.

ורק בסוף י' ההרגל הזה פסק...

 

 

בכל מקרה, אני זוכרת מאיפה התחלתי, כמה אנשים הכרתי, כמה חברים היו לי... כמה שהייתי אחרת ובאתי בגישה אחרת לכל דבר...
אהבתי מאוד את כתה ז', זאת הייתה התקופה הפורחת שלי, הרגשתי מעולה, על אף שהסיבות היו בסך הכל אשליה.
חוץ מסיבה אחת, והיא החברה המדהימה שלי שיש לנו זכרונות מטורפים ביחד, גם מהתקופה האפלה (כתה ח') וגם מהתקופה המשתפרת (כתה ט').

 

וכמו שהתחלנו ועברנו ביחד את חטיבת הביינים, ככה גם המשכנו לתיכון ביחד והינה אנחנו מסיימות ביתספר ביחד :)

 

 

 

 

התיכון הייתה תקופה בסה"כ טובה. עם עליות וירידות. הציונים השתפרו, הכרתי אנשים, התנסיתי בדברים, והתחלתי לשמוע מוזיקה באנגלית לשם שינוי. הטעם במוזיקה שלי השתנה לטובה!

 

יש לי חברות מדהימות ולעולם לא הייתי מחליפה אותן באחרות! 




ועל החבר שלי צריך לעשות פוסט נפרד, אבל אני אעשה אותו לעצמי ביומן



השיא זה עכשו. אני פשוט קולטת, כמה שכל מה שרציתי, קיבלתי, וכל השאר זה רק בונוס.

על אף שלפעמים יש רגעים שאני מרגישה הכי רע בעולם, כמו כל אחד בעצם, ויש ימים שאין לי כוח ורצון לקום מהמיטה... אני יכולה להגיד שאני מאושרת.
ואני מפחדת ומתרגשת ממהסוף הקרב, מפחדת ומתרגשת מהתקופה החדשה בפתח, אבל מאוד רוצה לחוות הכל



אעאע עד הגיוס יש כל כך הרבה דברים שהולכים להפוך את התקופה הזאת למושלמת (ועמוסה, מהבחינה הטובה).

והדבר שבאמת עכשיו לא יוצא לי מהראש זה מה שהוא אמר לי בטלפון בשישי בלילה... לא רוצה להגיד סתם, זה לא בטוח יוצא לפועל, יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתנות... 
אבל חטפתי המון מרץ וכוח רצון, התחלתי ללמוד הרבה כדי שלא יהיה לחץ גדול יותר מאוחר, 
ועל אף שאמרתי שלפני צבא אני נהנת מחיי המובטלות שלי, אני מתחילה לחפש עבודה, מצידי שתי עבודות, העיקר להרוויח כמה שצריך.
חוץ ממתמט' שאוטוטו נגמרת, נשארו רק שתי בגרויות, אזרחות וביולוגיה. אז בקושי יש לימודים, שעתיים ביום ובשלישי בכלל יש יום חופש.

אז יאלה, אחרי יום שלם שלא עשיתי כלום חוץ מקצת ביתספר, סרט עם חברת הילדות שלי מלמעלה , ושנת צהריים מתוקה, אני הולכת לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל לעשות עם עצמי משהו! רציתי לצאת לריצה אבל משהו אומר לי להשאר, בבית היום... 

ערב טוב 

נכתב על ידי , 19/5/2013 18:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לit's me אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על it's me ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)