http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818heCopyright 2026 סתם נערה מההמון. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13627038<div align="right" dir="rtl">זה סיפור חדש שלי - "שתי נשימות אחרונות -Two Last Breathes" או בקיצור TLB. מקווה שתהנו מהפרק הראשון. :)פרק ראשון."אתה בטוח שזה הוא?" שאלתי אותו בנשימה עצורה. כתפי הימנית שרפה מכאב כשטיפות הדם המשיכו לרדת במורד ידי."זה הוא. מיליון אחוז. את תסתדרי לבד?" הוא הסתכל עליי ופחד נשקף מבעד לעיניו החומות."אני אסתדר. תפסיק כבר לדאוג כל כך, זאת לא הפעם הראשונה שלי." אמרתי בעודי יוצאת מהמסתור שלי."אמה!" הוא אמר בחצי צעקה וחצי לחישה ואני הסתובבתי אליו. "תיזהרי בבקשה!" הוא אמר בשקט ועכשיו הפחד גם ניכר בקולו."יהיה בסדר שון. אני מבטיחה לך." אמרתי מנסה לשכנע את עצמי יותר מאשר אותו.נכנסתי בשקט לתוך המבנה. רגליי נעות באיטיות ובשקט על הרצפה. לא מרעישות. כאילו אני לא באמת שם. אחרי מספר צעדים נכנסו למרחב השמיעה שלי מספר קולות. עצרתי, מפסיקה לנשום ומחדדת את שמיעתי. קול של גבר ואישה רבים נשמע מאחד החדרים האחוריים. התקדמתי מעט, כמה צעדים קדימה כשלפתע נעצרתי. בבהלה. לא שמתי לב ונתקלתי במשהו על הרצפה. שקט שרר במקום לפתע, גם הקולות נפסקו ורקיעות רגליים נשמעו מתקרבות אליי."מי שם?" קול תקיף נשמע. "אם אתה מעוניין להיש</div>Wed, 09 Jan 2013 19:25:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13627038http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13627038http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13565124<div align="right" dir="rtl">פרק שניים עשר &ndash; אונס. צליל פתיחת המנעול מילא את החדר שהיה שקט בשעות האחרונות. דני נכנס פנימה אל תוך החדר בצעדים בטוחים ופניו התמלאו רוגז כשראה את המגש שמולי מלא באוכל שהביא קודם לכן. "אני מנסה להבין את המצב שאת נמצאת בו אבל אני באמת לא מבין למה את לא אוכלת." הוא התחיל להגיד כמו מטיף לי מוסר. "את מנסה להרעיב את עצמך?" הוא שאל ברוגז ועצבים, מרים מעט את קולו. סירבתי לענות לו. אפילו לא הסתכלתי עליו אלא על הרצפה המלוכלכת שדמעותיי נחתו עליה אחת אחרי השנייה. "תעני לי!" הוא צרח מרים את פניי בחוזקה כך שיהיו מופנות אליו. התרוממתי עד כמה שהשרשראות שכבלו אותי לקיר אפשרו לי והמשכתי להביט אל תוך עיניו. הבטתי בו בצורה הזאת עוד בערך דקה ופשוט ירקתי עליו. הוא הסיט את פניו מנגב אותם. היד שלו נפגשה עם הלחי שלי בחוזקה מפילה אותי לרצפה במהירות, מרוקנת אותי מאוויר. הוא יצא מהחדר בעצבים וצעדים רמים מלמל לעצמו דבר מה. הדלת נטרקה פעם נוספת מאחוריו והותירה אותי חשופה ולבד. בוכה ומנסה להסדיר את קצב הנשימה. נשכבתי לאט על המזרן הבלוי מכסה את חלק גופי העליון עם חצי השמיכה שנחה לה לימיני. שכבתי כך</div>Sat, 24 Nov 2012 15:45:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13565124http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13565124http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13539952<div align="right" dir="rtl">פרק אחד עשר &ndash; חיפוש נואש. ראיתי את דניאל וג'וני יושבים על הספסל הקבוע שלנו בחצר בידיים שלובות מחייכים וצוחקים, חייכתי לעצמי שמח על כך שג'וני מצא את האחת שלו, יכולתי לראות שהיא האחת שלו דרך המבט בעיניו. התקרבתי אליהם מביט מסביב מחפש את פניה של אמה בקהל הפרצופים. מאז שהיא ברחה ממני קודם לכן לא ראיתי אותה ורציתי לדבר איתה ולבקש סליחה פעם נוספת בתקווה שהפעם היא גם תקשיב לי. "תגידו ראיתם את אמה במקרה?" שאלתי את דניאל וג'וני שסוף סוף שמו לב אליי והפסיקו