http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254heCopyright 2026 הרוסי הזה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13612152<div align="right" dir="rtl">לפעמים אתה נמצא ליד מישהי ואת מרגיש שזה שם. הניצוץ מתח שאפשר לחתוך עם סכין... ומלא מבטים.. זה היה לפני יותר מחודש ניסיון נוסף. על הזין שלי ווטו שמטו.. יצאנו כולנו מסיבה, אורות, שוטים וקצב. 6 בבוקר, עצרנו ליד הבית שלה. "אכפת לך אם אעלה לכוס קפה?" שאלתי "בשמחה" היא חייכה.. ישבנו בסלון דירת הסטודנטים שלה וניהלנו שוב את השיחה: "תבין שאני לא יכולה, אתה יצאת עם חברה שלי. גם אם היא לא חברה טובה, וגם זה לא ממש משנה לה. זה משהו שאני לא עושה." היה לי קשה להסתכל לע בעניים.. ניסיתי לשכנע אותה אחרת. מה קבע את החוקים האלה ממילא? אני מכיר זוגות שפשוט עשו סוויץ' ביניהם, ונחשו מה? זה עבד אפילו טוב יותר ממה שהיה לפני! אבל פה מדובר בשני אנשים חופשיים.. "אין לך מושג מה זה לוותר על דברים, אין לך מושג איך אני מרגישה עכשיו" לא ידעתי אם לשמוח או לבכות... אבל ידעתי שצריך לשנות את האווירה... החלפנו נושא והחיוך המקסים שלה חזר להופיע. הקפה נהיה קר וזה היה הסימן ללכת. מה שהיה לי מאוד מוזר זה שהיא התעקשה ללוות אותי עד האוטו והתחננה שאסע לאט יותר. היא חזרה לכיוון הבניין ואני הנעתי ויצא</div>Sat, 29 Dec 2012 16:33:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13612152http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13612152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13609168<div align="right" dir="rtl"> עייפתי מכל הבולשיט הזה שטוחנים לנו בטלוויזיה עייפתי מכל הפוסטרים והכרזות המזויפות עייפתי מכל מיני פעילים חברתיים אינטרסנטים שרק מזיינים תשכל ושותקים ברגע שהצליחו לעשות קריירה פוליטית.. או מספיק כסף לדירה חדשה.. שום מהפחה חברתי לא באמת קוראת כאן. כל התנועות וערי האוהלים זה כמו אקומול לחולה סרטן. והבחירות? Bitch please.. כאילו זה ישנה משהו... השלטון יהיה אותו שלטון, רק שהעטיפה תהיה שונה. כרגע היא בעטיפת ביבי.. אין לי ילדים אבל אני כבר מממן משפחה חרדית. ולא זכיתי להכיר אותם אפילו! אני אוהב שמנשקים אותי לפני שמזיינים אותי! רגעי תסכול.... רציתי לכתוב פוסט על המילואים, על עמוד ועל ענן... ועל כמה שהכול נשאר אותו דבר אבל נראה כל כך אחרת. אבל איפשהו זה מתחבר, חוסר התמימות שלי הורג את שמחת החיים התמידית שבי. אני חושב שאני מאבד את היכולת ליהנות מהדברים הקטנים של החיים, או שזה סתם החורף... התחלתי להתעניין פחות באנשים. ומה שהכי מתסכל זה הפינה של המיטה שאני כל הזמן דופק עליה את הרגל! האמת סתם יש לי מצב רוח.. לא להיט. בסך הכול הדברים הולכים טוב מאוד: סיימתי לרהט את הדירה בד</div>Wed, 26 Dec 2012 23:34:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13609168http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13609168http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13598097<div align="right" dir="rtl">פתחתי את עניי והמחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה: "מה אני עושה פה?" השמש כבר האירה בחלון והיא שכבה מולי. עדיין לבושה, אפילו לא הורידה את הז'קט, קצת רועדת עדיין. רציתי לברוח... אבל לא יכולתי, כי לא נוטשים בנאדם בצרה. הקטע הכי לא נעים היה כשנאלצתי להסביר לאימא שלה מה קרה לבת שלה. היא הסתכלה עליי כמו על רוח רפאים... באמת לא ציפתה לפגוש אותי, במיוחד אחרי תקופה כזאת, ובמיוחד לא בחדר של הבת שלה ביום שבת ב7 בבוקר. איפשהו חשבתי שזו טעות לא לזרוק אותה בבית ולנסוע. אבל בהחלט לא