http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393-את ר ח ו ק ה מלהיות. קצת ש ק ט בשבילי-heCopyright 2026 גרמושקה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393http://f.nanafiles.co.il/upload/12005/IsraBlog/81393/misc/1344238.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=4282617<div align="right" dir="rtl">טוב- אז מה הולך לי בחיי? לא יותר מידי כפי שאתם בוודאי מבינים. אז כן- עוד לא הגעתי לירח (אני עוד לא בת 21, חכו!) עוד לא קבילתי 100 בהיסטוריה עוד לא איבדתי את בתולי ו"....עוד לא שתלתי דשא באמצע המדבר" אבללל.............הספקתי להתנהג כמו מטומטמת גמורה, (לא שזה שונה מבדר"כ, אבל הפעם זה היה מיוחד) לפני מספר ימים קיבלתי טלפון מהילדה הכי חייכנית שתפגשו... הילדה היא סמיילי אייסייקיו מהלך. ועל כן שמה יהיה שמור במערכת: =) (שם בדוי) =) התקשרה עלייף עליזה מתמיד: "גרררמושקההההה!!!!!!!111, יש יומולדת לשב"ש!!!!!!!!!!!!1111111111 אתתתת באאאהההה נננכוווןן?" "ברור" "יופי טופי טרילילי יופי" אז הגעתי- מצויידת ב25 שקלים דמי כניסה- בכל זאת- 800 שקל הלכו על האלכוהול, חייבים לעזור. נתתי אותם ל=) והרגשתי תורמת ומשתתפת שווה ממש כמו אלה שקנו הכל. אז החלטתי להרשות לעמי. פחית בירה פה, בקבוק וודקה שם, עוד פחית בירה. משהו מוגז (נטול אלכוהול) עם טעם שמזכיר באופן חשוב וקצת דומה מידי לרדבול, בשם-אורגזמה, יש לומר שלא קויימה ההבטחה, אבל זה היה ניסיון יפה לגרום לי התעוררות מינית עם דליים של קפאין</div>Fri, 30 Jun 2006 02:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=4282617http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=4282617http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=4071143<div align="right" dir="rtl">טוב. בואו נתחיל בעובדה שרק אצלנו בבצפר, טיול שנתיהוא בעצם מסע גדנ"ע לגולן+שירות לאומי. ביום הראשון, עוד כולנו היינו אופטימים. חשבנו לנו "אולי העבודה משחררת? אולי זה לא כזה נורא" "אולי יהיה כיף כמו שהיה בנגב" "מה קורה כשמריצים שירים של מאיה בוסקילה לאחור?" (דרך אגב, זה נשמע ככה:"יוותס הליל הז") אז, הגענו לבצפר ב6. (ויצאנו כרגיל- בשמונה) רק בבצפר שלי- מעירים אותך ב5. כדי להיות על האוטובוס ב8. (מה שמשאיר לנו רווח של שעתיים שבהם אנחנו קוראים שמות ואני מסנג'רת את שייקה לסחוב לנו את האוכל) (ושומרת עליו שלא יאכל לנו בדרך את הלחם המשוכלל שמורח את עצמו.- ב13 שקל, חסר לא שהוא לא היה עושה את זה.) הגענו למסלול דיי משעמם. ודיי ארוך. עברנו את זה. הגענו למקום שבו אנחנו ישנים, רק שהפעם זה לא היה אוהל בדואי מושי-מושלם. זה היה אוהלים מג'ויפים מלאי אבק ויתושים (62 עקיצות על הידיים של נועה.) (162 על היד שלי- והם שם כבר שבוע ומסרבות לרדת.) יתושים דור שלישי- גדולים פי שניים, מציקים פי שניים, ומוצצים דם בכמות שתספיק לכל בדיקה שהמדע המודרני מכיר. בוקר יום שני, ויקום אלוהים ויאמ</div>Wed, 31 May 2006 20:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=4071143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=4071143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3989942<div align="right" dir="rtl">איך זה מרגישכאתה יושב מול דף לבן עם כותרת מרניניה של "קטע חדש נקודותיים" ואין לך דברים מצחיקים לכתוב. רק שיגרת חיים מעצבנת. אז הייתה עוד הופעה ביום הסטודנט (ואני כבר צופה את התגובות של מישק "מה? עוד פעם הופעה?") הפעם היה קצת יותר מיוחד מכרגיל, "לא קל" עשה את כל העניין הזה להרבה יותר מרגש מכרגיל והקריין המשעשע שהציג אותם כ"הלהקה שבגללה כל החתולים של האוניברסיטה במקלטים- ה י ה ו ד י ם" בכלל גרם לי להזיל דמעות כמו מים. אבל מה שבאמת היה מצחיק, זה לראות ילד קטן מנפח קונדום (דק במיוחד+ חומר סיכה לשם הדיוק)(סגול)(של דורקס)(טוב, די) לגדלים דיי עצומים, ואז שזה יתפוצץ לו בפנים וישפריץ לו חומר סיכה על המצח. יודעים מה עוד יותר מצחיק? כשהוא מסתובב עם חומר סיכה על המצח. יודעים מה ממש לא מצחיק? 