http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230Your whole life it's nihilism, cynicism, sarcasm and orgasm.heCopyright 2026 בתו של מרפא העצמות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/30/12/81/811230/misc/29129252.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14887083<div align="right" dir="rtl">תמיד אמרתם שאני שקטה אמרתם תדברי אמרתם שקטה וחשבתם חלשה, אמרתם את כמו שיערה שנופלת מהראש ונחה כל היום על העורף בלי שמרגישים חשבתם חלשה ואני ידעתי: חזקה כי כשהייתי נופלת לא נתתי לכם לשמוע *** החלטתי להיכנס לבלוג אחרי כמעט שנתיים שלא נגעתי בו, ונורא התחשק לי לכתוב שיר. לא כתבתי שיר, למען האמת אפילו לא ניסיתי, את השיר פה למעלה כתבתי גם כן לפני שנתיים בערך. הרבה השתנה מאז, בגדול נקרא לזה צבא, המקום שלימד אותי איך להיות הרבה פחות שקטה. היום אני גם פחות מלנכולית ופואטית, הייתי מתארת את מה שעובר לי בראש כמחשבות סוג-של 'פילוסופיות' ואובר-מודעות. זה נקרא להתבגר נראה לי? ככה קוראים לחיפוש האובססיבי למהות בעולם חסר מהות בדור ה-Y סו-קולד, תוך ניתוח מוגזם של משמעות החיים עד כדי שחיקת כל הערכים והאמונות שלי? וואלה יש מצב. אם כי מהיכרות די מכובדת עם מגוון מבוגרים (כן כמובן שקצינים נכללים בקטגוריה הזו) אני לא חושבת שהם יודעים משהו שאני לא, או שיש להם תשובות לשאלות שלי. כרגע בעיניי הכל די אשליה, יצירת סיפוקים לא הכרחיים והפיכתם להכרחיים ובעלי משמעות. דיפ שיט. אז חוץ מבלבול אחד גדול (ה</div>Fri, 14 Apr 2017 00:18:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14887083http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14887083http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14376505<div align="right" dir="rtl">כמעט שנה לא הייתי פה. לא מעט קרה מאז. עבדתי תקופה ארוכה במקום שעשה לי כל-כך הרבה טוב וגרם לי לפרוח, התגייסתי, הכרתי אנשים מדהימים והתחלתי כבר את הסדיר שלי. ציפיתי שדווקא במקום כל-כך אינטסיבי כמו הצבא יהיה לי צורך נוראי בכתיבה ולכן נסחבתי במשך ארבעת החודשים של הקורס עם שתי מחברות בתיק שלצערי לא מימשו את הייעוד שכפיתי עליהן. אבל אולי אני יכולה לנסות להצדיק את עצמי בכך שהייתי צריכה מנוחה מפרוייקט הכתיבה הכי גדול שהעסיק אותי עד לגיוס והחזיק אותי גם אחריו בין קושי אחד לאחר, פרוייקט שהוא גם בלי קשר לכתיבה הדבר הכי גדול שיצא לי לעשות. וככה יצא שכתבתי מחזה שלם, שיצא לפועל בזכות המקום בו למדתי תאטרון ועוד יותר בזכות החברים המדהימים שלי שם שהקימו אותו לתחייה. אז חודשים אחדים מאז שכל הטררם הזה הגיע לסיומו אני מחליטה לפרסם פה את הצילום של ההצגה. המעשה הזה בהחלט עשוי לחשוף אותי לשני הצדדים, אבל אני חושבת שאני כבר לא מפחדת מזה, וחוץ מזה שמה הטעם בבלוג הכתיבה שלי אם אני לא משתפת בו דברים שאני כותבת? המחזה הזה היה בעצמו חשיפה מטורפת שלי מול כל מי שמכיר אותי, שבעקבותו הצלחתי להפתיע את כולם, וגם את עצמ</div>Fri, 04 Sep 2015 17:47:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14376505http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14376505http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14233424<div align="right" dir="rtl">תשתיק אותי בנשיקה ונשק אותי בשתיקה ראה, איני זקוקה להבטחה שחוקה או מחמאה דביקה רק לאהבה שמחזיקה. היה לי פעם מישהו שהרעיף דברי תשוקה כשהכוסית בידו ריקה ולאחר שנשק נשיקה צמוקה זרק אותי בשתיקה.