"אחי עכשיו אתה
תכיר מישהיא מגניבה והכל יהיה אחלה" אמר חבר טוב שלי
ישבנו אצל חברה שלו בבית בגינה ועישנו ג'וינט, היה ערב והרוח הייתה
נעימה, ונזכרתי שבפעם האחרונה שעישנתי זה היה לפני 5 שנים.
היא לקחה שכתה ואמרה "כן, לך לא תהיה בעיה.. גבוה עניים
כחולות עם עבודה מסודרת... ועכשיו עם זה שתעשה כושר אז בכלל.."
השלווה הנעימה אופפה אותי ומילות העידוד שלה גרמו לי לחיוך רחב. טוב גם הסטלה...
"כן תודה, אבל איפה אני פוגש בחורות? איפה מכירים? איך זה עובד?
אנחנו כבר לא בצבא או באיזה מסגרת... אצלי בעבודה הרוב מבוגרים" עניתי.
כל השנים האלה בצבא ועם האקסית הפכו אותי ל"נשוי" שכבר לא
יודע איך משחקים את המשחק.
ועכשיו עליי לעשות קאמבאק
האתגר: להתחיל
סתם ככה, למצוא מישהי שמוצאת חן ובעיניי ולהתחיל איתה. – נשמע פשוט
למדיי
אבל מה אומרים? ולא עוד משפט:
"תגידי זה כאב כשכוכב כמוך נפל מהשמיים?"...
BITCH PLEASE….
קורה שאני הולך ברחוב ויש את ההחלפות מבטים האלה, עם חיוך, והמבט מעבר
לכתף אחר כך....
נו ומה אז?? כל אחד ממשיך לדרכו.... רומן שלם של שניה וחצי
עשיתי קניות בסופר וראיתי שהקופאית די חמודה (לא רוסייה חחח). כשניגשתי
אליה חייכתי וקרצתי בעין שמאל (אצלנו ביחידה זה היה נהוג, אז נשאר הרגל). פתאום
מקופאית אדישה היא הפכה לבחורה יפה וזורחת עם חיוך מדהים.
מה אומרים עכשיו? טוב גרמתי לה לחייך.. ומה?
עד שחשבתי היא שאלה אותי מה אני הולך להכין, עניתי לזניה, היא הופתעה
ואמרה "יפה לך.."
שלחה חיוך יפה, ואמרה את הסכום.
אני שילמתי ונפרדנו בחיוך.
נו מה המהלך הבא? איך יוצאים עם מספר טלפון שלה? ועוד שיש תור ענק
אחריי...
כעסתי על עצמי שאני לא נועז מספיק אפילו כדי לנסות לשאול. אז מה אם
אכשל? זה לא עולה כסף וגם לא כאב!
בניסיון הבא לקחתי את עצמי בידיים
זו הייתה ארוחה עסקית מהעבודה במסעדה בלב תל אביב.
היו הרבה מלצריות חמודות, כל אחת בעלת חן משלה. אבל אני די בררן.
בחרתי לי "מטרה" – בחורה עדינה עם שער שחור חיוך מדהים ועניים ירוקות.
אם לנסות אז לנסות משהו טוב.
קמתי
עכשיו או לעולם לא
ניגשתי אליה, לא ממש ידעתי מה להגיד...
היא ניקתה איזה שולחן בחוץ.
"היי מה העניינים?" הפתעתי אותה, היא התיישרה מיד ונראתה
מופתעת
"הכל בסדר...?" היא נראתה קצת מבולבלת, טבעי... מה קשור
עכשיו בכלל...
"תגידי מה את אומרת נלך לשתות איזה קפה היום בערב?" אמרתי
היא חייכה והסתכלה עליי, אחר כך הפגינה קצת ביישנות, ואז שוב חייכה
והסתכלה.
"זה מחמיא לי מאוד, ואתה נורא חמוד. אבל יש לי חבר..."
"כן זה בסדר" חייכתי "אני מבין".
"אתה מהאזור?" שאלה
"לא, אני לא מתל אביב, אני פה מהחברה של החברה."
"טוב חבל..."
אמרנו אחד לשניה ביי יפה, היא שלכה לי חיוך לדרך. אני בטוח שעשיתי לה
את היום.
בדיוק התקפלנו כולנו משם, תזמון מושלם.
הצלחה אדירה!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
