סיפורים בהמשכים - המקום לפרוק את מה שיושב על הלב.

פרק שני - אני לא מאמינה שזה קורה לי.

הסתכלתי על שעון הזהב שר מעטר את ידי השמאלית. נאנחתי לעצמי כשהשעה 20:30 נשקפה ממנו. חייגתי את המספר הכל כך מוכר שלה. "היילו" נשמע קולה העדין מבעד לטלפון.  "היי דניאל, האם ראית במקרה, בטעות את השעה?" שאלתי עם טון כועס וציני מעורבב. הכרתי את דניאל טוב, כשדניאל אומרת שתגיע בשעה מסוימת סימן שהיא תגיע לפחות שעה אחרי. "אההה אופס, סליחה אמה לא שמתי לב לשעון כל כך אני אגיע לאסוף אותך בעוד 13 דקות בדיוק, מבטיחה". "ביי דניאל, אני מחכה לך. כרגיל." שמעתי את גיחוכה מבעד לטלפון וניתקתי. נאנחתי לעצמי עושה סידורים אחרונים בשיער, מתקנת את האייליינר והליפסטיק. הזלפתי על עצמי מעט בום, השחלתי את רגליי לנעלי עקב הקבועות שלי ליציאות. תפסתי את הארנק האהוב עליי, מבט אחרון במראה וירדתי למטה לחכות לדניאל.

לאחר מספר דקות נשמעה חריקת מכונית אל מול ביתי ומיד אחריה שתי צפירות קצרות אשר מבשרות את בואה של דניאל סוף סוף. נשקתי לאמי על לחייה לשלום בעוד שהיא מאחלת לי בילוי נעים. בדיקה אחרונה וקצרצרה שהטלפון שלי, המפתחות קצת כסף נמצאים איתי בארנק ויצאתי החוצה אל דניאל.

10 דקות לאחר מכן דניאל החליקה לתוך חנייה צמודה למועדון. עוד לפני שנכנסנו למועדון, ממש בכניסה המוזיקה כבר החלה להלום באוזניי, בסים חזקים שהרעידו את עור התוף והגוף. השומר היה גבר ואנחנו נראינו טוב כך שתוך שלוש דקות הוכנסנו פנימה.

ברגע שנכנסנו פנימה, דניאל משכה אותי אל עבר הבר בעודה מרקדת לצלילי השיר המתנגן. בשנייה שהתיישבנו על הבר פגשנו ידי קרוב של דניאל, ידי שגילו 20. ובאותו רגע, הרגע שבו פגשנו את הידיד שלה החל האלכוהול לזרום. כוס אחרי כוס, עוד ועוד אלכוהול זורם לתוכי לתוך עורקיי, ממלא אותי, מכהה את חושיי ומשרה עליי הרגשה נינוחה.

במשך השעה הבאה נתתי למוזיקה למלא את אוזניי, התמסרתי אליה ואל האלכוהול כשלפתע התיישב לידי בחור מחייך לעברי. אף על פי שחושיי לא היו מחודדים דיים, הרגשתי שאני מכירה את הבחור שהתיישב לדי, מכירה בצורה טובה אפילו. ההבנה לא איחרה להגיע ואף על פי הערפל שאפף אותי ידעתי שמולי התיישב סטיב, י"בניק שוויצר ושחצן שבטוח בעצמו יתר על המידה ובטוח שכולן רוצות אותו. גיחכתי לעצמי בעוד שהוא מסתכל עליי בתהייה. הוא הזמין לי ולו אלכוהול והתקרב לעברי. ניענתי את הראש לשלילה. הוא הרים את כתפיו ושתה את שני הדרינקים.

ישבנו כך עוד 10 דקות על הבר , אני בוהה קדימה מסרבת להסתכל עליו אך עדיין מרגישה את מבטו על פניי. באיזשהו חלק מהישיבה שם לצדו התחלתי לקבל את כוסות האלכוהול שזרמו לעברי. האלכוהול שתף וחימם את גופי, לפתע הרגשתי יד לופתת את צווארי ושפתיים מתנגשות בשפתיי. שפתיי חמימות עוטפות את שפתיי זזות איתן בתאום מושלם. ידו גולשת על גבי, מצמידה אותי אליו בחוזקה, לא מרפה ממני. ידיי גיששו את דרכן מסביב לצווארו מחזיקות גם הן בחוזקה.

