החיים על פי שטויות

מה אני מתכננת לסופ"ש? טוב ששאלתם. אז ככה, לאור העובדה שאנחנו בחופש ואני רואה קומדיות רומנטיות כל הלילה (למה רק בהוליווד החתיכים מתאהבים בחנונית שפתאום הופכת ליפה ??) אני אקום בסביבות שלוש בצהריים, אך אני אשאר במיטה עייפה ורק אחשוב לי על הא ועל דא, פילוספיות, מהות החיים, האם אני אצליח לי בהוליווד בתור שחקנית ואז אולי יהיה לי רומן סוער עם דייגו בונטה. או ג'וני דפ. ואז אני אקום כי ייפול לי האסימון שזה פתטי ואני צריכה לקום לשטוף פנים ולצחצח שיניים. ולא, אני לא אצא החוצה לזרוק את הזבל ופתאום אני אראה את אהבת חיי והחיים שלי ישתנו. אחרי האמבטיה אני אלך למטבח לאכול ואז שוב כל היום מול המחשב. או שומעת מוסיקה, או קומדיות רומנטיות, או רואה טלויזיה. זה יסיח את דעתי קצת מההזנחה העצמית לאחרונה. זה לא בסדר. אולי המטבוליזם שלי מהיר ואני לא משמינה, אבל היי, התעמלות זה חשוב ! לקום מהמחשב לשירותים או לפתוח את המקרר לראות שאין משהו טעים ולסגור זה לא נחשב. ואז אחרי שאני אראה קומדיות רומנטיות (ושעה לחפש צפייה ישירה , כי סגרו את מגה וידאו) עד הבוקר, אני אקום מאוחר ואז אני אזכר שהייתי אמורה ללכת ללונה פארק אבל בטח הן דפקו בדלת , שמעו נחירות והלכו. למה, אחרי כל המאמרים, אחרי כל הספרים, אחרי כל הבלוגים, הפסיכולוגים, הטיפים, הסרטונים, למה - אני לא מצליחה להיות מאושרת שוב ? להיות אופטימית שוב ? כן כן אני יודעת, אפשר להביא לבן אדם מפתח , אבל רק הוא יכול לפתוח את הדלת. אז זה קשה, אוקיי ? זה קשה לפתוח את הדלת. ואולי פותחים אותה קצת ואז סוגרים כי היה רוח או משהו. באנו לעולם הזה כדי להנות, להתפתח, ללמוד. לא באנו אליו בכדי להרגיש נחותים. או לפקפק בעצמנו. או להיות מתוסכלים. או להיות פסימיים. או בשביל לתהות משלוש עד ארבע, למה בדמיון שלי אני כבר בהוליווד כשבעצם אני עדיין במיטה מנסה לנתק את עצמי מהריר...

אז אני אנסה עכשיו קצת, לעשות תסריט אחר למה שהולך לקרות. מחר , ביום שישי , אני אקום בשתיים עשרה, יחסית מוקדם. אני אשטוף פנים, אוכל ארוחת בוקר קלה ובריאה, ואז אני אעשה איזה שעה התעמלות. אולי אני אעשה אותה בחצר מתחת לשמש ליד הצמחים. להיות בטבע לבד, תמיד עושה לי הרגשה טובה. ממלא אותי באושר. להיות בטבע עם השכבה ולתקוע פרינגלס עושה לי להקיא ולקטר שאין מזגן. אבל לבד..לבד אני משוחררת. כיף לי. אחרי ההתעמלות אני אעלה למעלה לארוחת צהריים ואולי אני אזכר שיש לי שיעורי בית. אני אקרא ספר, אולי סוף סוף אני אתלה את הלוח הממוסגר הענקי והיפה שלי שתכננתי לעשות ממנו "לוח חזון" כמו שלימדו אותי בספר "הסוד". לוח שכשאני אסתכל בו הוא יעשה לי הרגשה טובה ואופטימית. אני אסדר את החדר. אני אעשה את המטלות שלי, שהשבוע הם לקפל כביסה ולנקות איזה חלק בבית. (יש לנו טבלה חח-אבל זה חשוב לעצמאות. מאוד.) אני אלך לישון ואקפיד על שינה ארוכה שככה בבוקר אני אהיה ערנית ורעננה לצאת ללונה פארק עם החברות. אולי אני אפילו ישכח שהתרחקנו כולנו לאחרונה ואנחנו נתגבש. הן יפסיקו להיות קרירות כי גם אני אפסיק לשדר מרירות. אולי אני גם אפגוש איזה חתיך שגם שר יפה, התכונה שאני הכי אוהבת. מי אמר שלא? אני אהיה מאושרת. אני עכשיו מאושרת. אני אופטימית. יהיה בסדר. אני מתחילה לחזור לעצמי. יהיה לי כיף. wish me luck.