עוף גוזל

והנה עוד חודש עבר לו 

ואנחנו כבר בפתחו של הסופ"ש החמישי כאן 

וזה אומר שנשארו עוד 17 סופ"שים עד שאוכל לנשק את אדמת הקודש 

או סתם לדרוך עליה כמו בנאדם רגיל.. 

בהחלט חתיכת חודש.

כשבאתי לכאן חשבתי שחזרתי לאותו מקום שעזבתי, 

הכל נשאר אותו דבר, 

אותם אנשים, אותן פעילויות, אותם דיבורים וריכולויות ומאכלים וסרטים והכל. 

אבל עכשיו אני מבינה כמה טעיתי. 

אני בהחלט באותו מקום, מוקפת באותם דברים, רגילה, מכירה, יודעת את כל הבסיס 

אבל הראש במקום אחר, ושום דבר לא עומד במקום,

עניינים מתקדמים, מתפתחים, משתפרים, מתבהרים, מתערערים, מחליפים לבוש או תכולה, 

הכדור מסתובב בתנועה קצובה ובלתי פוסקת. 

עכשיו, כשאני כבר אחרי השוק ההתחלתי של הכל וכלום, הכל הרבה יותר מורגש.

אני כבר לא מפחדת להתגעגע הביתה, אלא מקבלת את הגעגוע בידיים פתוחות, גם אם לפעמים זה גורם ללב להתכווץ קצת.

כבר לא מוותרת לעצמי כי זו ההתחלה ומותר להיות מהאלה שרצים מאחורה, אלא מודה בפני עצמי שיש עוד דרך ארוכה למרוץ והגיע הזמן למצוא את האסטרטגיה הנכונה. 

מפנימה יותר ויותר שהנוכחות של כל דבר כאן, מהגדול לקטן, תלויה בידיים שלנו, שלי, והכל אפשר לשנות.

זה קשה לפעמים, המחזוריות האינטנסיבית הזאת של השבוע, 

מפוצץ וריק בו זמנית, 

וזו אני שמחליטה מה לעשות מתי ואיך אני מיישמת את סדר העדיפויות. 

אם זה להתנתק מהפייסבוק לכמה ימים, לדחות את כל השיעורים לשעות הקטנות של הלילה, לישון בצהריים, לא להיות בחדר כל היום, או להתרחק מכולם ולהיות רק אני וספרי הלימוד במרתף השקט. או ההפך. 

אחת הפעילויות שיש לנו בקולג' היא Modal United Nations, שזה בעיקרון מן הדמייה של האומות המאוחדות. 

לכל סשן נבחר נושא בינלאומי מסויים, כל בנאדם מייצג מדינה מסויימת, ומנהלים מן פגישת או"ם כזאת, 

עם חוקים פורמליים, ודיבור בגוף שלישי, וקונפליקטים בין מדינות, וניסיון לעלות על פתרון אפשרי. 

בעיקרון זה נורא כיף, כי אף פעם הבנאדם לא ייצג את המדינה המקורית שלו, וזה כמובן מתלווה בכבוד לכל נושא שהוא ככה שזה אפעם לא יכול לפגוע אישית או לרדת לרמה לא נעימה של דיבורים חסרי תוכן על יחסים בין מדינות. 

אז בקיצור, הקולג' האטלנטי אירגן קונגרס MUN והזמין בין היתר גם את הקולג' שלנו [כי אנחנו יחסים קרובים וזה ]

כמו ישראלית אמיתית, המשפט "נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח" מיד צלצל לי בראש,

הגשתי מועמדות לנסוע ובעיקרון התקבלתי רק כי אף אחד לא באמת קורא מיילים ארוכים כמו שצריך ורק 3 אנשים הבינו שזה אפשרי לכולם להגיש מועמדות ולא רק לנבחרת הMUN הרשמית שלנו חחחח 

אז יום חמישי הקודם יצאנו [אני, ניקול מסרילנקה, אלכס מאוסטריה, אנג'לה מקרואטיה, וטורי מבריטניה] למסע המפרך של 15 שעות ו7 שלבים [אוטובוס, רכבת, אוטובוס, מטוס, אוטובוס, אוטובוס, וואן] מכאן ועד לווילס הנידחת. 

הקוראים העקביים יודעים שאני ותחבורה ציבורית מסתדרים בערך כמו שמלכת אנגליה תאכל צ'יפס בידיים, אפשרי- אבל לא קורה.. 

אז כמובן שגם הפעם יש הרבה סיפורי דרכים, הזמנתי כרטיס אחד לתאריך לא נכון, עשינו חפש את המטמון בשדה תעופה בלונדון כדי למצוא את 2 חברים שהלכו בדרך אחרת, איחרנו אוטובוס אחד, כמעט נשארנו תקועים בלונדון בלי דרך להגיע לווילס, סיימנו את כל הכסף שלנו באמצע הדרך חזרה ככה שבוא נגיד שדילגנו על כמה ארוחות, עשו לנו קצת בעיות עם הדרכונים, ובדוגרי... היה קטעים! 

חוץ מזה, הקונגרס עצמו היה פאנן. לא יותר מידי רשמי, בלי יותר מידי חוקים קפדניים, מלא חוש הומור וולשי, בזרימה.

המקום עצמו פשוט יפייפה, אין מילים, באמת חלום כזה. מרגיש כאילו עומדים באמצע אגדת דיסני גרסה 3S. 

