התחילה סופה.

ידוע היה שיירד גשם אותו הלילה.

ישבתי בחדר העבודה וניגנתי,

ואז הרעימו הרעמים בעוצמה.

חמקתי למיטה,

מזמזמת בלחש שיר של חורף.

האבק על התריסים נהפך בוץ.

פתחתי חריץ קטן קטן בחלון

הגשם עדיין טפטף, והסערה השתוללה.

השארתי תריס פתוח,
רק בשביל האוויר הנקי,

בשביל להקשיב לריקוד הגשם,

ולשריקת הרוח.

ובעוד הגשם חובט במרזב בקולי קולות,

אני בוהה בתקרה

שנוטפות ממנה טיפות של גשם

מהרעפים השבורים שבגג.

רעם בא,

ורעם הולך,

ואני מייחלת שהגשם לא יציף את החדר

ויעשה לי ים.

אבל גם לא היה אכפת לי,

אם הסופה הזו
היתה נמשכת לנצח.