מה זה לא נשאר כלום זמן, עוד שבוע סוף שנה, טקס סיום ונגמר.
אני בכלל תקועה בסוף כיתה י', איך סיימתי כיתה י"א?
אתם יודעים, בתחילת שנה חשבתי שאני ממש אסבול במבחני סופשנה,
זה היה כמו כישלון בטוח
אבל בסוף לא.
איך אומרים? הזמן עושה את שלו, והוא בהחלט עשה הרבה.
אני הגעתי לחצי החוויה, סגרתי חצי מעגל, והתחלתי לסכם הרבה בראש שלי.
אפשר לראות את כברת הדרך שעברתי
אבל אני לא מרשה לעצמי להגיד את המילה האחרונה לפני הסוף האמיתי,
אז נחכה עוד שבוע בשביל להתחיל לעכל את 8 החודשים האחרונים.
בחמישי האחרון סיימתי את כל המבחנים שלי,
הם התאספו לשבוע מעייף
ועוד שבועיים לפני זה של חרישות ולחץ ואגירת מידע בתוך המוח.
יש לי תחושה שהם הלכו יותר טוב מכל המבחנים הקודמים, שזה בעיקרון ממש טוב, אבל זו רק תחושה
אני אקבל את הציונים בתחילת שבוע הבא ואז נראה.
בעיקרון, בגלל שסיימנו את המבחנים, סיימנו את השנה הראשונה בקולג', משמע אנחנו שני צעדים מלהיות סקנדיירס
וזה באמת מרגיש הזוי.
אני לא יכולה לדמיין את הקולג' בלי הסקנדיירס שלי, זה די מוזר, פשוט חצי מהקולג' יעלם, חצי מהקולג' לא יהיה בקולג',
ואנחנו, השכבה שלי, אנחנו נצטרך להחליף אותם. מתי הכל הספיק לקרות?
זה מעלה קצת [הרבה] חששות לגבי שנה הבאה, אבל אני יודעת שהכל עניין של הרגל.
יבואו פירסטיירס חדשים ואנחנו נתאקלם ביחד
אין לי המון מה לספר, באמת שהחיים בזמן האחרון סבבו סביב לימודים.
ואם לא לימודים, אז לנצל את הזמן הכי טוב שאפשר, עד שהבנתי שאין דבר כזה לנצל את הזמן הכי טוב שאפשר.
כל דבר כולל ויתור על דבר אחר, וככה או ככה אין לי סיכוי להגיע למיצוי של המקום הזה והשנה הזאת תוך שבועיים או פחות,
אז פשוט חיים את החיים, ונהנים.
לפעמים יש קצת גשם, אבל לרוב יש שמש, אז יוצא אפילו להשתזף בפורטו [הים], אבל השמש לא חזקה כמו בישראל אז עליי זה לא משפיע, רק האשכנזים הלבנים האלה נהיים שזופים חחחח
היה דווינו-סטוק בשבת לפני שבועיים
היה נורא חמוד. פשוט שבת של היפים כזאת.
השתלטנו על המדשאה של הקולג', פרסנו שמיכות, היה מלא קטורת בכל מקום, שמו מוזיקה של היפים ברמקולים,
הייתה סדנאת הכנת לוכדי חלומות, חינה [דרך אגב, מסתבר שבארצות המזרח משתמשים בחינה לקישוט הגוף לפני חתונה! ממש עושים קעקועים וציורים ממש יפים על הגוף, וזה אמור להישאר לשלושה חודשים], קליעת צמות\הכנת ראסטה בשיער, וכמה אנשים ניגנו על גיטרות ותופים.
באמת היה נפלא. לא עזר לנו ללמוד לפני המבחנים... אבל היה שאנטי באנטי כזה.
לפני שזה התחיל הלכתי עם שתי חברות לשתות קפה עם האם בית שלנו, זה היה ממש נחמד. היא הכינה לנו עוגת לימון, ופשוט יצא לנו לדבר על דברים של תלמידים-מורים. היא אחראית על 'חיי תלמידים' בקולג' בכללי, אז היה מעניין לדבר איתה, אבל בסוף יצא שזה היה כמו ראיון עבודה חח, ישבנו שלשתנו בצד אחד של השולחן, היא ישבה בצד השני, ושאלות כל מה שאפשר על החיים שלה חח
לפני איזה שלושה שבועות היה היום האחרון ללימודים של הסקנדיירס, אז הוא התלווה במלחמת מים ענקית במדשאה ליד החדראוכל בזמן הארוחת צהריים. זה התחיל ממש בקטן, אחד מהסקנדיירס השפריץ על חבר שלו, ואז ההוא החזיר לו, ואז זה פגע במישהו אחר ואז הוא החזיר לו, ואז זה נהפך למלחמת סקנדיירס. אבל לא יכלנו לשבת בצד וגם הפיירסטייר הצטרפו לחגיגה. היה כל כך כיף. אל תדאגו, איטליה לא צריכה לחסוך במים, והדשא שמח לקבל השקייה חח [האמת, כשאני חושבת על זה, היו לנו די הרבה מלחמות מים החודש]
באותו ערב היה להם ארוחת עזיבה כזאת, הם הלכו כולם, יחד עם המורים, למסעדה, הכינו קפסולת זמן שהם יפתחו בפגישת מחזור שלהם עוד עשר שנים ופשוט היה להם זמן לשכבה שלהם.
