היום הלך על קריאת הספר 'קולו של המלאך' מאת גיום מוסו, סופר צרפתי.

קניתי אותו לפני בערך חודשיים או שלוש ולא יצא לי לקרוא אותו עד חמישי, שהוא תפס את העין שלי כשהסתכלתי על המדף.

זה הוא ספר מתח, ז'אנר שאני בדרך כלל לא קוראת, והופתעתי לטובה מהספר הזה. במבט ראשון הוא נראה ספר מעניין שאני אהנה מקריאתו אך לא משהו מיוחד, ובניגוד לכך ברגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להניח אותו. קראתי אותו בפעם אחת ונהנתי מאוד מהקריאה. בתור מישהי שקולטת הרבה דברים מן העלילה שבספר במהירות הכל בא אליי בהפתעה ואני ממליצה בחום עליו. 

בתחילת היום קראתי שוב את הספר 'עורבני חקיין' בסדרת משחקי הרעב מאת סוזן קולניס.

בתור האנגרית, מעריצת משחקי הרעב, הייתי צריכה לקרוא את הספר שוב לפני שהסרט האחרון בסדרה יצא. קראתי את ה250 העמודים הראשונים בספר שנה שעברה, בערך חודש לפני שחלק אחד של עורבני חקיין יצא, והחלטתי אתמול לקרוא שוב את החלק השני ולרענן את הזכרון שלי כדי להיות יותר מוכנה לסרט. הדעה שלי לגבי הספר השלישי לא השתנה, ואם אני אתחיל לכתוב עליה עכשיו זה יקח יותר מדי זמן.

-

בלילה התחלתי לקרוא את הספר 'The Rosie Project' מאת Graeme Simons.

ביום הבכורה של הרץ במבוך מבחני הכוויה נכנסתי לסטימצקי כדי לקנות ספר שרציתי לקרוא הרבה זמן והמוכר אמר שיש על הספרים באנגלית מבצע אחד פלוס אחד, אבל רק על ספרי הFiction. לא הייתי מוכנה לבחור ספר נוסף (לוקח לי הרבה זמן לבחור ספרים, אני לא קונה משהו אלא אם הוא באמת מושך אותי לסיפור) ומיהרתי להגיע בזמן לסרט אז ביקשתי מהמוכר המלצות. רציתי לבחור כמה ספרים שונים אבל כולם היו בז'אנר אחר אז המוכר בסוף הצביע על הספר הזה ואמר לי שזה "ספר חמוד" ושאל אם אין לי בעיה עם ספרים חמודים. קראתי את התקציר מהר ואז פשוט לקחתי אותו בלי לחשוב פעמיים כי לא היה לי זמן לחשוב על זה. (וכן, אחרי הסרט גם לא היה לי זמן כי הייתי צריכה להגיע לפנימייה בזמן. בואו נגיד שבאותו יום רצתי הרבה)

אתמול התחלתי לקרוא אותו ולא נהנתי ממנו בכלל. אני לא מתחברת לסוג הספרים "החמודים" בהכרח אלא אם העלילה שלהם באמת מעניינת, ואני חושבת שהספר הזה די בנאלי. על הכריכה מקדימה ומאחורה יש כל-כך הרבה דעות חיוביות על הספר, יותר ממה שראיתי אי פעם על כריכות, כך שהחלטתי ללכת לישון ולנסות להמשיך לקרוא אותו מחר. 

אחרי שהתעצלתי וקמתי מאוחר המשכתי לקרוא את 'The Rosie Project'. הכרחתי את עצמי לקרוא אותו, כל הזמן אומרת לעצמי "לא נורא, אולי זה יהיה מעניין בהמשך", אבל עד עכשיו היו אולי שני קטעים ממש קטנים שגרמו לי להתלהב מהספר. (שאחד מהם היה הקטע שבו הוא פוגש את רוזי, וזה הלהיב אותי בגלל שחשבתי 'אולי עכשיו העלילה תתחיל להיות מעניינת'.)

אני שונאת להכריח את עצמי להמשיך לקרוא כי אני רוצה להנות מהספר מההתחלה ועד הסוף. כן, לפעמיים ההתחלה לא מעניינת, אבל כאן זה נמשך הרבה. זה ספר של 300 ומשהו עמודים, וקראתי כמעט 100 עמודים, מה שמוביל לכך שהשליש הראשון של הספר ממש משעמם. בתחילת היום החלטתי לתת לו הזדמנות עד עמוד 120, אבל כל עמוד נוסף שקראתי וויתרתי על כך. לבסוף שמתי אותו על הספרייה שלי ופשוט וויתרתי. אולי אני אמשיך לקרוא אותו בהמשך, אני מקווה שאני אמשיך. 

-

החלטתי היום להתחיל 'צנצנת ספרים' קטנה. הכוונה ששמתי שם הרבה פתקים עם "אפשרויות" שבהם אני אתחיל לקרוא.

אוקיי, הסברתי את זה מבלבל. שמתי בצנצנת פתקים כמו 'להתחיל לקרוא ספר חדש' או פתקים כמו 'להמשיך לקרוא ספר שלא סיימתי'. לפעמיים אני לא יודעת איזה ספר לקרוא ושמתי לב שעכשיו על הספרייה שלי יש הרבה ספרים שעוד לא קראתי בגלל חוסר הזמן שלי, אז החלטתי לעשות את זה בשביל הימים שבהם אני פשוט לא מסוגלת להחליט.

אני כמעט בטוחה שאני אתחיל לקרוא היום ספר חדש, או אמשיך ספר חדש, או אסיים סדרה או אקרא שוב ספר, כי יש לי רצון לשלוף פתק מהצנצת החמודה הזאת. אני חושבת שזה רעיון ממש טוב כי כך אני אוכל לראות כמה ספרים נשארו לי לקרוא כי אני אראה פיזית את כמות הפתקים מול העיניים שלי, אני אוכל להחליט בקלות כשאני לא אדע מה לקרוא, אבל בו-זמנית יהיה לי יד חופשית לבחור איזה ספר ספציפי שאני רוצה לקרוא. 

אני Moody Reader כך שאני לא אוכל לכתוב שמות של ספרים כי רוב הסיכויים שאני לא ארצה לקרוא את הספר הספציפי הזה.

אני מקווה להספיק לקרוא כמה שיותר ספרים מן הצנצנת החמודה הזאת בחופש הזה ולא להתבטל כל היום מול היוטיוב.