עוף גוזל

שנה חדשה, שנה שנייה

עכשיו אנחנו הגדולים, השכבה המובילה, המנוסים, יודעים איך עובדים כאן העניינים.

היה טיפה מלחיץ לחזור לכאן אחרי החופש, אבל ממש טיפה, בכלל לא מפחיד. 

ידעתי שהמקום הפיזי נשאר אותו דבר, אבל אנחנו למעשה הולכים ליצור קולג' חדש- עם 95 פירסטיירס, אנשים חדשים, האווירה הולכת להיות לגמרי שונה, וממש התרגשתי לראות מה יהיה. 

כשהגעתי לדווינו היה לילה. יצאתי מהאוטו, הבטתי סביב, והרגשתי שזה המקום שאני רוצה להיות בו. הרחובות חיבקו אותי, הבניינים שימחו אותי, הים מילא אותי בנחת. למחרת בבוקר כשפקחתי עיניים ועמדה מלפני הסטר ההולנדית הייתי כל כך מאושרת. המשכתי לישון עוד קצת, ואז התעוררתי למראה פצ'קה, הרומייטס מסלווקיה, ואז באמת לא היה בנאדם מאושר ממני. ככל שעברו הדקות פגשתי עוד ועוד חברי שכבה, והרגשתי פשוט בבית. כל חיבוק היה חיבוק אוהב, חיבוק של 'איזה כיף שאני הולכת להעביר את השנה שלי איתך'.

זה היה פשוט נפלא. 

הפירסטיירס הגיעו רק אחרי יומיים, אז למעשה היו לנו יומיים שלמים בקולג' רק עם השכבה שלנו. כולם פתאום הרגישו הרבה יותר מאוחדים, הסתכלנו אחד על השנייה בצורה שונה, הערכנו את השכבה שלנו הרבה יותר. 

השילוב של הפיסרטיירס היה די חלק. כל הסקנדיירס התאמצנו מאוד לעזור להם במעבר החד הזה מהבית לקולג', ומאוד התרגשנו להכיר אותם ולהדריך אותם כאן. התכוננו ממש טוב לקראת ההגעה שלהם- שלטים ברחבי הכפר, דוכן קבלת פנים, אספנו אותם משדה התעופה, הראנו להם את המקומות הכי חשובים בכפר וכו'.

השבוע שלאחר מכן היה מן 'שבוע הכרות', כל יום היו כל מיני פעילויות כדי להעביר לפירסטיירס את המידע הכי חשוב, או סתם פעילויות גיבוש וכאלה. היו להם גם הרצאה על כל המקצועות וכו'. בנתיים, אנחנו הסקנדיירס, כשלא הייתה לנו פעילות משותפת- עשינו חזרות למופע שהכנו לכבודם, עשינו קורס עזרה ראשונה, עבדנו על הEE שלנו, שזו עבודת מחקר של 4000 מילים שכל אחד צריך לעשות, ונהנו מהזמן החופשי שלנו. 

זה היה שבוע ממש נחמד. זה באמת הזמן היחיד שאפשר להיות בקולג' בלי ללמוד, אז כולנו היינו עסוקים בלהכיר אחד את השני או להתעדכן בחוויות מהחופש של כל אחד. 

מידי פעם פתאום נזכרנו בסקנדיירס שלנו. מוזר לא ללכת אליהם לחדר מתי שרוצים, מוזר לא לראות אותם בחדר-אוכל, מוזר שהם לא נמצאים באירועי קולג' שלנו ולא רוקדים במסיבות שלנו. אבל לא אישית המעבר הזה לא כזה נורא. לא הייתי מאוד קרובה לשכבה שמעליי. היו כמה שהייתי חברה מאוד טובה שלהם, אבל בתור שכבה שלמה- לא התחברתי אליהם. יש כאן אנשים שממש קשה להם להתרגל לקיום של הפירסטיירס, אבל אני דווקא אוהבת את זה ככה (: 

זה נחמד שהשכבה שלנו מובילה הכל. נותן תחושה שיש לנו יותר מקום לביטוי, לכל אחד מאיתנו, שפחות אנשים יכולים להטיל ספק במעשים שלנו או לתת ביקורת. מרגיש לי יותר חופשי, מרגיש לי יותר נוח. ואני גם חושבת שאנחנו עושים עבודה טובה, נראה שהפירסטיירס נהנים מאוד, ואנחנו מאוד משתדלים לתת להם את המקום שלהם ליזום ולעשות. אני חושבת שהפיירסטיירס עכשיו חווים את השוק של ההבנה שכאן בקולג' התלמידים מובילים את היוזמות, ולא אף אחד מהמורים. זו באמת צורת מחשבה שצריך להתרגל אליה, גם לי לקח זמן להפנים את זה שנה שעברה. 

הלימודים התחילו בשלישי הקודם, אבל זה ממש לא מרגיש כמו ההתחלה. כבר ביום השני הרגשתי כאילו למדנו כבר חודשים. זה מרגיש יותר כמו המשך של השנה הקודמת, ולא התחלה חדשה. הדרישות הלימודיות די גבוהות, יש לנו המון עבודות להכין בזמן די קצר. הקטע הוא שהציון הסופי שלנו מורכב ברובו מהמבחן הסופי שלנו, וקצת גם מהעבודות הפנימיות. ככה שהכל תלוי בשנה זאת. את העבודות הפנימיות בדרך כלל מגישים סופית באזור מרץ, אבל דורשים שהן יהיו מוכנות כבר בנובמבר-ינואר, ככה שאנחנו מתחילים לעבוד עליהן כבר עכשיו. ותוך כדי לומדים המון חומר חדש :)  

יש בקרוב את peace one day, ב21.9, והקולג' מתמקד רק בזה כרגע. 

בקולג' תלמידים יוזמים סדנאות שקשורות לשלום, ומעבר לזה, אנחנו מכינים מופע עם ריקודים מסורתיים מכל מיני מדינות משולב עם מצעד דגלים שנציג ברחוב של טרייסטה, העיר הקרובה. זה פרסום ממש טוב לקולג', ובכללי המטרה של היום הזה מאוד חשובה.

אם אתם בצופים או במועצת תלמידים או בכל ארגון שקיים- אני באמת מציעה שתבררו קצת על היום ותעשו איזו סדנה או תציינו את היום הזה בכל דרך שתבחרו. יש מלא סרטונים ביוטיוב לעוד פרטים בנושא [:

בסופש שאחרי זה אנחנו מארגנים כאן בקולג' כנס איכות הסביבה כזה, 

תלמידים ומורים מארגנים סדנאות על האפקט של ההתחממות הגלובלית או מחזור או עוני או כל דבר שקשור לסביבה וקהילה במדינות שונות מסביב לעולם. ממש מתרגשים לקראת זה כאן כי זה הולך להיות בשיתוף עם אוניברסיטה מסלובניה ועוד בתי ספר מהסביבה, וזו פעם ראשונה שהקולג' מרים משהו שקשור לנושא ובסדר גודל כזה. אני ממש מקווה שזה יהיה טוב. 

אז זהו, כמו שאתם מבינים, הימים מלאים בכל מיני דברים רנדומליים שבסופו של דבר מתחברים לאירועים ממש מגניבים. 

אני נהנת כאן מאוד. מידי פעם עולות מחשבות על סוף שנה, זה הולך להיות מאוד קשה להיפרד מהמקום הזה, מהאנשים. 

אבל בנתיים- מתמקדים בהווה, כל יום ביומו :) 

דרך אגב, זה המגורים שלי!