מלכת האמבטיה

איך זה מרגיש כאתה יושב מול דף לבן עם כותרת מרניניה של "קטע חדש נקודותיים" ואין לך דברים מצחיקים לכתוב.

רק שיגרת חיים מעצבנת.

אז הייתה עוד הופעה ביום הסטודנט (ואני כבר צופה את התגובות של מישק "מה? עוד פעם הופעה?")

הפעם היה קצת יותר מיוחד מכרגיל, "לא קל" עשה את כל העניין הזה להרבה יותר מרגש מכרגיל

והקריין המשעשע שהציג אותם כ"הלהקה שבגללה כל החתולים של האוניברסיטה במקלטים- ה י ה ו ד י ם" בכלל גרם לי להזיל דמעות כמו מים.

אבל מה שבאמת היה מצחיק, זה לראות ילד קטן מנפח קונדום (דק במיוחד+ חומר סיכה לשם הדיוק)(סגול)(של דורקס)(טוב, די) לגדלים דיי עצומים, ואז שזה יתפוצץ לו בפנים וישפריץ לו חומר סיכה על המצח.

יודעים מה עוד יותר מצחיק?

כשהוא מסתובב עם חומר סיכה על המצח.

יודעים מה ממש לא מצחיק?

6,000,000 אנשים מתים בשואה.

(טוב, נו,דוגמא רעה. זה קצת מצחיק)

יודעים מה ממש ממש ממש לא מצחיק?

מאיה בוסקילה מדגמנת ביקיני |מתייפחת|.

בכל אופן, הייתה אחלה הופעה...

ולהלן כמה תמונות שימחישו לכם עד כמה היה כיף.

ועד כמה הפסדתם.

ועד כמה אתם צריכים לקנא בי...

(לא כי הייתי בהופעה)

(סתם כי אני מושי מושלמת ואתם לא!)

עזבו הכל. ק'!!!!

|התחל מירמור|

ל"ג בעומר גם עבר, בניסיונות נואשים להיות מגניב.

כמובן שעליי הוא עבר חרא. כי אני טיפוס שלילי, ממורמר, עצוב ודיכאוני עם נטיות התאבדות וכפתורים של "תיקחו-אותי-כי-אין-לי-כוח-לעולם-האכזר-הזה-שבו-ההורים-שלי-תומכים-בי-בכל-דבר-שאני-רק-עושה-וכולם-אוהבים-אותי-אבל-אני-חותכת-ולובשת-שחור-כי-זה-מגניב"

או בקיצור- כי יש לי פאקינג בלוג שחור בישרא.

בקיצור,

הל"ג בעומר שלי היה טבול כולו בטקילה עם מיצתפוזים.

ובהרבה מילמולים של שטויות.

שלא נדבר על הכאבי ראש שליוו אותי יום אחרי.

ועל הרצון המטורף לקדוח לעצמו חור בראש בשביל להוציא את המוח שלי שממילא יצא כבר דרך האף, האוזניים והוציא איתו עוד חלק מהכבד המתפורר שלי.

|סיים מירמור|

בברכת "3U3X1C5V- זה הסיסמא של המחשב של סבא של מור",

הגרמושקה.