לפתע הוא קם תופס ומלפף את רגליי סביבו, מדדה לאיטו לאחד מהחדרים האחוריים במקום. סטיב נעל את הדלת והסתובב לעברי מתחיל להוריד את החולצה, פורם כפתור אחרי כפתור חושף גוף שרירי ומושלם. לאחר מכן הוא פתח את כפתור מכנסיו מוריד גם אותם ונשאר עם תחתונים בלבד לגופו. ידעתי שאני עושה דבר דפוק, דבר ששנאתי כשאחרות עשו. הראש שלי סירב להאמין ודרש ממני להפסיק מיד אבל הגוף אמר אחרת. הגוף שלי בער והלב שלי חשק למצב, התשוקה בערה בי.

הוא התקרב אליי לאיטו בדרך מעמעם את אור החדר, הוא הרים את חולצתו חושף את גופי. מיד אחר כך איבדתי את מכנסיי נשארת כמוהו בהלבשה תחתונה בלבד. נפלנו על המיטה-ספה שהייתה מונחת שם מתנשקים בלהט ותשוקה. ההלבשה החתונה של שנינו מצאה את עצמה מהר מאוד על הרצפה. נכנסנו מתחת לשמיכה הקרה מחממים אותה בלהט שבער בשנינו. לפתע סטיב הפסיק לנשק אותי, הוא הסתכל על הגוף שלי בתאווה חוקר אותו לאט, מתחיל לנשק את צווארי ולאט לאט יורד למטה מנשק אותי עוד ועוד חוקר את גופי בעזרת נשיקותיו. אנחות שקטות נפלטו מפי מבלי משים גורמות לסטיב לגחך ולהמשיך לנשק אותי בתאווה שאותם מקומות שבחיים לא חשבתי שגבר ינשק אותי בהם.

לפתע הוא הפסיק ועלה בחזרה למעלה מסתכל לי לתוך העיניים במבט לוהט. הוא שלח יד מהירה אל כיס מכנסיו מוציא משם קונדום עוטף בעזרתו את איברו. חוסר התגובה שלי גרם לו להבין שאין לי כל התנגדות לעניין. בבת אחת הרגשתי את כניסתו אל תוך גופי, הרגשתי איך לאט לאט גופי מכיל אותו. אחזה המהירות גברה, הוא האיץ את הקצב ולכן גם הכאב גדל. הרגשתי שאני נקרעת מבפנים, אנחות וצעקות דקות וקצרות עזבו את פי. אחת מידיי תפסה בסדין בחוזקה ואילו השנייה שרטה את גבו מנסה למצוא שחרור לכאב. שכבת שיעה קרה עטפה את גופנו.

הוא צנח לידי עייף מכל המאמץ מתנשם בכבדות ולאט לאט נופל לתוך שינה עמוקה. אבל אני לא הצלחתי להירדם, את ראשי מחשבות על השטות הנוראה שעשיתי. הבנה מילאה אותי. 'אני לא בתולה יותר. או מיי גאד אני לא בתולה יותר. איך אני אספר את זה לאמא שלי. לעזאזל.' קמתי מהמיטה מתלבשת בזריזות וחומקת מהמועדון בשקט. בטלפון חיקו לי מיליון שיחות והודעות מדניאל. שלחתי לה הודעה כדי להרגיע אותה שבכל בסדר ושהלכתי הביתה מוקדם. המשכתי ללכת ברחוב, השעה כבר הייתה לפנות בוקר וניצנים של אור החלו לעטוף את הרחוב. הרגשתי מלוכלכת, הרגשתי זונה, הרגשתי חסרת ערך. לא האמנתי על מה שעשיתי. לא האמנתי שעד לפני כמה שעות הייתי בתולה ועכשיו אני לא.