תובנות ההבנה של הדברים

"מכת לחץ"

ככה הייתי קורה לשיטה הזאת בצבא.

לקחת את כל כולך, את כל המשאבים ואת כל המצעים.

ולהקדיש למען מטרה אחת.

שהיא כרגע המעבר

זה חייב להיות מהיר

זה חייב להיות איכותי

אבל אסור גם לוות על האימנים, תזונה נכונה ושינה רצופה.

חזרתי אשכרה למוד הצבאי ההוא שהייתי מתזמן הכל על הדקה.

וחוש הדיוק והמשמעת עצמית שלי עדיין קיצוניים כנמו פעם...

את מסעות הדייטים שלי אני מפסיק.

כמובן זה נחמד לפגוש כל מיני בנות ולהכיר אנשים..

אבל אין לי כוח לבולשיט יותר...

אני חושב שמגיע לי הרבה יותר טוב ממה שפגשתי עד עכשיו...

וחוץ מזה אני צריך להשתקע בדירה, בקריירה, בפיתוח גוף, ניירת וכו...

עוד לא עשיתי את הבדיקת הראייה הזאת וממש קשה לי לקרוא שלטים בלילה

ולא רק בגלל שאני נוסע מהר

כי זה מטושטש..

מחר אני אגיע ליעד שקבעתי לעצמי לגיל 25

דירה, מכונית, קריירה.

ועשיתי גם בונוס: כושר.

עדיין קצת מבואס מהנפילה עם האהבה הצבאית....

היא בחורה זהב

אבל פשוט לא מתאים....

למזלי העמידה בעידים שהצבתי לעצמי עוד בגיל 16 משמחת אותי מאוד.

הוכחתי שאני יכול.

מישהו עשה פעם דבר כזה? תיכנן משהו כשהוא היה צעיר וטיפש ופשוט הגיע לזה בדיוק בזמן שהוא תכנן?

עכשיו ניתקתי את השיחה עם האהבה הצבאית...

כמה שהתחושות שלי נכונות...

פשוט התקשרתי ואמרתי את מה שהיה לי על הלב.

ולא זה לא המרחק...

סיפרתי לה שיש לי תחושה שהיא לא יודעת מה היא רוצה... שכרגע היא במצב של חולשה ויצא שדי ניצלתי אותו..

היא עוד לא התגברה על האקס בכלל... והיא צריכה אוזן כשבת.. לא בן זוג

היא הסכימה עם כל מילה.

"פשוט ניקח צעד אחורה.. מה שהיינו לפני.. אולי אחר כך... לא רציתי שיצא ככה..." היא אמרה

אולי בגלגול אחר... אולי בחיים אחרים...

היא חלום שזכיתי לטעום ממנו... אבל הטעימה הזו הספיקה לי כדי להבין שזו הייתה אשליה מתוקה.

אחותי פעם אמרה לי "חלום צריך להישאר חלום, כי ככה הוא יהיה מושלם, ברגע שאתה מגשים חלום אתה מבין שזה בכלל לא מה שחשבת..."

או במילה אחת-אכזבה.

נעבור לשינוי חד בעלילה:

קיבלתי את המפתחות מהדירה, וכבר התחלתי במשא הקניות... כמו אדם פשוט רוב הדברים כמובן מאיקאה....

איזה כיף זה... שולחן חדש, כסאות חדשים, מיקרוגל חדש.... הכול חדש!

טוב הרוב... מקרר כיריים ומיטה באו יחד עם הדירה...

ישבתי עם אבא ואימי החורגת על הספה שהשאיר הדייר הקודם... אגב ניראה לי הוא אסף אותה מהמזבלה... הם עוזרו לי לחשוב איך לרהט ומה לקנות.

ועוד צריך לשפץ...

אני כבר מדמיין בראש שלי את הדירה מוכנה... ואיזה כיף יהיה עם הבחורה שתהיה לי... צחוקים, חברים, בירות, טוסט שנשרף, סרט, פאב מתחת לבית,חנויות ברחוב, מיטה זוגית...

תקופת חזון וחוש טעם כובשת אותי.. הצד היצירתי שבי מראה סימני חיים..

אפילו שכחתי שקרה אסון גדול:

כל הבירה שבישלתי התקלקלה.... כל ה19 ליטר...

שיחקתי באש כשהכנתי אותה בחום הזה של אוגוסט והנה אלוהי הבירה מענישים אותי..

