צד אחד כועסת.
צד שני ברוגע.
 צד שלישי לחוצה.
צד רביעי עייפה.
פיצול אישיות. או בלבול?

אני לא יודעת מה בא לי, אבל פשוט נמאס לי.
אין לי כוח לעבודה הזאת בביולוגיה!
היא עושה הכל, לא משאירה לי ולאחרת כלום- מה שגורם לשתינו לא לקחת את העבודה ברצינות- ואז היא מתעצבנת על זה!
אבל הבעיה שאני לא מצליחה לעשות אפילו חלק קטן בעבודה הזאת כי אין שום דבר באינטרנט על החלק שנשאר לי לעשות.

ולא נעים לי לשאול את המורה כי  הי הסבירה על הכל כשישנתי לה בשיעור.
אני מנסה להדחיק את זה, לעקוף את זה, אבל זה לא נגמר, כי זה קשור ליח' אחת בביולוגיה,
אוההההההח אין לי כוח לזה.
אין לי כוח לעבודה בקבוצות, כשאני סומכת על אנשים אחרים אני לא מתפקדת בכלל. זה או הכל או כלום.
נמאס, חפר. 

אני רוצה לבלות, להנות.
לא רוצה לחשוב על לומודים, נמאססס.
אחרי הפסיכומטרי סוג של התחרפנתי, הרמתי ידיים.
אין שום עומס, זה השנה הכי פחות עמוסה שהייתה לי אי פעם. בקושי לומדים.
ואני לא מסוגלת לעבור את זה כמו שצריך?
חייבת עידוד, מוטיבציה. אין לי אותה בשיט.


 אני רוצה גם חבר. אהבה. איזה מישהו בחיים שלי, לפחות לאופן זמני.

ואם לא אז איזה עיסוק, שעשוע, בידור.

כוסעמק, משעמם לי בחיים!!!

וככה אנשים משלים את עצמם שלא...

גזר, אני ונט.


 אין לי מושג למה, פשוט באתי וחיבקתי אותו היום אחרי המון המון זמן.
אני מתגעגעת לימים... ללפני שנתיים... לי', לתקופה כשהכל עוד היה מלפנינו, הכל.
כשהיינו רק ידידים. כשלא היו מריבות ושטויות.
כשעוד היו לנו 3 טיולים מלפנינו. הרבה אירועים לפנינו.
והכל מתחיל להגמר כבר. נשארו כמה אירועים וסופשנה. נשף- שאני ממש מקווה שיצא טוב ולא מעפן כמו שיצא ליב' של שנה שעברה.
בא לי לעצור את הזמן... ולהרגע.

בא לי ככה כבר כמה חודשים... 
זה לא יקרה, אז מתי אני אקח את עצמי בידיים?