מלכת האמבטיה

טוב. בואו נתחיל בעובדה שרק אצלנו בבצפר, טיול שנתי הוא בעצם מסע גדנ"ע לגולן+שירות לאומי.

ביום הראשון, עוד כולנו היינו אופטימים.

חשבנו לנו "אולי העבודה משחררת? אולי זה לא כזה נורא"

"אולי יהיה כיף כמו שהיה בנגב"

"מה קורה כשמריצים שירים של מאיה בוסקילה לאחור?"

(דרך אגב, זה נשמע ככה: "יוותס הליל הז")

אז,

הגענו לבצפר ב6.

(ויצאנו כרגיל- בשמונה)

רק בבצפר שלי- מעירים אותך ב5.

כדי להיות על האוטובוס ב8.

(מה שמשאיר לנו רווח של שעתיים שבהם אנחנו קוראים שמות

ואני מסנג'רת את שייקה לסחוב לנו את האוכל)

(ושומרת עליו שלא יאכל לנו בדרך את הלחם המשוכלל שמורח את עצמו.- ב13 שקל, חסר לא שהוא לא היה עושה את זה.)

הגענו למסלול דיי משעמם.

ודיי ארוך.

עברנו את זה.

הגענו למקום שבו אנחנו ישנים,

רק שהפעם זה לא היה אוהל בדואי מושי-מושלם.

זה היה אוהלים מג'ויפים מלאי אבק ויתושים

(62 עקיצות על הידיים של נועה.)

(162 על היד שלי- והם שם כבר שבוע ומסרבות לרדת.)

יתושים דור שלישי-

גדולים פי שניים, מציקים פי שניים, ומוצצים דם בכמות שתספיק לכל בדיקה שהמדע המודרני מכיר.

בוקר יום שני, ויקום אלוהים ויאמר.

"תעבדו זונות"

אז עשינו חפירות ארכיאולוגיות.

וחפרתי. וחפרו לי.

וחפרנו.

ואחרי כל החרא הזה, עוד עשינו מסלול מעיק.

בוקר יום שלישי.

ויקום אלוהים ויאמר: "ויקומו החמניות ויפצחו את הגרעינים"

סחבנו יותר מידי אבנים.

ואני פשוט עמדתי ואמרתי לכולם איפה לשים את האבנים

(בסוף עוד אמרו לי שעשיתי עבודה מעולה, ושכל הכבוד לי).

אחר"כ חפרו לנו על נשרים.

והיה מסלול מושי במים.

בוקר יום רביעי.

אלוהים קם- בניגוד אלינו.

אנחנו פשוט לא הלכנו לישון-

הפלנו אוהל על איזה ילדה- וזה היה הדבר הכי מצחיק שיצא לי לעשות XD

הייתה עבודת פרך בסלילת שביל סובב כינרת.

דרכנו בתוך איזה ביצה מלאת יתושים ומלריה.

וכפיצוי- מסלול שלם במים עמוקים.

oh so perfect

וכמה מילות סיכום:

האוכל היה כ"כ מוצלח.

האוכל היה הכי טעים שיש.

וואו... איזה אוכל טעים אפשר לקנות ב300 שקל.

בברכת "מושי-מושפל"

הגרמושקה.