http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853מיוחדת עם השריטה שלי, ועם נקודת החן ליד עין שמאל.heCopyright 2026 שירצ'י. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/53/58/81/815853/misc/25990138.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13941228<div align="right" dir="rtl">במשך השנים אנשים נטו לתייג אנשים ולמספר אותם. זו הסנובית, זו השרלילה, זה המניאק, זה הערס וכו'. עם הזמן השתדרגנו, לו יש יותר כסף, היא מוציאה ציונים טובים יותר בלימודים, לו יש מאיות, הוא נכשל. אם אתם לא גאונים שקוראים את החומר פעם אחת וזוכרים את המחברת בע"פ, כנראה תצליחו להזדהות איתי בתחושה שהמספר שכתוב לי הרבה פעמים על דף הבחינה, מנסה לשקף אותי. אבל האם הוא מי שאני באמת? האם הוא מראה שביום הבחינה רבתי עם הורי? נפרדתי מבן זוגי? הייתי חולה? כמובן שלא! הרי כל מה שבית הספר נועד הוא לקבל ציונים! ציון אחר ציון אחר ציון, וזה לא נפסק. המנטרה: תשננו ותקיאו את החומר. כי למה מעבר? למה לחנך ללהיות בן אדם, להשקיע, לעזור, לשתף, להיות שיוויוני וסובלני כלפי האחר? הציון יותר חשוב. החלטתי שבית הספר לא מעניין לי את הזפזיף ושאני יותר מעומדן שכלול ציוני הבגרות שלי. ציוני הבגרות שלי לא משקפים את מי שאני. הם לא מסבירים שאני מדריכה פעילה בתנועת נוער. שאכפת לי מהמשפחה ומהחברים שלי. שאני רוצה לתת מעצמי ולא בשביל לקבל חזרה. אני רוצה לראות עולם. אני רוצה לשנות. ליזום. לתת. אני רוצה להיות משהו אחר בעולם הזה. לה</div>Thu, 17 Oct 2013 23:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13941228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13941228http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13935105<div align="right" dir="rtl">מי ששם למעלה, אני נושאת תפילה. תן לי את הכוח להמשיך, למד אותי לשאוב את הטוב מן כל הרע. להצליח לקבל את האהבה הזו. להמשיך איתה, להמשיך להיאבק. תהפוך את זה ככה שכבר לא אצטרך להיאבק. נמאס לי לשאול את עצמי מה לא נכון. אם טוב לי, אם רע לי, אני על סף שגיעון. אני רוצה להגיד באמונה שלמה שאני אוהבת אותו. אני רוצה להצליח. קשה לי. קשה כל כך. אין לי כוח להמשיך אם זה לא איתו. אין לי ממי לשאוב כוחות. אין לי. מלא אותי בכוח, להמשיך, להשתמש במוח. איך להפוך את זה לנכון. איך להצליח לעשות את השוויון. אני לא יודעת מה לענות לו. מה להגיד שיעשה לשנינו טוב. כל מילה שאני אומרת רק מכאיבה לו יותר. אני לא יכולה לראות אותו נשבר כל הזמן, כואב לי עליו כל כך. לא סתם אמרתי שלהיות איתי בקשר זה עסק. עסק מסובך. לא מצליחה יותר למצוא אותי. "כבר שבועות חיפשתי ולא מצאתי את אהבתי". לא יכולה להשתקע יותר. צריכה שינוי. </div>Fri, 11 Oct 2013 02:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13935105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13935105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13575927<div align="right" dir="rtl">ההרגשה הזאת, המעיקה הזאת, שתמיד נמצאת שם. גם כשאת שמחה, היא תמיד נמצאת שם. והתמונה שנכנסת דרך חריכי הזיכרון, לא נותנת מנוח. כן, תנסי לחתוך את הצל שלך, תנסי. וכשמדברים, פתאום יש דמעות בעיניים. כן, תבכי כמו ילדה, תבכי ילדה, תבכי. והצער בעיניים, אבל החיוך על הפנים. והבבואה שבמראה, שמזכירה את העייפות מהפנים. והריח שנודף, כמה בושם שתשימי הוא לא יחלוף. ריח זיכרון רע, זיכרון שבוער לך מבפנים. שימי אותו בצד, שימי. תכחישי, את כבר רגילה. עטי חיוך על הפנים. קני עוד חולצה או שתיים. תבכי שאין בגדים. והטעם, הטעם המר והצורב גם הוא לא יעבור. והזמן חולף בינתיים, חלף ולא יחזור.