החיים השפיות ומה שבניהם

כלא, 

נתפסתי. ואני עומד לתלות את עצמי.

אין לי מושג איך הפכתי להיות רוצח שכיר, אולי בזה אני הכי טוב, אולי תמיד שיחקתי סולו,

ואולי פשוט אף פעם לא אהבתי אנשים.

ביום התליה, אחרי הרצח הפוליטי המתוקשר, אני אקום בבוקר, ואלך רק עם ראש מורם.

לא אדבר עם אף אחד. ולא אגע בארוחת הבוקר שלי.

אשב לבד בחצר בחוץ, ואסתכל על העולם.

אקשיב לציפרים ואתעלם מכל הרעש מסביב, כל האנשים, סתם רחש רקע.

אקרא את הספר האהוב עלי, או את החלק האהוב עלי בו.

אתקלח ואתגלח, כולי.

אשב בתחתונים ואכתוב את המסר שלי לעולם, זה יהיה חסר סיכוי,

לא מאמין, ויורד על הגזע האנושי הנבזה.

אודה על המעשה ואומר בפה מלא שעשיתי זאת מסיבות אידיאולוגיות.

אמסור את אהבתי לקרובי, או אלגלג על אלוהים, ולא אכתוב שם בסוף.

אעשה זאת עם נר דולק, סיגריה בפה, ובעירום מלא, 

בתליה יש ארקציה מלאה. וצריך לשמור על המוניטין.

כשאדחוף את השרפרף, לא יהיו לי חרטות,

חייתי את חיי על הקצה, ומיציתי אותם עד תום.