http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718אז ישבתי בביתי וחשבתי, "וואלה, המוח שלי עמוס מדי". וניסיתי לכתוב יומן. לוקח שעות, כואב היד, נגמרים הדפים מהר ואני שוכחת לכתוב. במחשב לעומת זאת זה מהיר בזכות המקלדת, אני רגילה לכתוב, אין הגבלת דפים ואני ממילא כל היום על המחשב. איזה יצירתיות אה? : )heCopyright 2026 חוף-ללא-ים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/18/77/78/787718/misc/24847714.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13692291<div align="right" dir="rtl">12 בלילה שומעת את המנגינה 12 בלילה זה בכל פינה 12 בלילה השינה נראית דבר רחוק 12 בלילה הפנטזיה היא סיפור כל כך מתוק 4 בבוקר חצי ערה חצי ישנה כותבת יומן של דרך חיים עזובה 12 בלילה עם הלחץ והחרדה. העתיד בצעדי ענק מתקרב ואני לא מוכנה תן לי עוד קצת זמן לנשום להנות תן לי עוד קצת זמן או את החוזק להשתנות החוזק להשתנות.. 12 בלילה עוד דקה ועוד דקה חודש עובר לו ורק נחתי לשעה הזמן לא מחכה לי הוא תמיד תמיד היה 12 בלילה ואני מחכה לא יודעת למה מחכה מחכה... תן לי עוד קצת זמן לנשום להנות תן לי עוד קצת זמן <span</div>Sat, 02 Mar 2013 23:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13692291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13692291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13553174<div align="right" dir="rtl">שיר שכתבתי על מושא ההידלקות שלי..תהיו עדינים (: המורה מדברת על המנדט הבריטי, אבל אני, לא מקשיבה...ככה זה כשיושב מולך, הנער שעליו את דלוקה. מורחת את הזמן.. מסתכלת לצדדים, לשולחן, לתפוס את עיניו, חיוך או מילה ככה זה כשבשולחן מולך יושב הנער, שעליו את דלוקה. כשהוא הולך את מסתכלת כשהוא מחייך את מסתכלת איזה עיניים, פשוט מושלם... וכשהוא מספר בדיחה, את נמסה וכשהוא מוריד חולצה את נמסה וכשהוא מדבר עם אחרת, את מקנאה.. ככה זה כשיושב מולך, הנער שעליו את דלוקה וכשהוא זורק לך מילה, את לא שולטת, את מסמיקה היית רוצה שיחשוב עלייך רק דברים טובים אבל את והנער שעליו את דלוקה בכלל לא מדברים. ואולי זה לא ראוי להגיד בשם תמים שיש לו אחלה תחת וגוף פשוט מדהים מה לעשות, אם זה מה שאני חושבת? מה לעשות, אם אליו אני נמשכת.. והייתי רק רוצה להיות איתו מקרוב, ולא מהשולחן בכיתה, והייתי רוצה פשוט לראות את פניו, במקום את עורפו כי אני שולחן מאחוריו.. הייתי רוצה שיחייך אליי אבל נפסיק את השיר כי אני צריכה להעתיק עכשיו. אפילו שמולך יושב הנער שעליו את דלוקה, צריך להעתיק, יש</div>Thu, 15 Nov 2012 16:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13553174http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13553174http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13489525<div align="right" dir="rtl">אם מישהו במקרההה קורא את זה ובמקרהה הוא יודע איך כותבים מונולוג ולעשות אותו בצורה מרגשת שתגרום לכולם לבכות - אנא, שירגיש חופשי להגיב</div>Tue, 02 Oct 2012 01:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13489525http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13489525http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13467366<div align="right" dir="rtl">אם היו מצלמים סרט על חייך - מי הייתה משחקת בתפקיד את?