כן, תבכי ילדה, תבכי. שחררי הכל. בלילה. במיטה. על הכרית הרטובה. תבכי. אין אף אחד בחדר, רק את והקירות. אף אחד פה לא רואה, אין קול ואין עונה.שרפה בך מתחוללת, ילדה קטנה זועקת. הזיכרונות מטשטשים ואנשים הולכים, חולפים. את יושבת מול המראה ומסתכלת על הבבואה.תבכי ילדה תבכי. תבכי בלילה במיטה. אין פה אף אחד עכשיו. הכל יהיה עוד טוב. את תראי, רק תזכרי. תבכי ילדה.תבכי.</div>Sun, 02 Dec 2012 16:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13575927http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13575927http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13553623<div align="right" dir="rtl">בועה.כמה קל לברוח אליה, לחיות בה כשצריך. כמה קל לשכוח ולא לזכור, להתנתקמהעולם ללא כל זכר או מצפון. כמה קל להגיע אל העולם האוטופי הזה, להתרחק מהמציאות חורקת השיניים. כמה קל להאמין שזה רקעניין של זמן, ושהכל הולך להיות בסדר.בסדר. הכל יהיה בסדר.סיסמא קליטה, מסר ברור. כמה קל להאמין שיש מי ששומר עלינו שם מלמעלה,שדואג לנו שהכול.. יהיה בסדר. כמה קל להאמין שלנו זה לא יקרה, שהמציאות הזורחוקה מאיתנו, שהמציאות הזו, בכלל לא המציאות שלנו.המציאות שלנו?מה זה אומר בכלל? הבועה שהתרגלנו בכל בוקר לקום אליה? הסיסמא שכמו תוכילמדנו לשנן? או שזה בכלל סיוט גדול שלקחנו בטעות במקום מישהו אחר?אולי הבועה היא בכלל בלון, ואולי שניהם אותה מילה. הרי את שניהם אפשרלפוצץ, כן ידידי, אפילו את הבועה שלך!ומה אם? ומה אז? ואילו? ואולי?הפגנות, דם, צרחות, כאב. אנשים מתים ברחובות, ולאחרים אפילו לא נצבטהלב.בועה.כמה קל לברוח אליה, לחיות בה כשצריך. כי מי צריך לפתוח את העינייםכשאפשר לסגור אותן כשקצת מעיק.</div>Thu, 15 Nov 2012 21:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13553623http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13553623http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13433407<div align="right" dir="rtl">שמעתי בעצתה של חברה טובה, ואלו עשרת המטרות שלי לשנה הקרובה לבוא: 1. לשמוח, ליהנות, לצחוק. 2. להרגיש משוחררת- עם אנשים חדשים ועם אנשים שאני כבר מכירה. 3. לעמוד בלוח זמנים שאני מציבה לעצמי. 4. להוציא ציונים שמספקים אותי. 5. לחזור לעשות ספורט קבוע. 6. לשמור על חדר מסודר. 7. לעזור יותר בבית. 8. לא לשמור בבטן. 9. להיות אני. 10. שתהיה שנה משמעותית. מה עשרת המטרות שלכם לשנה הקרובה? :)</div>Sat, 25 Aug 2012 12:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13433407http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13433407http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13432473<div align="right" dir="rtl">ר'. אם היית יודע כמה מילים יש לי להגיד לך. כל כך הרבה שאני אפילו לא מצליחה לנסח את זה בצורה הכי טובה שאפשר. אני חושבת שכתבתי את זה לפחות חמש פעמים מחדש כבר. רציתי להתייעץ אתך על משהו. משום מה דווקא אלייך החלטתי לפנות. אולי זה בגלל שאתה גבר.. אולי בגלל שאתה החבר הכי טוב שלי ותוכל לייעץ לי בצורה שאתה יודע שתשפיע עלי הכי טוב.. השבוע נסעתי לבית ריק באיזה חור בדרום, לפגוש חברים ישנים שלא ראיתי המון זמן. ובמפתיע (לא), היה שם מישהו שכמו שאתה יודע, לפני