אני. עצמי. והשטן.

לא 

בא

לי

להמשיך

ולהתקיים.

זה מעבר להפרעת אכילה.

זה מעבר ליכולת ההתמודדות שלי.

זה מעבר לאינסטינקט ההישרדות שלי.

מרגישה כלי עם עיניים ריקות חסרות קול.

ומי ישמע זעקה אילמת.. מי.

אני יודעת שממזמן הפסקתי להבחין בה.

והיום, אחרי כלכך הרבה שעברתי, טיפולים, אשפוזים ווטאבר..

החשק לחזור כלכך שורף.

זין שלי בפיתה. 

אתם עוד תראו. 

אני עוד אראה לכם.

לכולם.

אני יודעת שאני יכולה להפיק מזה יותר.

אבל עליי להיות מרוכזת.

עליי להיכנס, אבל עם כל הכוח.

כי זו אמת.

ואמת זה השקר החדש שלי.

כי הפסקתי להבדיל בניהם..

אל תגידו לי מה,

אל תגידו לי איך.

אלוהים הוא העד ראייה שלי הפעם.

בוקר: אספרסו כפול ואפרסק. 

צהריים: פרי-שייק מחצי אננס על בסיס מים ו-1/4 חלב.(כן, אני יודעת.. לא הפרי הכי אידאל .. אבל זה היה או זה או עוגה.) 

ערב: משמש, תאנה מיובשת וכף גבינה לבנה.

ספורט: *הליכה: 35 דק'.

          *כפיפות בטן:

          בוקר: 100 X

          צהריים: 100 X

          ערב:

          לילה: 100 X