</div>Wed, 12 Nov 2014 23:09:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14233424http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14233424http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14175965<div align="right" dir="rtl">"אני מרגיש שאת מסוג האנשים שיש בתוכם המון, ובכל זאת הם יודעים את זה טוב ומשאירים את זה שם אבל אלה הקרובים אלייך יודעים מי את באמת ומעריכים אותך הסיבה ששלחתי לך את ההודעות האלו היא בגלל שהסתכלתי עלייך במהלך הערב וקלטתי הבעות פנים תנועות ודפוסים דברים שאני יודע מה משמעותם והבנתי מי את הרבה יותר ממה שידעתי עד עכשיו ומשם ואילך הדמיון התחיל להשתולל ולנסות ולחשוב על סיטואציות מסויימות שבהן בטח אמרת לעצמך משהו בלב משהו בחיים לא היית מספרת למישהו אחר, אבל משהו אישי ופנימי שלך" אני מעתיקה לכאן את המילים הללו ואני מתמלאת דמעות רק מלקרוא אותן שוב, הרגשתי שאני חייבת לחקוק אותן איפשהו כדי שאני לעולם לא אשכח את הדבר הכי יפה שמישהו אי פעם אמר לי. והדמעות עומדות ולא זולגות החוצה אלא פנימה מטפטפות אל תוך הלב וממלאות אותו, אולי ככה מרגישים כמישהו מצליח לפצח אותך בצורה מדוייקת, כל כך מדוייקת שנדמה שאף אחד בעולם לא יוכל עוד לעשות זאת. באותו הערב שאחרי מסיבת הסיום כשניהלנו את השיחה הזאת בוואצאפ לא באמת קלטתי את משמעות הדברים שהוא אמר, ורק חודשיים אחרי כשאני עוברת על היסטוריית השיחות שלנו בחיפוש א</div>Wed, 06 Aug 2014 23:45:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14175965http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14175965http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14154045<div align="right" dir="rtl">פתאום זה חזר אליי, הכה בתודעתי שוב, מדוע עמוק בליבי קיימת סלידה גדולה לחופש הגדול. זה איפשהו בין העייפות הנגרמת מחוסר שינה לזו של העודף שינה, בשילוב עם החום המעיק המשתחל מסדקי הדלת אל חדרי הסגור והמבולגן בו שולט הקור המכאני והמנוכר של המזגן; ואז באותו רגע של בדידות, של מעבר חד משבוע של עשייה מעייפת אל אותם חוסר המעש והשביזות המיוחלים, אני פתאום מבינה- לחיי אין תכלית. היום היתה הפעם הראשונה החופש שהתחושה הזו הכתה בי במלוא עוצמתה. באיזשהו מקום אני כבר רגילה לכך, לאותה רוטינה של חופש- זיגזוג בין ימים פורים ועמוסים לימי עצלות ודיכאון קיץ (אייב גאט דאט סאמר טיים, סאמר טיים סאדנס), אחר-כך מגיעה הבריחה הגדולה לחו"ל שמביאה עמה שלווה נפשית והתנתנקות מבורכת, ואז השיבה הביתה והחזרה לשגרה. אבל החופש הגדול הזה לא יגיע לקיצו בראשון בספטמבר. ולא תהיה לי עוד מסגרת להיאחז בה כמו בית ספר, שעם כמה ששמחתי לסיים אותו, הוא בהחלט ייחסר לי. צבא? המועד בו צה"ל יגייס אותי לשורותיו הוא במרחק 9 חודשים תמימים. אני אהיה חייבת למצוא משהו שיחזיק אותי. חייבת. תשוקה חדשה או ישנה, מסגרת, הרפתקה. אסור לי להתבזבז בזמן</div>Sun, 06 Jul 2014 19:37:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14154045http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14154045http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14138073<div align="right" dir="rtl">נשף זה אוברייטד</div>Sun, 15 Jun 2014 14:05:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14138073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14138073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14133474<div align="right" dir="rtl">יותר גבוה שעולים הנפילה ככל כואבת יותר.</div>Mon, 09 Jun 2014 15:06:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14133474http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14133474http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14126454<div align="right" dir="rtl">דברים שקורים בזמן שאני לומדת למבחן, בסדר עולה: 1. אני אוכלת מכל הבא ליד 2. אני מנסה להשלים עם זה שאני עומדת להיכשל בפעם הראשונה 3. רשימת הפריטים השמורים שלי באסוס גדלה</div>Sat, 31 May 2014 22:44:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14126454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14126454http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14105795<div align="right" dir="rtl">כבר הרבה זמן העיניים מציקות לי. העפעפיים כבדים בתוך ארובות עיניי והריסים מושכים אותם כלפי מטה. אני משתדלת שלא למצמץ בכוח בתדירות גבוהה מדי, כי הדבר נראה כמו טיק בלתי רצוני, ואני לא יכולה לסבול שאנשים שואלים אותי "למה את כל הזמן עושה ככה?". האישונים נוטים להתייבש מהר ואני נאלצת לדמוע מעט כדי להרטיב אותם. אני משפשפת את עיניי בעונג שיכול להשתוות לגירוד עקיצת יתוש בעור, שגם מזה אני סובלת לא מעט לאחרונה (למי יש כוח לשים אתוש כל לילה?). אין לי מה ללכת לטפל בזה, אני מניחה שזה משהו זניח וזמני. וגם אם אפנה לרופא עיניים, אדע בדיוק מה יאמר לי. אולי יקבע שהסיבה לכך היא השעות הממושכות שאני מבלה מול מסכי המחשב והפלאפון, יציע לי לקצץ בזמן קרינה וירשום לי טיפות עיניים. אולי יסביר שהאיפור שאני שמה על העיניים בכל יום, גם אם הוא משיכת מסקרה עדינה שאיני יכולה שלא להתפתות לשים, לא עושה חסד עם בריאות העיניים שלי. הוא יציע להפחית באיפור, דבר שאני כמובן לא אעשה, וירשום לי טיפות עיניים. אולי בכלל ידגיש הרופא את הברור מאליו ויאמר ששעות השינה החסרות הן אלה שגורמות לתחושות הלא נעימות בעיניי. זה בהחלט מסביר הדחף ה</div>Wed, 07 May 2014 11:55:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14105795http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14105795http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14094454<div align="right" dir="rtl">מחובקים ושעונים על מעקה הסורגים בגג המגניב שלה. היא והשאר נשארו לרבוץ בסלון, עייפים מהשעה המאוחרת ומהשפעתו החולפת של האלכוהול, אז עלינו שנינו, סתם כדי לא לישון. אני עוד קצת בראש, וחושבת על זה שאני קצת בראש. לא שיכורה של ממש. לא אכפת לי. אני צוחקת חזק מדי ומדברת שטויות, אבל אתה תמיד צחקת ממני. לדעת שאני מצחיקה אנשים זה הדבר שאני הכי אוהבת. גם הוא היה אומר שאני מצחיקה אותו. אבל שנינו יודעים שאין יותר הוא, ושאני עדיין קצת אוהבת אותו, אבל בכל זאת נישקת אותי, ובכל זאת לא התנגדתי. זה בכלל לא היה הכיוון שלי, באמת. לא אשקר שהמחשבה על ריבאונד בשיכרות עם החתיך של החבורה אפילו שהוא בכיתה י"א אבל טכנית הוא קטן ממני בפחות מחצי שנה לא חלפה במוחי, אבל לא באמת חשבתי שזה יקרה. לא יודעת אם רציתי. מהנשיקות האלה שאני עסוקה בלחשוב מחשבות כמו "מה לעזאזל אני עושה?" אבל בעצם זורמת עם זה, ילדה נואשת חצי שיכורה שמחפשת את החיזוק אגו אחרי שההוא זרק אותה. לפחות לא חשבתי עליו. רוב הזמן. למה תמיד הכל קורה אצלי הפוך. למה אם כבר קורה משהו זה לא יכול להיות כמו שצריך. ועד שקורה משהו כמו שצריך, הוא פשוט לא מחזיק. ואפיל</div>Tue, 22 Apr 2014 17:24:00 +0200bonesettersdaughter1@gmail.com (בתו של מרפא העצמות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=811230&blogcode=14094454http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=811230&blog=14094454