טירה במראה עתיק שכזה [אל תאמינו להם, היא לא באמת עתיקה, חלק ממנה נבנה במאה ה-13, אבל רובה נבנתה במאה האחרונה], מדרגות צרות מאבן, דלתות עץ שחורקות, דרכים נסתרות מלאות עובש ונורות מהבהבות, מגדלים גבוהים שמשקיפים האופק האינסופי. יער סבוך שלא העזתי להיכנס אליו, חוף ים סלעי וצוקים שמוסיפים כלכך הרבה לתמונה. 

            

מעבר לזה, האנשים היו אחלה, אחוות יודבליוסי שכזו, כולם באו לשמוע השוואות, 

מה יש אצלנו בקולג' שאין להם, ומה יש להם שלנו אין,

הראו לנו איך הם מבלים את שישי בערב שלהם וכו'.

סך הכל היה לנו שם יומיים בערך, אבל היה לגמרי מגניב ולא הרגיש קצר מידי,

כשחזרנו אפילו המורים שאלו איך היה ורצו לשמוע חוויות, כולם רצו לשמוע שהיינו בוחרת באיטליה גם עכשיו כשאני יודעת איך זה בווילס חח 

אבל לא ידעתי מה בדיוק להגיד להם, כי ברור לחלוטין שאני מאוד מרוצה מהקולג' שלנו ונורא אוהבת להיות כאן,

אבל אני לא יכולה להגיד שאין סיכוי שהייתי נהנת בווילס, כי יודלביוסי זה יודבליוסי בכל מקום, 

עם IB וקהילה ופעילויות ומורים מגניבים ומקומות נידחים ומסיבות וחיים משותפים וחוויות בלתי נשכחות. 

כרגע אני נמצאת בתוך החוויה שלי, ולא הייתי מחליפה את זה בעד שום הון שבעולם, ואני בטוחה שכל אחד מאיתנו שנמצא ביודלביוסי שלו חושב בדיוק כמוני :) 

עוד פחות מחודש, תחילת מרץ, אני נוסעת שוב לאנגליה, הפעם ללונדון, בשביל פרוג'קט וויק. 

נהיה שם חמישה ימים בערך, נראה את העיר, נהנה מהמקום, ואולי גם נתנדב איפשהו. 

אחרי זה יש עוד ארבעה ימים של לונג וויקנד, אז אני כנראה אסע לאוסטריה, לבית של ניקול, 

ואז בסוף מרץ יש לנו עוד פעם לונד וויקנד, אז אני מניחה שגם אז אני אסע לאנשהו.

כל כך כיף וקל [ויקר....] לטייל באירופה [: 

אני נורא נהנת מהתזוזה הזאת. להישאר בקולג' לטווח ארוך בלי לצאת ממנו יכול לשגע קצת, 

לא כי זה רע, אלא סתם כי לפעמים צריך טיים אאוט, מנוחה. 

בכללי, הבנתי שאני לא אוהבת להישאר במקום אחד, וכשדיברתי על זה היום עם קטיה היא אמרה

"There is so much to see in the entire world, that it is such a waste to stay in the same place"

ותמיד אפשר להסתכל על זה מהצד הרע, כאילו אני אף פעם לא אהיה מרוצה משום דבר ואני כביכול מחפשת שלמות וכו'

אבל זה לא זה.

אני פשוט רוצה לחקור, ולראות, ולהבין, ולשמוע, ותמיד יש ו... 

מה שרואים מכאן, לא ראיתי משם. עכשיו אני מבינה הרבה יותר את הערך של להסתובב בעולם, שזה משהו שהאנשים שמכירים אותי יודעים שתמיד רציתי לעשות. פשוט לקחת את עצמי לקצוות של העולם.

להכיר תרבויות אחרות, להבין מאיפה נובעים המנהגים, הנורמות וההרגלים שהחברה יצרה עם השנים. 

לקבל השראה, לחשוב על שינוי, להסתכל על התמונה המלאה, להעריך, להוקיר תודה, 

ליצור לעצמך מקום משלך שתהיה שלם איתו ולא לקבל תבנית מוכנה מראש ולהינמס לתוכה. 

לבחור. לא להיכנע למסגרות. כן לבחירה חופשית ולא לדטרמיניזם!! [פילוסופה נו.. חחח] 

ראיתי איפה שהוא את המשפט- 

החיים האמיתיים מתחילים איפה שהמקום הבטוח שלך נגמר 

אז כן, בדיוק זה. ואני חושבת שגם-

להתקדם מהעבר, 

להתעלם ממה שאין, 

להעריך את מה שנמצא מולנו,

ולחבק את המציאות בשתי הידיים

אחרת זה לא שווה. 

טוב בעיקרון יש לי עוד המון מסקנות, 

אבל יש לי תחושה שאף אחד לא יקרא את הפוסט הזה מההתחלה ועד הסוף חח

אז לסיכום- 

טוב לי, 

אני ממש מתגעגעת והתחלתי לקוות שיקרה נס ואצליח לבוא לבקר בארץ לפני יוני, 

הלימודים הם אתגר מטריף ומתמשך, 

אני נהנת, שמחה על איפה שאני נמצאת, ומטילה הרבה ספקות, 

ובעיקר אוהבת אתכם.

עד הפעם הבאה-

ci vediamo 

אלה

XoXoXoXoXo

נ.ב. שמעתי כבר מכמה אנשים שהם עברו לשלב השני, אבל כל הכבוד לכולם! אתם עדיין מוזמנים ליצור קשר בפייסבוק או כאן (: 
וגם לאלה שלא עברו, אני יודעת שכרגע זה נראה מעצבן ועוד כל מיני שמות תואר רעים, אבל אתם תלמדו להעריך את זה עם הזמן. זה לא סוף העולם, ויש סביבכם עוד המון הזדמנויות מדהימות וחיים יפים שאתם יכולים לממש.