בלילה של אותו יום זה היה לילה שלא היו להם חוקים בכלל, ובעיקרון כולנו, הפיירסטייר, ציפינו שהם יעשו לנו מתיחות וכאלה, אז בזמן שהם היו בארוחה, אנחנו חיבלנו להם בחדרים [מועחעחעחע]
אני גרה במגורי בנות, אנחנו 7 סקנדיירס ו11 פיירסטיירס, אז במגורים שלנו אני הייתי ראש הבאלגן [לבנות האחרות אין ראש קרימינאלי...], גנבנו את כל החזיות של הסקנדיירס ותלינו אותן על החלון של המטבח שלנו, גנבנו את כל הנעלים היפות [העקבים, המגפיים וכו'] והחבאנו ברחבי המטבח [דוגרי אין לנו מטבח, כל המגירות ריקות! רק במיקרוגל ובתנור אנחנו משתמשות חח], ואז הפכנו את כל הסדינים של המיטה וציפינו את כל החדר בנייר טואלט. אוייש זה היה יפייפה. אהה גם ציפינו את המכונית של האם בית שלנו בנייר טואלט, אבל השארנו לה פתק נחמד כדי שהיא לא תכעס חח
כשסיימנו עם זה, יצאנו לבלות, ככה שלא היינו כאן כשהסקנדיירס חזרו, אז אני לא ממש יודעת מה הייתה התגובה שלהן חחח, אבל בואו נגיד שעד הסופש האחרון עדיין היו כמה נעליים מוחבאות במגירות של המטבח ;]
יום למחרת בבוקר כל הפיירסטיירס קיבלו הודעה שאנחנו צריכים להתייצב איפהשהו כדי 'לקחת תמונה'. יענו שם קוד ל'תתכוננו, הסקנדיירס הולכים לשים לכם פח', או לפחות זה מה שחשבנו. היינו בטוחים שהם הולכים להתחבא בכל האזור ואז להתקיף אותנו במלחמת מים, אז חלק אפילו בואו מוכנים, עם בגד ים והכל, אבל בסוף היה נחמד. אני חושבת שזה היה היום שהתחלנו להבין שהסקנדיירס עוזבים.
מאז היום של הארוחת עזיבה, כל כמה ימים פתאום יש משהו שגורם להרגיש איך זה להיות רק פיירסטיירס, בלי סקנדיירס. אני חושבת שהשכבה שלנו תבנה מאוד
זהו חוצמזה, אתם יודעים, אופים עוגות [ומלא],
מידי פעם יש איזה שיחה מלאת רגשות, הלחץ עולה ויורד, אבל מתכוננים לבוא הביתה.
אני רוצה לעשות רשימה של הימים הכי טובים שהיו כאן, זה באמת קשה לחשוב על זה, אני חושבת שאני אעשה סיעור מוחות עם הבנות.
אבל אני יודעת שהמקום האהוב עליי הוא המדשאה של הקולג'- אני יושבת על מדרכה, מצד ימין ים כחול כמו השמיים שמתערבב עם העננים ומצייר השתקפות של השמש, מלפנים מן יער עם עצים ירוקים וגבוהים, ולפניהם כמה עצים חומים חצי כרותים, גדר מעץ, ודשא ירוק עם קרחות חומות, מצד שמאל מן גדר עץ קטנה, כמה עצים, שביל אספלט ושיחים ירוקים. זה פשוט יפייפה.
אז סיימנו את הסופש האחרון שלנו כאן בקולג'
נשארו רק ארבעה ימים, ועדיין אי אפשר באמת לעכל, אבל אני כבר לא כל כך אנטי סופשנה כמו שהייתי.
העניין הוא שלא חשבתי שיגיע סושפנה ואני לא אהיה מוכנה לזה,
אבל מצד שני, איך אפשר להיות מוכנים לזה? הבנתי שככה או ככה אין ממש דרך למצות את המקום הזה.
הייתי שמחה להכיר עוד אנשים, להתחבר לעוד סקנדיירס, להספיק יותר ויותר ויותר
אבל החיים ביודבליוסי סובבים סביב בחירות, אני נהנת בדרך שלך, ואחרים בדרך שלהם.
מה שלא הספקתי השנה, אני כנראה גם לא אספיק, וזה בסדר.
אתמול תוך כדי מסיבה כבר ראיתי אנשים מתחבקים חזק, מחזיקים את הדמעות,
מתחילים לעשות שיחות פרידה. די מבאס. אני לא התחלתי ובסדר לי ככה חח
ב-22 יש מופע שאנחנו מכינים לסקנדיירס שלנו, זה יהיה מגניב, ואני אפילו מכינה ריקוד!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: