תובנות ההבנה של הדברים

שלושה חודשים מאז ההתרסקות ההיא

אמרתי לה שאני מוכן, שאני רוצה, שאני רואה את העתיד הוורוד שלנו יחד, אמרתי לה כמה שאני אוהב אותה, אחרי כמעט 5 שנים יחד...

זה היה אצלה בחדר, נשאר לי שבוע לשחרור מהקבע, וכבר התקבלתי למקום עבודה מאוד מכובד עם הכנסה מטורפת, במיוחד לבחור בגיל 25, שכבתי על המיטה והיא התיישבה לידי ופשוט אמרה :

"תראה אני חייבת להגיד לך, אתה בן זוג מצויין, ואתה חבר נהדר, אבל אני לא חושבת שאני רוצה להמשיך את החיים שלי איתך בתור בעלי"

כן, כבר הייתי מוכן להתחתן איתה... כמה פתטי

זה היה מאוד לא צפוי, אבל לא נתתי סימן, לא הנדתי עפעף.

פשוט עניתי:

"אני לא רוצה שנתחתן עכשיו, או מחר.. בואי קודם נגור יחד, עכשיו יהיה לי כסף, אני אדאג לנו להכל ואת תוכלי ללמוד, ואני לא אהיה בצבא כל הזמן"

היא ענתה:

"תבין, חוץ ממך לא היה לי אף קשר רציני אחר, אני מרגישה שחוץ ממך אני לא מכירה כלום, אתה בחור נהדר..."

שם

בדיוק שם זה נגמר

קמתי, חיבקתי אותה, ואמרתי לה שזה בסדר

אמרתי לה שזה הסוף

סתם ככה, בצהרי יום שבת אביבי ויפה, בשיחה סתמית.

נכנסתי אל האוטו ונסעתי, נסעתי להיפרד מהצבא...