כמה חודשים קצרים מאוד רציתי אותו, ובגלל המרחק בעיקר, זה לא הלך. בכל מקרה, ישבנו כולנו מסביב לשולחן בחצר של הבית, סביבות העשרה אנשים- והתחלתנו לשתות. לא התכוונתי בכלל לשתות הרבה, לא התכוונתי שזה ישפיע עלי בכלל כל כך הרבה! אבל אתה יודע, מסתבר שטקילה זה חזק.. מפה לשם האלכוהול עלה לי לראש, ואני בטיפשותי יצאתי איתו לסיבוב. אתה צריך להבין שמעבר לפעם ההיא שהתנשקנו, אנחנו חברים מאוד טובים. אנחנו מספרים אחד לשני הכל, באמת הכל! עברנו את הסיפור ההוא מזמן, והרגש אליו גם עבר איתו. ובכל זאת, התנשקנו. ר', אומרים שכשנכנס יין- יצא סוד. ואם</div>Fri, 24 Aug 2012 19:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13432473http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13432473http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13428209<div align="right" dir="rtl">הנה כבר סוף החופש הגדול, אני עומדת מול המראה ומסתכלת כמה גדלתי. כמה גבהתי, כמה השיער שנצבע רק לפני תקופה קצרה כבר גדל ורואים שורשים, בגד שהיה עצום בתור קטנה- נראה עכשיו קטן, פתאום הנדנדות וגני השעשועים נראים חסרי תוכן ולא נותנים לי תשוקה לחזור אליהם יותר, חפצים שאהבתי נראים לי עכשיו כה משונים, תמונות מזכירות לי אנשים שלא נשמר איתם הקשר, שירים מזכירים לי תקופות שלא אשוב אליהן וברכות מזכירות לי את השנה שחלפה ותמה לה, והו, כמה מהר היא חלפה. אך בלי שום התראה מראש, בלי מצמוץ מהקטן שבקטנים- הזמן נעלם לו, תקופות השתנו להן, אנשים בסביבה הלכו לדרכם, וכך, גם אני. יש רגעים בהם אני קוראת מכתב שכתבו לי, ופתאום דמעה זולגת מעיני. לא מהדברים הכתובים שם, אלא ממה שהם מזכירים לי. השנה הזו חלפה לי במהירות האור. גדלתי כל כך הרבה- במראה ובאופי, שיניתי דברים שלא אהבתי בסביבה שלי או בעצמי, למדתי מאנשים, ממקומות ומחפצים. קראתי טקסטים שהלוואי שכולם יתקלו בהם בחייהם, שיניתי צורת מחשבה, העמקתי בשאלות כאלו ואחרות ולימדתי חניכים על ערכים ועל כבוד. כל כך הרבה השתנה השנה, אני כל כך השתנתי השנה! לא יאמן שרק מלפנ</div>Wed, 22 Aug 2012 01:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13428209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13428209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13414882<div align="right" dir="rtl">you deserve to be happier than you are</div>Mon, 13 Aug 2012 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13414882http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13414882http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13405036<div align="right" dir="rtl">שינוי. לטובה או לרעה? רק הזמן יגיד. If you believe in yourself anything is possible. </div>Tue, 07 Aug 2012 17:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13405036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13405036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13404352<div align="right" dir="rtl">בכל יום חדש שמפציע, שמע שיר. מוזיקה תיתן לך כוחות להמשך, דעות מההתחלה, ורצון לחוויה. נפצח בשיר אהוב ומוכר. </div>Tue, 07 Aug 2012 04:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (שירצ'י)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=815853&blogcode=13404352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=815853&blog=13404352