להתמזמז. "היא עדיין לא יצאה? אולי היא מדברת עם המורה." דניאל ענתה מרימה את כתפיה במעין שאלה. "לא, חיכיתי לה במקום הרגיל אבל כשהיא לא היגעה הלכתי לחפש אותה בכיתה ובשירותים, גם שם היא לא הייתה." אמרתי מתחיל אפילו קצת לדאוג. "אוי נו סטיב אל תדאג. היא בטח מדברת עם המורה לכימיה על הכמעט טוב מאד הראשון בחייה." דניאל אמרה במעין ציניות מלגלגת אבל לא אמיתית. היא החלה לצחוק וג'וני הצטרף אליה ושניהם גורמים גם לי לפרוץ בצחוק. היא הצליחה להרגיע אותי, להשקיט את הקול הפנימי שהתחיל לאכול אותי מבפנים. ישבנו ביחד ודיברנו עד סוף ההפסקה מבלי</div>Mon, 05 Nov 2012 16:42:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13539952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13539952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13502036<div align="right" dir="rtl">פרק עשירי &ndash; האמת מתגלה. אני לא מאמינה, למה הוא מתכוון כשהוא אומר שסטיב חייב לו כסף? ואיך לעזאזל אני קשורה לזה? "אני אתך לך את הזמן שלך לעכל, אנחנו עוד נדבר מאוחר יותר." הוא אמר ממש לפני שהוא יצא מהדלת מותיר אותי להתבוסס בדממה, המחשבות, בדמעות שזולגות כמו נהר שופע, נהר בלי סוף, זורמות ללא הפסקה. ישבתי בצורה הזאת במשך שעות, בוכה, קשורה, לבד. לאחר כמה שעות הא נכנס לחדר עם מגש שעליו פרוסת לחם עם חמאה וריבה ולצידה כוס תה מהביל. הוא התקרב אליי אפילו לא מביט בי, הוא שחרר את ידיי על מנת שאוכל לאכול ויצא מהחדר בשנית נועל אותו אחריו. כשחזר שוב לאחר כשעה מצא שכל שעשיתי עם ידיי היה לעטוף את רגליי ולהצמידן אליי בחוזקה, להתכנס לתוכי. הוא הרים את המגש עם האוכל עליו באנחה טורק את דלת החדר אחריו. לבסוף שמעתי אות הדלת נפתחת ואותו יורד במדרגות לאט, בחשש ובשקט. הוא התיישב בשיכול רגליים מולי, בשקט, יושב ומביט בי, כאילו מחכה למשהו שלא יבוא אף פעם. "אז את מוכנה סוף סוף לשמוע את האמת או שאת מעדיפה להמשיך לשבת פה כמו ילדה קטנה ולבכות לברכיים שלך?" הוא שאל לפתע, מתחיל לדבר לבסוף. הרמתי את ראשי אל</div>Tue, 09 Oct 2012 19:00:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13502036http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13502036http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13498600<div align="right" dir="rtl">פרק תשיעי &ndash; חטיפה. האמת שלו כל כך כאבה לי, היא שרפה אותי מבפנים, כילתה את כל כולי. אף על פי שידעתי שזאת האמת בלבד ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא נכון, שזאת טעות. שגיאה. שאולי כל זה חלום, שאולי יכול להיות שאני מדמיינת את זה. שמתי לב לאוטו השועט לעברי רק כאשר הוא עצר בחריקת בלמים לפניי מונע ממני להמשיך ללכת, קוטע את מחשבותיי. ההלם שלי גזל ממני שתי שניות ונתן אותן להם, שתי שניות שיכולתי לברוח בהן, שתי שניות שיכולות לעלות לי בחיי. כשיצאתי כבר מההלם והבנתי מה קורה סביבי, ניסיתי לצרוח, ניסיתי לבעוט, להרביץ, להשתחרר מהידיים שהחזיקו אותי. אבל להשתחרר לא הצלחתי ומהפה שלי יצאו רק אנחות עמומות כיוון שהוא היה חסום בבד כלשהו. הפסקתי להילחם, דפיקות הלב המהירות שלי דפקו כה בחוזקה עד שהרגשתי שהלב שלי עומד לפרוץ עוד רגע מהחזה שלי. לפתע ריח מתוק ומחליא חדר לתוך אפי, מעמעם תחושות, גורם לי לסחרחורת, כשההבנה מהו החומר הזה מחלחלת לתוכי רגליי מתחילות לבעוט שוב, הפעם אני מצליחה יותר, פחות אנשים אוחזים, פחות אנשים מסביבי. האחיזה של הבד על פי מתהדקת אף על פי הניסיונות החוזרים והנשנים שלי להעיף ש</div>Sun, 07 Oct 2012 18:12:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13498600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13498600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13474355<div align="right" dir="rtl">פרק שביעי + שמיני &ndash; הכאב שבשקר ובאמת. השמש הבהירה של הבוקר חדרה דרך התריסים מאירה את החדר ברסיסי אור. בדרך כלל, כשהשמש חודרת בצורה הזאת אני שמחה. זה גורם לי לאושר, זה ממלא אותי. אבל אחרי הריב שלי אתמול עם סטיב אפילו זה לא יכול לשמח אותי. כל הלילה לא עצמתי עין, חשבתי על הריב שהיה לנו ערב קודם לכן. אבל עכשיו בבוקר כשהשמש חדרה לה מבשרת על בוא היום הבנתי שהריב שלנו התחיל כדבר טיפשי ביותר. היד שהוא הרים הפתיע אותי בהתחלה וגרמה לי לתדהמה, מהר מאד התאפסתי על עצמי וגירשתי אותו משם. עכשיו הצטערתי על זה. הוא עשה טעות והוא הצטער עליה. הוא ביקש סליחה. המבט על פניו לאחר שהבין שהרים עליי את ידו עדיין התנוסס בעיניי רוחי. במהלך המחשבות בלילה עברו בראשי מחשבות רבות ולבסוף החלטתי שאני מתכוונת לדבר איתו, להבהיר לו את המצב ולבסוף בתקווה להשלים איתו. איפרתי את עצמי לא מוגזם כמו שסטיב אוהב ולבשתי את השורט הכי יפה שמצאתי בארון, מעצבת את שיערי בקפידה. תוך חצי שעה כבר מצאתי את עצמי בכניסה לבית ספר מחפשת בעיניי את פרצופו המוכר של סטיב. "למה לא באתם בסוף אתמול?" דניאל שאלה מקפיצה אותי קלות</div>Sat, 22 Sep 2012 18:46:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13474355http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13474355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13474351<div align="right" dir="rtl">פרק שישי &ndash; ניצנים של פרידה. "אתה מה?". הייתי בשוק שהוא בכלל אמר את זה. "אני לא מסכים לך ללכת עם חצאית קצרה, מה לא מובן?". "טוב סטיב צא לי מהוריד אין לי כוח לשמוע אותך" צעקתי לעברו בעודי ממשיכה להתארגן. "אל תצעקי עליי" הוא סינן בשקט אולי בתקווה שאני לא אשמע אבל אני שמעתי את זה. "ומה זה אין לי כוח לשמוע אותך? הגוף שלך שייך לי, לא לשאר הגברים במועדון ואת תקשיבי לי, את מבינה?" הוא צעק בחוזקה לעברי מציג לפניי סטיב שלא הכרתי. "סטיב, אני לא בובה ובטח שלא שייכת למישהו, תעזוב אותי ותן לי לעשות מה שאני רוצה." צעקתי עליו בחזרה, הוא הדליק אותי, הדליק אותי באמת, עצבן בצורה אטומית. "אמרתי לך לא לצעוק עליי" הוא צעק מרים את ידו כלפי מעלה מוכן להוריד לי סטירה בכל רגע נתון. קפאנו שנינו מסתכלים האחד בעיניים של השנייה, בוהים לא מסוגלים לנתק מבט. הייתי בשוק מכך שהוא מסוגל אפילו לאיים בצורה הזאת, לא הכרתי אותו ככה. הוא הוריד את היד בשקט ולאט למטה, את פניו מכסה לפתע מסכה של כאב, הדמעות צרבו כבר בעיניי מתכוננות לזלוג החוצה אף על פי ניסיונותיי להחזיקן בפנים. "אני מצטער אמה, לא התכוונתי"</div>Sat, 22 Sep 2012 18:42:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13474351http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13474351http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13422425<div align="right" dir="rtl">פרק אחד &ndash; "וויזרד" &ndash; בית ספר לקוסמים ומכשפות. "גברת מילר צאי מהכיתה הזאת מיד!" צעקתה של המורה שלי עלמה סמית' הדהדה בין קירות בית הספר. הייתי בטוחה שאפילו בכיתה שבסוף המסדרון בקומה השנייה שמעו אותה. "ותיגשי מיד למנהל. עכשיו ג'ני!!!" היא המשיכה לצעוק עליי ואני אספתי את החפצים שלי וברחתי מהכיתה במהירות, מצחקקת לעצמי בשקט. 'מה בסך הכל עשיתי. אפשר לחשוב שאף אחד לא הפעיל קסם על חבר לכיתה לפניי.' רטנתי לעצמי בשקט. וזה לא כאילו פגעתי בה, בסך הכל הצתתי בטעות את המחברות והספרים של מילי וויליאמס. אבל בגלל שזאת מילי וויליאמס אני אחטוף שוב פעם צעקות על הראש. הכרתי את חדר המנהל טוב מדי. הייתי מבקרת שם על בסיס יומי וכמעט מבלי להרגיש זה הפך כבר להרגל מגונה שלי. לפעמים זאת באמת הייתה אשמתי אבל רוב הפעמים שהגעתי אל המנהל היו בגלל דברים שבכלל לא עשיתי. הייתי שונה קצת מהשאר. אימצו אותי ישר אחרי שנולדתי. הורי המאמצים הם בני אדם נורמטיביים לחלוטין וחיים חיי שגרה. אבל קיים שוני ביניהם לבין בני אדם אחרים. כשהם היו צעירים זרם להם הקסם בדם בדיוק כמוני. אבל הם היו מעורבים באחת מ</div>Sat, 18 Aug 2012 18:08:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13422425http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13422425http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13422065<div align="right" dir="rtl">פרק חמישי &ndash; נוצות מעופפות. "נו את באה כבר?" שמעתי את סטיב צועק לעברי. שמש אחר הצהריים חיממה את כתפיי וצבעה אותם בגווני שיזוף. "אין לי כוח לבוא סטיב, תן לי להשתזף בשקט." צעקתי לעברו מתהפכת לשכיבה על הגב. צעקה נפלטה מפי כשסטיב הכניס את ידיו מתחתיי והרים אותי. משקפי השמש שלי צנחו מטה מהמהירות בה הורמתי. הסתכלתי עליו בחיוך תופסת בצווארו, מרימה את עצמי כדי להדביק נשיקה לשפתיו הרטובות. תוך שנייה מבלי לשים לב מצאתי את עצמי בתוך הבריכה, רטובה עד לשד עצמותיי. "סטיב אני לא מאמינה שעשית את זה!" צעקתי בעודי מנסה לעמוד ביציבות ותוך כדי כך משפריצה עליו מים. "אז תאמיני יפיופה, נמאס לי להיות פה לבד אז באתי לקחת אותך." חייכתי לעצמי מתקרבת אליו. ידיי עוטפות את צווארו ומקרבות אותו אליי. עיניו נעצמו מתוך הרגל והוא רכן לעברי כדי שאוכל לנשקו. רק שבמקום נשיקה סטיב מצא את עצמו נדחף עמוק לתוך המים על ידי. *** נקודת מבט &ndash; דניאל *** "אני באה להתנחל אצלך טוב?" שאלתי את ג'וני בטלפון בזמן שאני יורדת מהאוטובוס. "טוב אהבה אני מחכה לך." הוא אמר בעוד שאני פתחתי את השער בכניסה לביתו. "סבבה אז אתה</div>Sat, 18 Aug 2012 14:50:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13422065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13422065http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13345839<div align="right" dir="rtl">פרק רביעי &ndash; אני חושב שאני מאוהב. ***** הווה ***** ישבנו על חוף הים. החול החם משתחל לו אל בין אצבעות רגליי, הרוח הקרירה מפזרת את שיערי הארוך ושולחת גלים של ריח של מלח אל תוך אפי. ידו החזיקה בי, מקרבת אותי אליו, מצמידה אותי אליו בתוך חיבוקו. ***** 48 שעות לפני ***** התנתקתי ממנו מביטה בעיניו, "יש לך טעם של סיגריות" אמרתי והוא הביט בי במעין חיוך מבויש. "חוץ מזה אני לא זוכרת שאישרתי לך לנשק אותי." אמרתי לו כשחיוך מבויש עולה על שפתיי גם כן. "אני לא זוכר שביקשתי את האישור שלך" הוא אמר והתקרב אליי בשנית. "ובנוסף לכך, את לא יכולה להגיד לי שלא נהנית מזה, נכון?". הוא אמר את זה ואני לא הייתי מסוגלת בכלל להגיב, הפעם היה תורי להתקרב אליו, לקרב את פניי אל פניו, שפתיי מתנגשות בשפתיו. ***** הווה ***** *** נקודת מבט &ndash; סטיב *** "אולי נחזור לבית הספר?" שאלתי אותה בעודי מבריש את שיערה המבריק, מסיט את קצותיו מפניה. "אני לא רוצה, הלוואי שיכולנו להישאר כאן עד סוף חיי!" היא אמרה ואני הצמדתי אותה אליי קרוב יותר שוקע במחשבות על כל מה שקרה. ***** 49 שעות לפני ***** הוצאתי את ה</div>Mon, 02 Jul 2012 20:07:00 +0200justanothergirl1@walla.com (סתם נערה מההמון)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=788818&blogcode=13345839http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=788818&blog=13345839