קינג ג’’ורג’’ פינת הנביאים

היום מתחתנים זוג חברים של הזוגי שלי.

וכמו בשתי חתונות קודמות, אני אסתכל עליו כשהחתן ישבור את הכוס ודמעות יעלו לי בעיניים.

הזוגי גרוש כבר כמעט עשר שנים.

הוא לא רוצה חתונה.

אני רוצה חתונה. עם שמלה לבנה וחופה מיוחדת וכוס שבורה.

אני רוצה שסבתא שלי תבכה מאושר ושאבא שלי יעמוד איתי זקוף וגאה.

אני רוצה שכל החברות שלי וכל הידידים שלי שיהיו ירקדו וישתו ויישמחו.

אני רוצה יום שהוא שלי.

בבת המצווה שלי לא ממש התייחסו אליי.

את יום הולדת 16 חגגתי לבד, עם ג'וינט של חשיש ובקבוק ג'ק דניאלס בים. בבכי.

את יום הולדת 18 חגגתי בערך. היה אירוע בלוגרים שאבא שלי אירגן וזה היה מספיק קרוב ליום ההולדת שלי אז למה לא?

את יום הולדת 20 אני אתחיל בבדיקה של הזוגי לקראת ניתוח והיום בטוח לא ישתפר משם.

מה נשאר לי אם לא החתונה?

את יום ההולדת האחרון שלי העברתי במירור בבכי על מזרן מתנפח בתוך אוהל כשהחברים של האקס האידיוט אוכלים ושותים ושמחים בחוץ.

היה מהמם. בערך.

הדהים אותי שהרגשתי כל כך חרא נפשית. אבל זה ככה כל יום הולדת כמעט.

עוד יותר הדהים אותי שלאף אחד לא היה אכפת.

השנה יהיה שונה.

אני מרגישה את זה בעצמות.

אני עם בן זוג שאוהב אותי.

אני אוהבת אותו.

שום דבר לא יכול להשתבש.

אני רק מקווה שמרפי יוותר לי הפעם.

אבל עזבו יום הולדת.

מחר ט"ו באב!

מצאו להם אחלה תאריך להתחתן החבר'ה.

מה לא?

אני רק יודעת, שאם הוא באמת אוהב אותי, ואני יודעת שהוא אוהב,

הוא יגשים לי חלום ויעשה לי חתונה לבנה ויפה.

מבחינתי אפילו במסעדה עם חברים וחברות.

אבל אני רוצה שכשהוא ישבור את הכוס, יהיו לי דמעות בעיניים.

דמעות של אושר.

ט"ו באב שמח לכל הרווקים והרווקות ולכל הזוגיים והזוגיות באשר הם!