הייתי צריך להירדם שם. אילו לא הייתי מכיר אותה כל כך טוב ויודע בדיוק מה לעשות ואיך לעשות, היא לא הייתה מבקשת שאשאר, שאחזיק לה את היד. הדרך אליה הייתה די מתוחה, כי היא לא רוצה שהוריה יראו אותה ככה, אני לא רוצה להישאר איתה, ושנינו יודעים שהיא לא תסתדר לבד... האמת בהתחלה חשבתי שזו מניפולציה, שיטה יפה ללכוד תשומת לב. אחרי הכול בסך הכל שתינו כמה בירות אצל חבר ועישנו... חבר שלי ובת זוגתו נתנו לי מבט דואג, המראה שלי מחבק אותה גרם להם לראות אותנו יחד שוב. הם לא רוצים שזה יקרה. הם דואגים לי. ולחשוב ששעה לפני שכל המצב הז</div>Tue, 18 Dec 2012 14:53:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13598097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13598097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13521663<div align="right" dir="rtl">אין דרך גרועה יותר מלסגור את היום בלשמוע את המשפט: "תשמע אני לא ממש יודעת מה הכוונות שלך, אבל אני לא יכולה שנלך עם זה אל מעבר לידידות, זה פשוט האקסית שלך... היא חברה שלי.. ואני לא יכולה לעשות דבר כזה." אמרה לי בחורה מקסימה שפגשתי לראשונה רק לפני שלושה ימים... היא הכירה את האקסית שלי לפני שנתיים בערך. מאז רק שמעתי עליה פה ושם.. אבל זה לא ממש עניין אותי. אנשים שרק שומעים עליהם לא ממש מעניינים... והנה לפני יומיים נפגשנו לראשונה, לגמרי במקרה, אצל חברים.. הכול היה כמו שצריך: בירות יין וודקה... חימום קל, שלוש מכוניות מלאות, מועדון, ריקודים... הבנים היו עסוקים בלעשות שטויות והבנות שלנו היו יפות... לפעמים יש רגעים שאתה פשוט נמשך... שאתה פשוט אומר &ndash;וואלה יש בה משהו... שבת שש בבוקר כביש 6, 190 קמ"ש והראש שקוע- היא פנויה או לא? יום ראשון הרמתי טלפון לידידיה שאירחה אותנו אצלה והתעניינתי... אחרי הכול שווה לנסות? ניסיון לא כואב. "היא מקסימה נכון?" אמרה בהתלהבות ידידה שלי "הנה המספר... וכבר נתתי לך כמה נקודות זכות!". הלכתי על אולד סקול בסמסים. כי יש לה טמבל-פון... וכך התכתבנו</div>Mon, 22 Oct 2012 23:35:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13521663http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13521663http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13519384<div align="right" dir="rtl">..זה היה חיסול נסענו שלושתנו באוטו, אני אחותי ואבא. אלוהים כמה שזה רגע נדיר.. כמה נדיר לראות אותנו יחד. אנחנו די גרועים בלהיות משפחה למופת. כל אחד לעצמו כזה.. שכבתי מאוחר וניסיתי לנמנם. הנסיעה ארוכה והייתי נורא עייף גם ככה.. אבא ואחותי דיברו על איזה משהו שקשור למשפחה... ואז פתאום, פשוט משום מקום אבל כאילו הסתתר וחיכה לצאת... זה יצא "21 לספטמבר 1993... לא מצאתי מספיק מידע" אמרתי בדרך אגב. דממה קצרה אחותי הייתה בהלם, לה היה הכי קשה להעלות את הנושא הזה. "אני אשלח לך העתק של מסמכים, מספר מטוס, כרטיסים, מושב.. ריכזתי את הכל כבר" אמר אבא. כאילו חיכה שזה יקרה, אפילו מה שהוא עמד לספר, היה נשמע כאילו חשב על זה מראש.. על איך לספר. איך שאמרתי את המילים: "אני רוצה לדעת מה בדיוק קרה שם." כאילו לחצי על כפתור Play: איך אמא נרצחה: לאחר פירוק ברית המועצות שתי מדינות שקמו נכנסו לסכסוך &ndash; גרוזיה ואבחזיה. גרנו בעיר סוחומי, שסבלה הרבה במהלך הסכסוך הזה. עם פרוץ המלחמה מכיוון שהיינו אזרחי רוסיה, הוברחנו לרוסיה הגדולה. אבל השארנו את כל הרכוש שם, בסוחומי, שעתידה היה להפוך לעיר בירה ש</div>Sun, 21 Oct 2012 15:41:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13519384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13519384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13504128<div