אבל לא נורא.. אני אכין עוד.. ויותר טובה..

ואני גם אכיר בחורה חכמה ויפה

ואני גם אעשה שיפוץ סוף הדרך

ואני גם אסיים את הרישיון לסירת מנוע!

ואני ואני ואני....

זה היה קיץ והיה נורא חם...

אני הייתי מפקד צעיר עוד בשירות חובה... הייתי נחוש וחסר מעצורים.. לא ראיתי בעניים... וזה מה שקידם אותי כל כך חזק..

מטוסים מונעים.. רעש... ריח של דלק וצמיגים שרופים מילאו את האוויר..

אני צעקתי פקודות בכל הכוח כדי שישמעו מעבר לרעש מנועי הסילון במסלול ההמראה..

היא החזיקה את רכיבי החומר נפץ בידיה וחייכה אליי חיוך מסנוור.. היה חם וטיפות של זיעה ירדו על לחייה...

הייתה לי אז חברה ולכן לא נתתי לעצמי לפזול יותר מדי.. זה עזר לי להיות ממוקד במטרה.. בשביל יחס נשי הייתי מתאפק עד השבת.... שאז הייתי פוגש את אהובתי בזמנו..

גם לה היה חבר... שהיה פקוד שלי הרבה זמן.. היה חייל מצוין וגם חבר טוב..

יש לפעמים רגעים שאתה מייחל שאולי במימד אחר היית עם האחת הזאת. כמובן שאהבתי מאוד את החברה שלי בזמנו... אבל לפעמים מתגנבת לה איזה התאהבות נוספת.. שלא יודעים מה לעשות איתה.. וזה היה מעיק...

הזמן עבר והשלמתי עם העובדה שתמיד כשהיא תעבור אני אצא קצת מהפוקוס... כשהיא השתחררה הוקל לי..

עברו בערך שנתיים....

זה היה השבוע האחרון שלי בשירות. של השנה החמישית שלי.. הייתי המפקד התפעולי הבכיר.. וזה היה תרגיל חיילי.

קיבלתי תגבור מילואים. והיא סופחה אלי..

הייתי אז פרוד טרי, הועמדתי למשפטים, הייתי שקוע במקום העבודה החדש, ומה שעזר לי להחזיק מעמד זה העיסוק בתרגיל והמחסור בשינה שיחק לטובתי. אבל כרגיל לא הראיתי לאף אחד שיש משהו שמפריע לי... ככה זה כשאתה מוביל...

היא נפרדה מהבחור ההוא מזמן.... ואז נזכרתי... ואז רציתי.. אבל נמנעתי.. כי עוד לא יכולתי...

אחרי שהשתחררתי דיברנו קצת.. ואז היא נעלמה לגמרי...

עד ללפני שבוע... אפילו התנצלה שנעלמה ויזמה שניפגש...

יום חמישי הזה... היא עמדה על נוף הים והרוח שיחקה בשמלת הקיץ שלה... היא נראתה אפילו יותר טוב ממה שזכרתי... החיוך שלה סינוור יותר מהשמש ששקעה מאחוריה בים... נמל תל אביב לא היה מקום יפה יותר..

זה היה ערב אכזרי אבל נהדר... דיברנו והתנשקנו.. וצחקנו וישבנו... אבל היא השתכרה נורא מהר ואמרה שהיא לא רוצה להתחייב... ושלא רוצה שאבנה עליה.. ושבכלל זה הזוי כל הקטע..

התנחמתי בעובדה שהיא גרה ממש... אבל ממש רחוק... ובגלל זה הרגשתי לא חבל..

הסעתי אותה לביתה של אחותה, והודתי לה על ערב בלתי נשכח... הרגשתי טוב שהיה לי ערב ממש מקסים, למרות שהוא היה נידון לכישלון...

הגעתי הביתה והלכתי לישון ללא תחושה, כמעט הגשמתי חלום ישן...

אהבה צבאית...

היה שווה לנסות לפחות... אחרי הכל..

התעוררתי בצהריים בתחושה של יום חדש.... יום חדש מביא איתו הזדמנויות חדשות..

ואז.

צלצול טלפון...

וזאת היא...

והיא רוצה...

ואני חושב.... איך אסע עד אליה כל פעם?(זה כמו לנסוע מאשדוד עד לכינרת..)