6,000,000 אנשים מתים בשואה. (טוב, נו,דוגמא רעה. זה קצת מצחיק) יודעים מה ממש ממש ממש לא מצחיק? מאיה בוסקילה מדגמנת ביקיני |מתייפחת|. בכל אופן, הייתה אחלה הופעה... ולהלן כמה תמונות שימחישו לכם עד כמה היה כיף. ועד כמה הפסדתם. ועד כמה אתם צריכים לקנא בי... (לא כי הייתי בהופעה) (סתם כי אני מושי מו</div>Fri, 19 May 2006 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3989942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3989942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3891363<div align="right" dir="rtl">3 הופעות. 5 שעות. 10 שקלים חדשים. נשר אחרי שבנו את חיפה, נשארו חומרי בניין- בנו את נשר. מקום מלא בערסים, וזקנות עם פירסינגים. אבא של מורקי הסיע אותנו, מהפחד שיקפוץ עלינו איזה משהו בדרך. הגענו בערך ב22:00, בדרך לשורה ראשונה קידם את פניי בחור חביב שנראה כמו הכלאה בין מושיק עפיה לאדיר מילר: בלונדיני, עם הבעות פנים של חולה אפילפסיה. "אאאה, מה נרא'ה ל'ך שת'עושה?" "עוברת" "אה.. פ'סדר, ח'שב'תי אתבאה לסת'כס'ךאית'י, אחר'ת הייתימש'פ'ד ת'ך" "אההה. טוב" "מכירה את ב'רוך?" "לא" "ח'בל, ת'ם מת'אימ'ים, שניכ'ם ככה ר'גישים" הגענו לשורה ראשונה, קיבל את פנינו "יובל המבולבל" (או "יובל המגודל") מישהו בן 30 שראהיותר מידי הופ!. בשלב מסויים סטרול התחיל לשתף איתו פעולה ולשיר "בלון לבן, בלון אדום" תמונות מנשר: יובל המבולבל אורית ותום תום קריית אתא נגמרת ההופעה, נכנסים להגיד שלום בקטנה, וממהרים לקריית אתא.... עומרי מחלק לנו מושמושים ותופסים מונית גדולה, 10</div>Thu, 04 May 2006 17:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3891363http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3891363http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3841224<div align="right" dir="rtl">פסח נגמר לפני ארבעה ימים. וזה עדיין מרגיש לי כאילו חזרנו ללמוד לפני חודשיים. אני בכללי שונאת את כל החודשים האלה שהם סוג של "הקדמה" לחופש הגדול (ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר, ינואר, פבואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני) אבל החודש הכי מעיק, זה מאי. כי זה לא בדיוק סוף שנה, והמורים עוד מנסים ללמד. זה כמו מחנות הריכוז בשואה- מיותר, אבל חייבים לעבור גם את זה. מפגש פורום התחיל מעפן, בלי הרבה אנשים והיה דיי משעמם. באיזה שלב רצינו לנסוע לגני יהושוע ולהשתעמם, אבל לפחות עם דשא. משהו לא ברור מנע מאיתנו לנסוע, אני חושבת שזה היה בגלל שבעזריאלי יש גישה לאוכל, ולהרבה ממנו. כשכבר נגמרו לנו נוסעי השיחה ונצרבו לנו העיניים מלרבוץ בשמש ולצייר ציורים של חתולים שאוכלים בונזו, החלטנו לקנות אבטיח. אבטיח הוא חבר. ופרי יקר ברמות. אבטיח עולה 35 שקל! בירה זה גם יקר. ורדבול זה הדבר היחיד שצחר הצליח לפלח מהשופרסל. (אה, וגם כפיות צהובות). סיימנולאכול עם שמחה בלב ואבטיח בבטן. תמונות: שעוכ ודורוני |לב| איתי, מורקי, שמיק, יוסי, אלונה, עדיד ואני שם למטה איתי אתם לא מתים על פרסומות סמוי</div>Wed, 26 Apr 2006 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3841224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3841224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3676514<div align="right" dir="rtl">היא חוזרת בסערה: מפתיעה יותר מהפרידה של האחיות פיק נועזת יותר מאחינועם ניני יפה יותר ממושיק עפיה ומצחיקה יותר מננסי ברנדס הגרמושקה re-connected אז נתחיל בכמהתירוצים: איבדתי את הכתובת של נענע שכחתי את הסיסמא של המחשב קו5 של המוזה שלי איחר הכלב אכל לי את הכבל של האינטרנט ונמשיך. אז, מה עובר עליי? חופש פורים היה משעשע לחלוטין, זכיתי לקחת חלק במפגשפורום היהודים, 365 פריקים קשוחים ואפלים. והיה טיול נודד עכשיו, מה זה טיול נודד? תיק בגודל של טלוויזית טושיבה שנת 1990 חולצה אחת. שמיכה ושק"ש. וזה מדהים כמה הדברים האלהמרגישים כבדים כשהם נמצאים על הגב שלך יומיים ואתה צועד במסלולים מעיקים בשמש. ביום הראשון כולם שיחקו אותה מרוצים ("מה? לא כבד בכלל! דווקא נוח לי") אחרי שלוש שעות כולם עוד נהנו ("וואי, איזה מסלול יפה") אחרי חמש שעות כולם התמרמרו בשקט ("אז מה?.... חם, הא?...") אחריחמש שעות ושש דקות אנשים הפסיקו להשאיר הכל בבטן (זה עושה גזים) (ואייי... כבד לי אחושרמוטה, ואיי.... מתי מגיעים? יוואווו... איזה חום) אחרי חמש שעות ושבע דקות הגענו לחניון. המדריכים</div>Sun, 02 Apr 2006 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3676514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3676514http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3548837<div align="right" dir="rtl">ובכן, 21 ימים לא עידכנתי. אפשר לעשות המון ב21 ימים: - אפשר לקבל מחזור (ויש כאלה שגם פעמיים) - לקבל מוצר שהזמנת באינטרנט. - להחליף 21 תחתונים. - לטעון את הפלאפון כ15 פעמים. - לקרוא ספר ועוד שאר ירקות. אני הספקתי לקבל ipod nano חדש :)) עכשיו, אל תראו אותי כמתקדמת. אני הייתי נאמנה לדיסקמן שלי מגיל 11, הוא שירת אותי נאמנה במשך 4 שנים טובות, ואני אוהבת אותו בכל ליבי. לצערי, הוא התאבד. איך דיסקמן כל כך איכותי מתאבד? פשוט מאוד, אני מכניסה דיסק, הוא מסרב להשלים עם זה ומדווח לי כי איןדיסק. אחרי הרבה שיכנועים של כפתור הplay הוא היה מבין שזה ויכוח שהוא לא ינצח בו, ופשוט נכבה. אבל האייפוד שלי דיי מגניב, ויש לו מסך צבעוני, ואני יכולה אפילו להכניס אותו לכיס אם אני רוצה. פורים זה חג מגניב. אם יש חג כל שהוא שמצדיק את היותו חג, זה פורים. כמובן, שהוא חלק מכל חגי ישראל, וגם אותו חוגגים כי לא הרגו אותנו (ע"ע- פסח, חנוכה וכו'). השנה, החלטתי להתחפש ל"צומי מונסטר". (מפלצת צומי) והיה לי נורא כיף, כי יצא לי ללבוש מלא פרוות ונצנצים והרגשתי כמו דראג קווין. וכידוע, דראג קווינס</div>Tue, 14 Mar 2006 00:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3548837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3548837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3430723<div align="right" dir="rtl">כרגע אני חצי גרמושקה. יד ימיני, רגלי השמאלית והזין שמעולם לא היה לי, הלוא הוא השייקה. נעלם :( מדובר בבחור שחום, גבוה ומסוקס, שלא נמצא עימי יותר. השייקה חולה, והוגדר כנעדר מיום שישי ה17.2.06. כל היודע על מקום הימצאו בין הררי הטישו בחדר שלו, מתבקש להודיע לי. קריאה נרגשת: "שייקה, מר.בחור, שחור ומגניב שכמותך, תחזור. יש לי גבינה צהובההההה (וחוצמזה, פיספסת חזרה מה-זה מגניבה לטקס יום זיכרון)" מנהלה זה מגניב (או: מנאללה ואכבר) האם אתם יכולים לחשוב על דרך טובה יותר להנציח שני ילדים שנרצחו אם לא בטיול מלא ממתקים ופרחים? לא חשבתי. לכן, הבצפר הכל כך נאור ומקסים שלי, החליט לערוך טיול ט"ו בשבט לזכרם, הו. כמה חינני. אני, כחובבת טיולים מושבעת, הייתי אמורה להדריך בגאון חבורה של ילדים. אבל.... היה גשם, מה שגרם לי אוטומטית לשנוא טיולים. והיה ילדים. קטנים. מה שגרם לי אוטומטית לשנוא כל יצור אנושי. תבינו, אני שונאת ילדים קטנים. אין לי בעיה איתם כשהם נולדים, ועושים להם קוצי מוצי. אבל אז הם מתחילים לדבר, וללכת, ולהיות התגלמות כל מה שמציק. ואז הם עולים לכיתה א'. הבנות נהיו</div>Tue, 21 Feb 2006 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3430723http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3430723http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3375121<div align="right" dir="rtl">המקום: בית בירם. השעה: 6:00 לפנות בוקר. הסיטואציה: 100 מתלמידי שכבתה של הגרמושקה זורמים להם אל עבר חצר בית הספר. הסיבה: טיול שנתי, חלק א'. AKA מסע נגב 2006. קנתי ב5 לפנות בוקר, וגיליתי כמה עובדות חינניות על השעה הזאת: -אף אחד, אבל ממש ממש אף אחד לא קם בה (גם לא ההורים שלי שאמרו לי שלוםעייף והתחפרו בשמיכה) -יש חושך בחוץ. חושך מטורף, על פני תהום. -גם הציפורים לא ערות בשעות כאלה. -העיתון של הבוקר לא הגיע. העיתון של הבוקר תמיד שם. זה מים קסם כזה עם העיתון של הבוקר. הוא לא שם, אבל בשניה שאתה פותח את הדלת, 5 פיות באות ומורידות אותו. אז זהו, שגם הפיות ישנו. הגעתי לי לבית בירם, מפזזת את דרכי בדילוגים עליזים (גוררת את התיק) משלחת חיוכים לכל עבר (יותר בכיוון של "תעזרו לי לסחוב את התיק, הצילו" |משהו נופל| "איה"). יאמר לזכותי, שנראיתי נהדר :)) הכובע שגנבתי למור הלם אותי. גם המשקפי שמש שקניתי ב50 שקל. וגם הבגדי חאקי המסריחים שעברו איתי כבר 15 טיולים. (טוב, לא נראיתי נהדר) (נראיתי אחלה) (נראיתי בסדר) (נראיתי?). עלינו על האוטובוסים, והופ. יום ראשון מסלול קצר, לא משהו רצי</div>Sun, 12 Feb 2006 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3375121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3375121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3325575<div align="right" dir="rtl">לא. ולמה לא? הפוסט שכתבתי בחינניות לפני שבוע נמחק מסיבה לא ברורה בכלל..... הפוסט שאתם עומדים לקרוא נמחק פעמיים. החלון של המחשב נסגר לי כבר 5 פעמים כשפתחתי את האתר, וכשאני מנסה להגיב, לוקח לזה שעה לפתוח את החלון תגובות וקופצים לי כל הזמן באנרים של "כבר שנה את יושבת לנו על השרת, תעשי פרצוף של מתנחלת ותתפני מפה" אני עוד עוד אתחיל להרגיש לא רצויה. יומולדת לעידני ביום ראשון חגגה לה היפה בנשים יומולדת. 60 שניות על המותג "עידני", החבובה וסמל המין: נוסדה 29.1, התגלמות כל מה שבלונדיני בעולם, חוץ מהטימטום (בערך). גולשת מאגניבה, כוסית על, ובעלת עיניים מושי-מושלמות, וחבר ערס XD (טוב, הוא לא ערס, הוא נובו-מזרחי). אז אחרי בצפר חגגנו את המאורע על סנוויץ+שתייה ב19.90. התגלתה בפני העובדה שלוקח 40 דקות לשים גבינה על חתיכת לחם, ברצינות, עד שהגיעו הסנוויצים שלנו, צביקה פיק הספיק לעשות 64 קאמבקים (למרות שזה לא דוגמא) , רוני הוציאה 3 אלבומים (וכולם ב2 חלקים), שמעון פרס עוד לא מת, והפינק פלויד התאחדו בפעם הרביעית. אחרי שאכלנו, וקיבלנו מתנה עוגה עם זיקוק, הלכנו אל עבר בית הגידול של העידן. </div>Sat, 04 Feb 2006 18:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (גרמושקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=81393&blogcode=3325575http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=81393&blog=3325575