אני את עצמי ! כי אם אין אני לי מי לי, יש טובים ממני יש גרועים ממני אך דוגרי אין כמוני ,וכו' וכו'.אם היו כותבים עלייך ספר - מי הייתה הסופר/ת שהיית בוחרת שתכתוב אותך הכי מעניין?הייתי בוחרת את כריס קולפר !! מי ידע שכריס יהיה סופרראם היו עושים סדרת טלוויזיה והיית משתתפת בה - איפה היא הייתה מתרחשת?היא הייתה מתרחשת באיזה יער כי זה סדרה סטייל &quot;הגיבור האחרון&quot; - צריך להציל את העולם, יש הרבה קרבות עם חרבות וחץ מקשת, הבת יודעת ללכת מכות כמו שצריך ובין לבין מתפתחת אהבה-מה צריך יותר....?*איימ קאמינג ריצ'רדד תמשיך לחטוב עצים בלי חולצה !*אם היו קוראים למנת אוכל על שמך - איזה מין אוכל זה היה?זה היה זן של פרי חדש שהוא בריא במיוחד וטעים במיוחד !או רביולי בטטה זה גם בסדראם היו כותבים שיר לכבודך - מה המילים שהיה חובה להכליל בשיר?שמיים.המילה הראשונה שעלתה לי לראש.אם היית זוכה בפרס על מפעל חיים במי היית בוחרת לעצב את הבגד לשטיח האדום?אני הייתי מעצבת לעצמי לייק דהה !!ורסאצ'ה מאחורייך ! :)אם היית אחראית למציאת נוסחא מדעית - באיזה מהמדעים היא הייתה</div>Tue, 18 Sep 2012 01:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13467366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13467366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13465978<div align="right" dir="rtl">אמרתי לך חוף ללא יםםם ! בשיחות הרבות שאת מדברת עם עצמך אני אמרתי לך ! את מסוגלת. את יכולה. איי דיד איט ! שיעורי מגמת התיאטרון החלו, ואיתם כמובן החלק המעשי. ואני התחלתי ברגל ימין ! השיעור הראשון בתיאטרון בעיקר צפיתי. ספגתי וקלטתי. בשיעור השני בתיאטרון, אחרי שכל אחד הופיע עם המשימה שלו (הלך לי מצויין!), היה לנו זמן לעוד משחק אחד. מי שלמד תיאטרון בטוח מכיר אותו, שני מתנדבים צריכים לנהל שיחה על נושא מסויים כשכל משפט מתחיל באות לפי סדר הא'-ב'. ואני, בלשון המעטה, לא מחבבת אימפרוביזציות. צריך להיות ...ספונטניים. בעע ! צריך לקפוץ למים העמוקים ולסמוך על עצמך שתהיה מוכן. מטאפורית זה הבעיה הכללית בחיי. לקפוץ. ללכת על זה. לסמוך על עצמי. בשיעור הראשון ראיתי איזה מביך זה כשאין מה להגיד, כשאתה נבוך, כשאתה לא מודע לשפת גוף שלך.. אבל בשיעור השני לא חשבתי. הכרחתי את עצמי להרים את היד ולשם שינוי לא להיות הקהל. לקבל את העובדה שאולי אני אטעה, שאולי יהיו שתיקות מביכות ומבוכה כללית-ושכל אלו מבורכים כי ככל שאעשה את זה יותר כך אשתפר יותר. אבל זה לא קרה !! לא הייתה שתיקה לרגע אחד ! אני והפרטנרית קצ</div>Mon, 17 Sep 2012 05:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13465978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13465978http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13367077<div align="right" dir="rtl">בתחילת יוני ראיתי לראשונה את ההרצאה של גארי יורופסקי. גארי פוצץ לי את הבועה בפנים. או איך שהוא קורא לזה: הסיר לי את מחסומי הראייה.אנחנו רואים בשר על הצלחת, אבל לא מקשרים את זה לחיה שפעם נשמה, חיה ושיחקה לפני שהגיעה לבית המטבחיים. ראיתי את ההרצאה של גארי והרגשתי סלידה מעצמי וסלידה מהחברה. ראיתי את ההרצאה "המטריקס-101 סיבות להיות טבעוני" והרגשתי אבסורדיות. הרגשתי פשוט מטומטמת. לאן נעלם ההיגיון הבריא שלי ? האינטואיציה שלי ? איך ראיתי את הסרט נמו והלכתי הביתה ואכלתי חריימה ? ועדיף שנקרא לדבר בשמו : צביעות. אנחנו משתפים בפייסבוק תמונות על אנשים שמתעללים באפרוחים-אך לא קמים ועושים משהו-ועוד אוכלים את אמא שלהם. וזה כלל גם אותי כמובן. אבל העבר בעבר. נתתי לאנשים אחרים להגיד לי מה נכון ומה לא, כיביתי את האנושיות שבי, התעלמתי והדחקתי את רמזי האמת. אבל לא עוד.לכל מי שרוצה, המידע, הנתונים והמחקרים נמצאים באינטרנט ועל כן אני לא אחזור עליהם כאן כי אני לא חוקרת, אני מספרת מה שאני מרגישה.ומה שהרגשתי היה בתחילה סלידה. אחר כך אבסורדיות. ואז , פשוט התנצלתי. אני מצטערת. אני מתנצלת על כל הצער שגרמתי. אולי ל</div>Sun, 15 Jul 2012 15:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13367077http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13367077http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13300719<div align="right" dir="rtl">אתם צריכים לראות אותי פה, מול המחשב. יושבת , חושבת על השנה שהייתה לי, ולא יודעת מאיפה להתחיל. היו רגעים טובים. היו רגעים גרועים. היו רגעים משעממים. היו רגעים שלא היו נעימים לי אבל הפקתי מהם תועלת. עמדתי בפני המון אתגרים, מנסה לעשות את המעשה הנכון. מנסה לעשות מה שטוב לי. זה מה שלמדתי.יש לי עוד דרך ארוכה, אבל התחלתי לעשות מה שטוב לי. מה שנוח לי ! לא עוד חברות שלא מתייחסות אליך שנה, אפילו כבר לא איתך רוב ההפסקות, ואז פתאום באות עם החיוך הכי יפה והאנרגיות הכי טובות שהן יכלו לגייס בשביל לבקש את עזרתי בציור לכבוד הפרוייקט שלהן באנגלית. לא עוד להנמיך את עצמי, להסוות את עצמי, אל הרקע. להשתלב יפה עם הטפט. כי זה מה שמעניין. שכל אחד מאיתנו אינדיבידואלי. (מקווה שכתבתי את זה נכון חח ) כל אחד מאיתנו שונה ומיוחד. כל אחד מאיתנו צריך ללמוד לחבק את השוני ללמוד בעצמנו מה טוב לנו ומה טוב. וכן , יש לי נטייה לדבר לדבר ולא לעשות. אבל התחלתי לעבוד על עצמי. כמה פעמים בכיתי, הייתי מתוסכלת, הרגשתי שעשיתי קפיצה ענקית ואז הפסקתי לעלות. שכבר אני לא מצליחה להתקדם, שאין לי עניין או מטרה. הרגשתי חוסר מוטיבציה, חו</div>Wed, 06 Jun 2012 12:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13300719http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13300719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13194530<div align="right" dir="rtl">מוען : אנינמען : אניתאריך שליחה : עוד 20 שנה-היי חוף ללא ים : )זאת אני, את : )בעוד 20 שנה את תהיי בת 35.אני מקווה שאת חיה את החיים שאני חולמת בשבילך. אני מקווה שאת לומדת ומתבגרת , ושהפכת להיות בן אדם שליו ורגוע.ושאת מתמידה עם המוצרים של הקוסמטיקאית ! עור פנים זה א"א בטיפוח.אני מקווה שאת אחרי הצטיינות בלימודים ושאת כבר יודעת לתפור כמו שאת תמיד רושמת לעצמך ללמוד.אני מקווה שיתפסו עד אז את קוני , ושאולי הפוסטרים שתלית ליד הבית עזרו במשהו.אני מקווה שהלך לך טוב במגמת תיאטרון ושקיבלת 100, ושזכרת טוב טוב שהחיים זה לא חזרות. החיים זה הופעות !ושכל פעם שאת הולכת לשיעור תיאטרון את אומרת לעצמך : you can go hard or you can go home.את יוצאת מהבית לא ?? אז כבר תלכי עד הסוף. אל תתחבאי. אל תלחשי את התשובות בשקט, ותתני למורה להגיד אותן בקול בלי שהיא שמה לב לבקיאות שלך.תצעקי את התשובות!את יכולה לעשות את זה ואני מאמינה בך.אני מקווה שאת מטיילת בעולם !! ושהכינוי שלך הפסיק להיות ביצ'ית. זה לא היה כינוי משהו..אני מאודדדדד מקווה שאם את לא גרה באל איי לפחות היית שם ופגשת את זאק ונגס וסוף סוף ביררת אם הוא לא הומו</div>Fri, 06 Apr 2012 04:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13194530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13194530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13095837<div align="right" dir="rtl">מה אני מתכננת לסופ"ש? טוב ששאלתם. אז ככה, לאור העובדה שאנחנו בחופש ואני רואה קומדיות רומנטיות כל הלילה (למה רק בהוליווד החתיכים מתאהבים בחנונית שפתאום הופכת ליפה ??) אני אקום בסביבות שלוש בצהריים, אך אני אשאר במיטה עייפה ורק אחשוב לי על הא ועל דא, פילוספיות, מהות החיים, האם אני אצליח לי בהוליווד בתור שחקנית ואז אולי יהיה לי רומן סוער עם דייגו בונטה. או ג'וני דפ. ואז אני אקום כי ייפול לי האסימון שזה פתטי ואני צריכה לקום לשטוף פנים ולצחצח שיניים. ולא, אני לא אצא החוצה לזרוק את הזבל ופתאום אני אראה את אהבת חיי והחיים שלי ישתנו. אחרי האמבטיה אני אלך למטבח לאכול ואז שוב כל היום מול המחשב. או שומעת מוסיקה, או קומדיות רומנטיות, או רואה טלויזיה. זה יסיח את דעתי קצת מההזנחה העצמית לאחרונה. זה לא בסדר. אולי המטבוליזם שלי מהיר ואני לא משמינה, אבל היי, התעמלות זה חשוב ! לקום מהמחשב לשירותים או לפתוח את המקרר לראות שאין משהו טעים ולסגור זה לא נחשב. ואז אחרי שאני אראה קומדיות רומנטיות (ושעה לחפש צפייה ישירה , כי סגרו את מגה וידאו) עד הבוקר, אני אקום מאוחר ואז אני אזכר שהייתי אמורה ללכת ללונה פארק אב</div>Fri, 09 Mar 2012 00:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13095837http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13095837http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13087433<div align="right" dir="rtl">איזה כיף זה לכתוב ולדעת שאף אחד לא מכיר אותך. אני יכולה לכתוב מה שבא לי. אני יכולה להיות מי שבא לי. והכי חשוב, אני יכולה להיות עצמי. מי שאני באמת. אני לא צריכה להרשים אף אחד, אני לא צריכה להתנהג לפי נורמות של שום חברה. לאחרונה קרה לי דבר משונה. אבל בשביל להסביר לכם למה זה משונה, אני צריכה לספר לכם קצת רקע. אם אתם עדיין פה : ) או אם נכנסתם באופן היפותטי. טוב די לברבר..השינוי הגדול בחיי (דרמתי קצת לנערה בת 15, תנסו להתרגל) הגיע בכיתה ח'. כשהגעתי לבית הספר בכיתה ז', הייתי חופית אחרת. ביום הראשון ללימודים הגעתי עם "בונגלך", לבשתי שורט ג'ינס ארוך יחסית לשורט, חולצת בית ספר כחולה רחבה ונעלי ספורט של לי קופר. מהממות דרך אגב ! עכשיו כולם לובשים את זה אבל אז אני הייתי הילדה-עם-הנעלי-ספורט-שאף-אחד-לא-הולך-איתם. על היום הראשון, בשיעור חינוך אישי הראשון, דיברתי על כמה זה שובניסטי שאין קבוצת כדורגל לבנות בבית הספר. לאט לאט , במרוצת הימים , הפכתי לוונאבי. נגררת אמיתית. עשיתי תספורת איומה ונפוחה לשיערי המתולתל, ניסיתי ללבוש ורוד פוקסיה אף על פי נטייתי ללבוש בגדים סולידיים יותר. התחלתי להתאפר. בכיתה ח</div>Sat, 03 Mar 2012 21:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (חוף-ללא-ים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=787718&blogcode=13087433http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=787718&blog=13087433