מהפעם האחרונה שכתבתי ועד יום שלישי הקודם- היו לי ימים מטורפים.
ביום שלישי האחרון היה לי מועד הגשת של הטיוטה של הEE, העבודת חקר הגדולה שכל סקנדייר צריך להגיש.
בכללי העבודה צריכה להיות מקסימום 4000 מילים על כל נושא שאנחנו רוצים
לבחור, כל עוד זה תחת מקצוע מוגדר בIB [תוכנית
הלימודים]. העבודה שלי הייתה בנושא ההשפעות של יהדות ואיסלאם על הקונפליקט הישראלי
פלסטיני במדינת ישראל, והאמת, וואו, זה היה קשה לכתוב את זה.
הייתי יכולה לכתוב 10 EEs על הנושא הזה, בהחלט בחרתי שאלת חקר מאוד רחבה ונושא מאוד מורכב. אז
בעיקרון, היה לי חודש אחד לכתוב את העבודה [פשוט כי לא עבדתי עליה בקיץ], וזה דרש
פשוט המון מחקר ושעות ישיבה מול המחשב ולקרוא למה מוסלמים שונאים יהודים ולמה
יהודים שונאים מוסלמים וכמה האלימות מוצדקת בתוך השנאה הזאת.
בימים כאלה, שאת קוראת על הקונפליקט עוד ועוד ומקבלת הרבה אספקטים
שהמדיה לא בדיוק חושפת ישירות, פתאום את מרגישה כמה השנאה עולה ממעמקי האדמה,
מקיפה מכל עבר ועלולה להתפרץ. הולכים כאן על שדה מוקשים, צעד לא נכון והדומינו
יהרוס את כולנו. קשה לקרוא את המילים האלה באתרים באינטרנט, ולחשוב שעוד מאות
אלפים בטח קראו את אותן המילים לפני. הסיקו מהן מסקנות, התקוממו כנגד, או הסכימו
מעומק הלב. ואיך אפשר בכלל לאמץ את המילים האלו לתוך הנפש, אני לא מבינה איך זה
עובד. כבר לא ברור כמה שנים המצב הזה קיים, אבל הוא משתרש ביננו, ואני לא חושבת
שמישהו באמת הזמין אותו. אוף. לפעמים זה היה מדכא, כי בסופו של דבר, ידעתי שזו
מציאות שחייתי בה ב16 שנים האחרונות ושאחיה בה בשנים הבאות של חיי. וזה די כואב.
אבל כשהצלחתי לנתק את עצמי מהעניין ולהתעסק בזה נטו מנקודת מבט חיצונית, זה היה
מאוד מעניין ומפתח לקבל את כל המידע הזה ולהבין [קצת] מה נמצא מאחורי הקלעים.
אז אחרי שבועיים שהייתי בספרייה 3-8 שעות כל יום, סופסוף, הרוב
מאחורי. ועכשיו יש לי חודש לעשות תיקונים קטנים ולהגיש סופית ב11 בנובמבר.
ביום רביעי אחרי ביתספר לקחתי לי אוטובוס ונסעתי למונפלקונה, העיירה
הקרובה.
הבנתי שאף פעם לא ממש הסתובבתי שם, אז פשוט ירדתי באיזו תחנה והתחלתי
ללכת. באמת לא היה לי מושג לאן אני אגיע וכמה זמן ייקח לי להגיע לעוד תחנת
אוטובוס, אבל זה לא ממש עניין אותי. זה היה נחמד, פשוט ללכת. הסתכלתי על כל
החנויות שהיו מסביבי, חנות לשמלות כלה, חנות עתיקות, חנות הכל מהכל כזאת של סינים,
ואפילו חנות קומיקס. אויש, ממש אהבתי את החנות קומיקס, זה כזה מגניב. הספר הראשון
שלקחתי ליד היה משהו על דורותי בארץ עוץ, אבל לא הסיפור המקורי. הציורים היו
מהממים, ואפילו הבנתי כמה משפטים למרות האיטלקית הקלוקלת שלי!
הסיבוב שלי נגמר אחרי ארבע שעות בערך, הגעתי לאיזו כנסייה וגיליתי
שבעצם עשיתי הקפה סביב חצי מהעיירה. דווקא נורא שמחתי כי לא ממש היה לי כוח ללכת
את כל הדרך חזרה עד התחנת אוטובוס חח.
