במשך השנים אנשים נטו לתייג אנשים ולמספר אותם. זו הסנובית, זו השרלילה, זה המניאק, זה הערס וכו'. עם הזמן השתדרגנו, לו יש יותר כסף, היא מוציאה ציונים טובים יותר בלימודים, לו יש מאיות, הוא נכשל.

אם אתם לא גאונים שקוראים את החומר פעם אחת וזוכרים את המחברת בע"פ, כנראה תצליחו להזדהות איתי בתחושה שהמספר שכתוב לי הרבה פעמים על דף הבחינה, מנסה לשקף אותי. אבל האם הוא מי שאני באמת? האם הוא מראה שביום הבחינה רבתי עם הורי? נפרדתי מבן זוגי? הייתי חולה? כמובן שלא! הרי כל מה שבית הספר נועד הוא לקבל ציונים! ציון אחר ציון אחר ציון, וזה לא נפסק. המנטרה: תשננו ותקיאו את החומר. כי למה מעבר? למה לחנך ללהיות בן אדם, להשקיע, לעזור, לשתף, להיות שיוויוני וסובלני כלפי האחר? הציון יותר חשוב.

החלטתי שבית הספר לא מעניין לי את הזפזיף ושאני יותר מעומדן שכלול ציוני הבגרות שלי. ציוני הבגרות שלי לא משקפים את מי שאני. הם לא מסבירים שאני מדריכה פעילה בתנועת נוער. שאכפת לי מהמשפחה ומהחברים שלי. שאני רוצה לתת מעצמי ולא בשביל לקבל חזרה. אני רוצה לראות עולם. אני רוצה לשנות. ליזום. לתת. אני רוצה להיות משהו אחר בעולם הזה. להוביל לשינוי. אני לא רוצה להיות רק מספר!