align="right" dir="rtl">אני לא יודע לתאר את האושר הזה של סיום החגים. מכיוון שאני עובד בשיטה אחרת, יצא ככה שכל הסידורים שלי יצאו על ראש השנה, יום כיפור, וסוכות.. שזה אומר שבעצם לא יכולתי לעשות כלום... והרי איבדתי את הארנק... ואז זה התחיל: עד שהגיעו כרטיסי הויזה. עד שהדואר החליט שהוא עובד. עד שמשרד הרישוי נפתח. עד שהבנק.... והבעיה היותר גדולה היא, שבגלל שכל מדינת ישראל חיכתה לכל המוסדות האלה שיתחילו לעבוד נהיה תורות ענק! אני לא יודע אם זה אשכרה אלוהים שמעניש אותי כי נשבעתי לשמור את חגי ישראל (מה שאני רחוק מלעשות) או שזה המזל שלי יצא לנופש בחגים האלה.... אפילו התעודת זהות שנשארה במקרה בבית נפתחה לשניים ובבנק לא רצו לזהות אותי לפיה. ובלעדיה הייתי ללא שום אמצאי זיהוי - כי כל השאר אבד... אבל החגים נגמרו ואני בסידורים כבר יום שני ברציפות. וקיבלתי את האוטו! הכל מתחיל להשתפר מעכשיו. יש קונים לאוטו הישן אני מחדש את כל המסמכים האבודים חסרה לי רק ספה לדירה אני מתקרב ליעד של 80 קילו (כרגע 78) והתחלתי להשלים עם העובדה שאני בעצם ילד תקוע בגוף של בן 25 ברגע שכל הסערה הזאת תשקע יהיה זמן לרומנטי</div>Wed, 10 Oct 2012 22:54:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13504128http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13504128http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13496545<div align="right" dir="rtl">מי שיגיד אחרת אז הוא לא מבין מה הוא מדבר... כסף כולם אומרים שזה רע, שכסף לא מביא אושר ולא קונה אהבה... שאפשר לחיות חיים מאושרים גם ללא כסף.. השבוע הבנתי שזה לא ככה נכון, אני לא יכול לקנות קופסה של אושר במכולת או אצל סוחר. סמים לא נחשב... "כסף לא קונה אהבה" נכון, אבל בעזרת כסף אפשר להביא למצב של אהבה. כמובן שאפשר לעשות משהו רומנטי גם בבית או בפארק... אבל כשעושים משהו רומנטי על ספינה או במקום חוויתי אחר ברור שמדובר ברמה אחרת. אפשר לקנות מתנות (לא חייב יקרות, אבל משהו עם טעם), אפשר לאכול ארוחה במסעדה סתם ככה, אפשר לראות סרט, אפשר, אפשר ואפשר... הכול אפשר כשיש לך מספיק כסף כל גבר רוצה להכיר בחורה חכמה משכילה יפה ומטופחת. וכל בחורה רוצה גבר רציני עמיד ניראה טוב ועם רכוש. שימו לב שיש רק שני דברים שאי אפשר להשיג בכסף, חוכמה ורצינות.. שאר הדברים? &ndash; סלון יופי, חדר כושר, אוניברסיטה, רכב, בית.. כל זה משיגים תמורת כסף. "כסף לא מביא אושר" לא יודע, יום שלישי אני מקבל את האוטו החדש שקניתי. =)) ואני ממש... אבל ממש מאושר מהאוטו הזה. כסף זה כלי שבעזרתו אנחנו יכולים להביא למצ</div>Sat, 06 Oct 2012 16:01:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13496545http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13496545http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13477279<div align="right" dir="rtl">יצאתי לעשן סיגריה.. השעה הייתה 4 בבוקר ואני בעבודה.. בחוץ היה קריר וטיפה לח, הייתה בריזה נעימה שעושה צמרמורות. וריח של בוקר. סוף סוף קריר... ואז ברגע שהמצית הוציאה את הניצוץ שהדליק את האש, הרוח הקרירה הציתה זיכרונות חמים מתקופת הצבא.. נזכרתי במנועי סילון רועמים מעל הראש שלי בזמן שאני עושה בדיקה אחרונה למכונת התעופה, ובאותו רגע המירס רטט, הסתכלתי וזה היה סמס חם ואוהב מבת זוגתי בזמנו, השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, היא קמה לעבודה, ואני לא ישנתי יומיים. אבל הסמס הזה היה כמו ליטר קפה שחור. כמה שהיא עשתה לי את היום באותו יום.. לא הבינו את האושר הזה