היה מאוד כיף לצאת מהקולג' לאחר צהריים אחד. לפעמים האינטנסיביות כאן
יוצרת כדור לחץ כזה, וזה יותר נחמד אם הוא פשוט מתפוגג לאט מאשר אם הוא מתפוצץ יום
אחד
בסוף שבוע הקודם היה לנו כנס איכות הסביבה, והאמת שהיה יותר מוצלח
מהמצופה.
הביאו 3 אנשים מכובדים כאלה לדבר על העבודה שלהם ומה אנחנו יכולים
לעשות כדי לשנות את המצב, והיו סדנאות שתלמידים הכינו בנושאים שונים. 2 מתוך ה3
סדנאות שהייתי בהן היו ממש מוצלחות. באחת היה לנו סוג של דיבייט על המשמעות של
'איכות הסביבה', כאילו כמה זה באמת משנה מה אנחנו עושים וכמה באמת חשוב שניקח את
העניין לתשומת הלב שלנו. השנייה הייתה דיון על 'GMO' שזה הנדסה גנטית שלאורגניזמים, מה אנחנו
חושבים על זה, מה ההשלכות של זה, איך זה משפיע עלינו, אם אנחנו תומכים בזה או לא.
שניהם היו מאוד מעניינים כי הם נתנו מקום ביטוי לכל אלה שלא עניין אותם הכנס הזה
והיו אנטי, שזה בכללי לגיטימי, כי לפעמים אנחנו נוטים לדבר יותר מכמה שאנחנו
מבצעים, והסדנאות גם גרמו לנו לחשוב לטווח הארוך ולא הכריחו אותנו לעשות איזו שטות
כמו ניקיון של הרחובות הנקיים שלנו וזהו.
ביום השני של הכנס התארגנה קבוצה לנסוע לראות את מערת הנטיפים שממוקמת
ליד טרייסטה, וגם אני החלטתי להצטרף. זה היה מרהיב בטירוף. הם אומרים שזו מערת
הנטיפים הכי גדולה בעולם שפתוחה למבקרים, והיא באמת הייתה ענקית, מערת הנטיפים
הישראלית באמת קטנטנה לידה. הטיול שם היה כרוח בהמון עלייה וירידה של מדרגות מן
הסתם, אז היה קצת מתיש, אבל ממש נהנתי. גם הקבוצה הייתה די רנדומאלית, אז היה
מגניב לדבר עם אנשים קצת שונים מבדרך כלל. אחרי זה נסענו לראות איזו כנסייה מכוערת
שהייתה ממש קרובה למערה. האמת שנסענו לשם בגלל שזו נקודת תצפית מדהימה, ולא בגלל
הכנסייה, אבל האופק היה די מעורפל בגלל המזג אוויר, אז נכנסנו לכנסייה וראינו קצת
אומנות (:
שלשום, ביום שבת, נסעתי עם עוד 7 חברים לקטיף ענבים. האמת שזה היה
מאוד ספונטני, פשוט ביום שישי שלחו לנו מייל והציעו להשתתף בזה, אבל אמרו שיש רק
שמונה מקומות. אז קפצתי על הזדמנות והצטרפתי. בסופו של דבר עבדנו רק חצי שעה, כי
היה קפוא בחוץ ואז התחיל לרדת גשם.. אז אחרי החצי שעה עבודה הזאת עשו לנו סיבוב
במפעל, הראו לנו את תהליך הכנת היין, ואז השתתפו באיזו כתבה שהכינו על הכרם הזה,
כי מייצרים שם את 'יין השלום'. יש שם זנים של ענבים מכל העולם, אז מערבבים אותם
ביחד והם אומרים שזה יין מאוד מיוחד. בכל מקרה זה מתאים לבינלאומיות של הקולג',
ובגלל זה דוגרי הזמינו אותנו, אבל שמחנו להשתתף, אז היה מגניב, ואפילו קיבלנו
אוכלללל
המחשבה על הטקס סיום עולה הרבה, וכולם מנסים להתעלם מזה. כי עדיף
להתעסק בכאן ועכשיו מאשר בעתיד העצוב.
אז עשיתי רשימה קטנה של רגעים שגרמו לי לחייך:
* יש לי
פיירסטייר ממלזיה שהפנים שלו לרוב באותה הבעה. בשביל הריקוד של יום השלום
הבינלאומי היינו צריכים כולם לחייך חיוך גדול, והוא פשוט לא מהאלה שממש מחייכים.
