......היא הסתכלה עליי במבט של געגוע...
זה היה יום שישי האחרון, הלכתי עם חבר הכי טוב שלי וחברה שלו (שהיא גם
ידידה ממש טובה שלי) להופעה של מרצדס בנד.
המקום: הבארבי האגדי בתל אביב.
כמו אזרחים טובים הלכנו לקיוסק ממול הצטיידנו בבירה וסיגריות, היה זמן
עד שההופעה מתחילה.
עמדנו בכניסה עישנו, שתינו וניהלנו שיחה עם אחד השומרים, בעיקר צחקנו
שרוב הקהל זה ילדים בני 16.
היה לי מצב רוח נהדר, והרגשה טובה כזאת... אולי פה אפגוש מישהי בגילי ושתהיה אחלה?
גם אם לא, כל כוונתי הייתה ליהנות מההופעה!
רוח נעימה עטפה אותנו והעיפה את העשן של הסיגריות והבירה הקרה עזרה
להתמודד עם החום.
ואז סובבתי את הראש...
וביחד איתי גם חברי הטוב.
ושם היא הלכה לעברנו...
עם חבורת הסטודנטים שלה (שאני מכיר אגב). ובחיוך רחב ובידיים
פתוחות ניגשה אלינו "שאללללווום!!!".
חבר שלי אמר לה שלום ראשון, ואז חברה שלו, חיבוק ונשיקה על הלכי.
ואז הגיע תורי, הושטתי לה יד... ושמתי סיגריה בפה, כי היא לא אוהבת
כשמעשנים.
היא חיבקה אותי ונישקה בשתי הלחיים, לא נתתי לה, אבל היא התאמצה.
עד אותו רגע לא ידעתי איך אתמודד עם מצב כזה.
אבל הפתעתי את עצמי בענק.
בפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה לפני יותר משלושה חודשים אצלה בבית.
הנוכחות שלה... לא הזיזה לי.. כלום!
היא הופתעה מהעגילים ואז הסתכלה על כולי.
קשה לא לשים לב לשינוי שקרה לי בשלושה חודשים האחרונים, בעיקר הודות
לחדר כושר!
הסתכלתי עליה גם.
וראיתי שהיא השמינה, ושהשיער לא מטופח...
טוב נו סטודנטית בתקופת מבחנים, אפשר להבין..
מה שכן החזה שלה נשאר גדול עגול ויפה.
אבל היא כבר לא עשתה לי את זה.
1:0 לי – אני נראה טוב יותר, היא נראית רע
יותר.
****אחרי ההופעה****
יצאתי החוצה וחיכיתי לזוג יונים שבאתי אתו שיצאו גם. באופן לא
מפתיע היא נדבקה אליהם.
עמדנו בחוץ ושוב דיברנו.
היא שכחה כמה שהייתי קורא אותה כמו ספר פתוח... ידעתי כל תנועה שלה.
הבנתי שהיא בודדה, שאין לה חברים במרכז, שהיא לבד כשהיא אצל ההורים.
ראיתי איך היא מנסה לשכנע את חברי הטוב לדבר איתה כשיוצאים. אבל הוא נאמן לי יא
אהבלה...
ולי?
לי היא דחפה הודעה ששלחה לי פעם, שאקרא שוב, כי זה לא מקום לשיחות
כאלה. הסתכלתי חצי שניה והחזרתי לה.
היא שאלה "קראת"?
"כן" עניתי.
היא הסתכלה לי בעניים, במבט של עצב... וגעגוע... הרגשתי את זה... והיא
ידעה זאת.
אבל זה כבר לא הזיז, היא כבר לא מלכת החלומות שלי, ואני ממש לא
נמשך...
נפרדנו לשלום, שוב הייתי האחרון בתור.
לא התכופפתי
היא ממש התאמצה. על קצות האצבעות. כי היא נמוכה ואני גבוה.
אבל היא חיבקה אותי ונתנה לי נשיקה על הלחי
ו....
והריחה אותי!!!
היא תמיד אהבה לעשות את זה... אמרה פעם שהיא אוהבת את הריח שלי..
הכרתי אותה כמעט 5 שנים ולמדתי כל מבט וכל תנועה שלה.
אמרתי לה "ביי"
היא אמרה "אתה יודע שאנחנו יכולים לדבר"
כי זה החוק שלי: פרודים – אין מה לדבר.
הלכתי והיא עשתה לי חור בגב עם המבט שלה.
הסתובבתי וראיתי את עיניה השחורות מביטות בי. היא לא חייכה.
אמרתי "לילה טוב!" בחיוך ונופפתי לשלום.
היא אמרה שוב "ביי" והסתובבה לחברים שלה.
עכשיו זה סופית: אני בריא ממנה.
האם היא התגברה עליי?
זה לא משנה... אני לא כועס עליה.
בעצם לא אכפת לי כלל.
ידעתי שיקרה לי משהו ממש טוב בערב הזה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