על הבוקר.. נזכרתי גם ביום שבו הייתי כולי רטוב, היה גשם, ואני הייתי צריך לעבור בין מכונות הקרב הטסות והצוות שלי כי חילקתי הוראות. אני חושב שרק בצבא הישראלי המפקדים הזוטרים אוכלים יותר קש מכל חייל שיש. הרגשתי כל כך טוב עם מה שאני עושה, הכול מטקטק, הכול קורה, הכול מתוזמן, הכול טס. גאווה ישראלית ומימוש עצמי... הכי אהבתי זה לצאת החוצה כשיש גשם, מתחת לסכך, לשבת הכי קרוב לטיפות המים היורדות עם כוס קפה חזק ומר וסיגריה. המטוסים הממריאים הי</div>Mon, 24 Sep 2012 18:40:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13477279http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13477279http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13474143<div align="right" dir="rtl">-=עריכה=- אני יודע שכלבה זה לא כינוי יפה, אבל היא בחרה אותו. לכל מהירי המחשבה- היא כבר לא כלבה, אנא אל תעלו אותי על מוקד -=סוף עריכה=- ישבנו באיזה בר שהיא מצאה בראשון.... מקום לא רע.. מלצרית: "מה תזמינו?" אני: "אל תאמיני לה היא שקרנית!" היא: "הוא חתיכת מניאק!" הי זרקה עליי את המפית משכתי לה בשיער "זה טקס חיזורים עתיק" אמרתי למלצרית "אם אמשוך יותר חזק בטוח יצא מזה משהו טוב!" המלצרית ניראתה די מבולבלת... הזמנו בירה והמבורגר, שתינו, אכלנו, סיפרנו סיפורים מצחיקים וירדנו אחד על השני. ואז היא שאלה: "תגיד, אתה רואה אותנו חוזרים להיות זוג?" ישבתי מולה וצחקתי לה בפנים. אותה זה לא הצחיק... עברתי להתיישב לידה, היא הרביצה לי.. התקרבתי יותר... והתנשקנו.. "אתה יודע שלא תקבל הלילה כלום, כן?" אמרה. "ממך? אני לא מצפה לשום דבר." עניתי. למלצרית היה מאוד מוזר הזוג הזה שמתנשק, מקלל, מתחבק ואז מרביץ אחד לשניה... בסוף המצפון שלי ניצח וביקשתי ממנה התנצלות. התנצלות על כך שהייתי מתנשא ולא נחמד ושמגיע לה יחס הרבה יותר הגון ממה שהיה עד עכשיו. ובאמת התנהגתי אליה כמו שבאמת צריך.. על כך ה</div>Sat, 22 Sep 2012 16:23:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13474143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13474143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13471158<div align="right" dir="rtl">זהו פוסט משותף עם חולמנית לאור הפוסט שכתבתי לא מזמן.. דייט ראשון...היה ערב מעולה ואתמם מחלטים לעזוב את המקום ואז כמובן מגיע החשבון.... אני מוציא את האשראי ודוחף אותו מיד למגש ומחזיר למלצרית... אבל רגע... כנראה לחולמנית היה משהו להגיד בנושא: חולמנית: דייט ראשון, או שני, זה בעצם כמה שעות שנותנות לך להכיר את האדם שמולך. האם הוא מתאים לך? האם יש לכם על מה לדבר? האם זה זורם? עניין התשלום הוא חשוב מאוד מבחינתי, כי הוא אומר הרבה על האדם שמולך. אם מדובר באדם שמקבל את החשבון לידיו ואומר: "מה זה? הוספת פטריות לסלט וזה תוספת של שלושה שקלים? חבל...", אני אבין שמדובר באדם קמצן. אם הוא יגיד: "המלצרית יצאה זונה, היא הביאה לי את האוכל באיחור של דקה וחצי", ולא ישים טיפ, אני אבין שאנחנו כנראה לא נצליח להסתדר... ואם הוא יחטוף את החשבון מידיי ויגיד שהוא משלם, אני אבין שמדובר באדם פרמטיבי. קודם כל, אנשים שהולכים בצורה עיוורת אחרי נורמות חברתיות נורא מעצבנים אותי. כמו שמישהו שמחליט שבחורה ששכבה עם יותר משלושה גברים היא שרמוטה הוא פרמטיבי מבחינתי, גם מי שמחליט שתפקידו של הגבר הוא לשלם, יוצא אותו דבר.</div>Thu, 20 Sep 2012 16:59:00 +0200yurifink@gmail.com (הרוסי הזה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=812254&blogcode=13471158http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=812254&blog=13471158