אז באחת החזרות ראיתי אותו מחזיק את השפתיים שלו עם האצבעות, מכריח את עצמו לחייך.
זה היה כל כך חמודדד.
* הייתי
בקונצרט של סקנדיירס ופירסטיירס, והפירסטייר מאיטליה, אמיליו, ניגן את יצירה
מדהימה על הפסנתר. הוא התבלבל קצת באמצע, וראו על הפנים שלו שהוא הובך בטירוף, אבל
הוא המשיך וסיים את היצירה ממש יפה. אחר כך גם סקנדיירס ממצרים ומבלגיה ניגנו ביחד
יצירה בארבע ידיים על הפסנתר, זה היה כל כך מגניב. גם אני רוצה לנגן על פסנתר.
* יום אחד,
כשהייתי לגמרי מיואשת מהEE ולא היה
לי כוח לעבוד על זה, לקחתי מהאודיטוריום בקבוק קטן של שתייה קלה.
הקטע היה שזה היה בקבוק עם מכסה מתכת זה, אז הייתי צריכה
בעיקרון פותחן בקבוקים בשבילו. איכשהו מצאתי את עצמי במצב ש7 אנשים ניסו לפתוח
בשבילי את הבקבוק על קירות וחומות וגדרות, ורק השביעית הצליחה!
* שיעורי
ביולוגיה השנה כל כך הזויים. אנחנו כבר בקשר ממש טוב עם המורה שלנו אז יש לנו מלא
בדיחות פנימיות ואין מבוכה מולו. אז היה לנו שיעור שהמורה פשוט התפקע מצחוק ולא
הצליח ללמד במשך עשרים דקות. הוא נהיה כזה אדום, ואפילו כשמישהי ניסתה להמשיך את
השיעור ולשאול שאלה על החומר, הוא פשוט התפקע לה בפנים. אני מתה על המורה הזה :)
* אנחנו
משחקים כאן את משחק הנינג'ה. כל אחד הוא קורבן של מישהו אחד ורוצח של מישהו אחר.
כדי להרוג מישהו צריך להיות לבושים לגמרי בשחור, לחסות את הפנים עם משהו שחור,
להתגנב מאחורי הקורבן ולשים גרב שחורה על הצוואר שלו. למשך שבוע כולם היו
פרנואידים בטירוף והרגו אחד את השני בכל מקום. אבל המקום שמתו בו הכי הרבה אנשים
היה החדר אוכל, ואז זה היה מול כולם וזה היה פשוט קורע מצחוק. ככול שהימים עברו
אנשים היו יותר מטורף בנושא, והשבוע היה לנו מישהו שפשוט קפץ מעל קיר נמוך בחדר
אוכל בשביל להרוג את הקורבן שלו, שעמד צמוד לקיר כדי שהרוצח שלו לא יוכל לבוא
מאחוריו ולהרוג אותו. אויש זה היה פשוט אפי.
* הסקנדייר
מסלובניה, דינו, למד קצת משפטים בעברית שנה שעברה, ומידי פעם הוא זורק לי איזה
משפט בעברית שלגמרי מאיר את היום שלי. לרוב זה מסתכם ב"אני רוצה ארטיק
תות" או "אני אוהב פלאפל" אבל זה פשוט כיף.
* שבוע
שעבר השנה השלישית שלי הגיע לבקר בקולג' עם אח שלו, והם העבירו לי ערמת מכתבים
מחברים, וגם פתק מההורים על גב קבלה של סטימצקי. זה היה כל כך כיף לקבל את הזריקת
אנרגיה הזאת, למרות שעוד לא פתחתי את המכתבים כדי לא להיות לגמרי מוצפת בגעגועים.
אבל העיקר הכוונה אתם יודעים.
* המורה שלי לכלכלה נתן לנו השבוע מבחן פתע כזה [סתם, זה יותר דף
עבודה בזמן שיעור], ואז שאל אותנו
"do you want some
music while you kids play?"
הוא שם קולדפיי וכולנו שרנו לצלילי paradise כמובן
אני חושבת שאני אסיים כאן, הפוסט בהחלט יצא ארוך, מצטערת על זה :)
המון אהבה געגועים וחיבוקים
ותעשו את הבחירות שלכם בעצמכם, אל תתנו לאנשים לבחור לכם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
