אני אוהבת לישון עם גבר שידוע לכולם שהוא דלוק עליי באוהל בטיול השנתי.
(אני רברבנית. אבל למי אכפת, זה הבלוג שלי.)
אני אוהבת את העובדה שכשקר יש עם מי להתכרבל, כי את יודעת שהוא שם והוא תמיד בשבילך. את שמחה לדעת שכל בת שהוא יהיה איתה לא תהיה חשובה לו כמוך. את מרגישה רע עם זה, כי את דיי דופקת אותו. את מרגישה רע, אז את לא מנצלת אותו ואת לא מתקרבת אליו אף פעם כדי שלא ייפתח שום צפייה.
אבל לפעמים, כמו בלילה קר בטיול השנתי- בודד לך, והוא שם. אז למה לא לחשוב קצת לטובת עצמך? חבל שאת לא חושבת פעמיים...
הוא קופץ על ההזדמנות רק להיות איתך וזה מחמיא לך. אתם מתכרבלים וצוחקים כל הלילה והוא גורם לך להרגיש טוב עם עצמך ואת גורמת לו להרגיש טוב עם עצמו. אף פעם לא דיברתם על זה, אבל את והוא וכל הסביבה שלכם יודעים את זה. זה סיפור עצוב, ואת הרעה כאן בסיפור.
השעות של הלילה קטנות ויותר ויותר קר. אתם נצמדים, את פתאום מתחילה לתהות. למה לא בעצם?
ואז איכשהו המצב מגיע לכך שהוא מנשק אותך. את זורמת עם זה כי זה נעים ונחמד.
שקט.
את מחייכת במבוכה מטורפת ואומרת "לילה טוב" ומסתובבת לצד השני, מתרחקת ממנו קצת.
בלילה הזה את לא ישנה, ואת יודעת שגם הוא לא. כשהוא ישן יש לו נחירות קטנות כאלה, את מכירה אותו מספיק זמן כדי לדעת את זה. ברגע הזה, בנשיקה המיותרת הזאת, הדברים עלו על פני השטח. הכל צף.
את נהיית חרדה ואת כועסת על עצמך. מה עשית? איך יכולת? את בבלבלה מטורפת, והראש אומר לך שאת בכלל בקטע של בנות, וזה סתם כי הוא גורם לך להרגיש טוב עם עצמך וזה מחמיא לאללה.
אבל הלב הולך איתו.
יש לציין שבבוקר למחרת ואחרי הטיול השנתי התחמקתי ממנו בבית הספר ככל שיכולתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חד תאית