סיפורים בהמשכים - המקום לפרוק את מה שיושב על הלב.

פרק רביעי – אני חושב שאני מאוהב.

***** הווה *****

ישבנו על חוף הים. החול החם משתחל לו אל בין אצבעות רגליי, הרוח הקרירה מפזרת את שיערי הארוך ושולחת גלים של ריח של מלח אל תוך אפי. ידו החזיקה בי, מקרבת אותי אליו, מצמידה אותי אליו בתוך חיבוקו.

***** 48 שעות לפני *****

התנתקתי ממנו מביטה בעיניו, "יש לך טעם של סיגריות" אמרתי והוא הביט בי במעין חיוך מבויש. "חוץ מזה אני לא זוכרת שאישרתי לך לנשק אותי." אמרתי לו כשחיוך מבויש עולה על שפתיי גם כן. "אני לא זוכר שביקשתי את האישור שלך" הוא אמר והתקרב אליי בשנית. "ובנוסף לכך, את לא יכולה להגיד לי שלא נהנית מזה, נכון?". הוא אמר את זה ואני לא הייתי מסוגלת בכלל להגיב, הפעם היה תורי להתקרב אליו, לקרב את פניי אל פניו, שפתיי מתנגשות בשפתיו.

***** הווה *****

*** נקודת מבט – סטיב ***

"אולי נחזור לבית הספר?" שאלתי אותה בעודי מבריש את שיערה המבריק, מסיט את קצותיו מפניה. "אני לא רוצה, הלוואי שיכולנו להישאר כאן עד סוף חיי!" היא אמרה ואני הצמדתי אותה אליי קרוב יותר שוקע במחשבות על כל מה שקרה.

***** 49 שעות לפני *****

הוצאתי את הקונדום מהעטיפה פורש אותו מולי. בעזרת לורד שחור כותב את המילים שתכננתי מראש לרשום. 'עוד אחת לאוסף' כשלצד המשפט נכתב גם שמי כדי שלא יקרה מצב שהיא תפספס את זה. הלכתי אל הלוקר עם נייר הסלוטייפ בידי. "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות לה את זה, זה קצת קיצוני לא?" חברי הטוב ג'וני שאל אותי ואני השבתי לו לשלילה. "היא באמת איבדה את בתוליה איתך, ועוד כשהיא שיכורה?" ג'וני המשיך לשאול אותי שאלות בעודי בודק שאין מי שיראה אותי מצמיד את הקונדום ללוקר שלה. "כן ג'וני זה קרה. היא עשתה את זה איתי. מה אתה כל כך מופתע?".

הצמדתי את הקונדום ללוקר שלה מבלי שאף אחד יראה אותי. אני וניקו ברחנו משם, צוחקים מהסיטואציה, מהאדרנלין שזורם בעורקים מהמצב בו אנחנו נמצאים. "אתה בטוח במה שאתה עושה?, זה פחות או יותר יהרוס אותה ואת התדמית שלה." ג'וני שאל אותי ואני עניתי לו מבלי לחשוב בכלל על כך. "מתחרט?! מה פתאום! זה לא כאילו אני מרגיש אליה משהו בכלל". נכון? 'סטיב תירגע אתה לא מרגיש אליה כלום, שום רגש כלשהו.' אם ככה אני מרגיש וחושב למה הלב שלי אומר אחרת? ולמה המצפון שלי מתחיל לעבוד בפעם הראשונה בחיי?. יכול להיות שאחרי כל מה שעשיתי בחיי, אחרי כל הדברים הנוראים שגרמתי, אחרי כל הטעויות שעשיתי יש מישהי שתשפיע עליי בצורה כזאת, מישהי שאולי תוכל לתקן אותי?.

***** 48 שעות לפני *****

*** נקודת מבט – אמה ***

"אתה יודע שמה שעשית לי עם הקונדום היה ממש מכוער ומגעיל ועוד עכשיו לנשק אותי ככה?" אמרתי לסטיב בעודנו יושבים על הספסל בחצר בית ספר. הוא הסתכל עליי בשקט סוקר את תווי פניי לפני שהתחיל לדבר. "אני מצטער על הקונדום, זה אני, אני לא שולט בהתנהגות הזאת. זה הצד היחידי בי שאני לא שולט בו. ואת שיתפת פעולה עם הנשיקה אז שקט". הוא אמר וליטף גבי. "מה זאת אומרת שאתה לא שולט בזה, אני בכלל לא מוכנה לשמוע משהו כזה. ולא ממש השארת לי אפשרות לא לשתף פעלה עם הנשיקה" אמרתי עם פרצוף כועס. הוא הביט בי במבט חודר, מבט של תוכחה. "טוב בסדר, תפסיק להסתכל עליי ככה את הנשיקה השנייה אני יזמתי. בסדר אני מודה!". הוא החל לצחוק, צחוק יפה כל כך ומתגלגל, צחוק מדבק שכמובן גרם גם לי להתחיל לצחוק.

***** הווה *****

השמש שקעה לאיטה. אורות אחרונים צבעו את השמיים בכתום. המחשבות על הימים האחרונים שעבר עליי מילאו את ראשי. "אולי באמת כדאי שנלך, כבר מחשיך וההורים שלי בטח דואגים לי כבר." אמרתי לסטיב בעודי קמה ומנקה את החול שנדבק למכנסיי הקצרים. הוא שלח לי את ידו ואני נתתי לו את שלי כדי למשוך אותו למעלה. במקום זה תוך שנייה מצאתי את עצמי שוכבת על סטיב כששנינו על החול. הוא הביט אל תוך עיניי מתקרב ומנשק אותי בעדינות, ברכות. חייכתי לעצמי בלב, שמחה שנתתי לזה לקרות.