מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

וואו כמה זמן שלא כתבתי לכם,

טוב בגדול הייתה תקופה כל כך עמוסה ועכשיו אני נכנסת לתקופה עמוסה נוספת שאני רק מעדכנת בקצרצרצרצרה, כי פשוט אין זמן.

אז ככה- אני ומר בחור מתקדמים בקשר שלנו וזה כבר ממש רציני, כולל פגישות עם ההורים לומר "אני אוהב/ת אותך" ואמירות בטוחות שכאלה שהייתי בטוחה שממש ילחיצו אותי אבל זה לא.

- הייתה תקופת מבחנים יחסית  מוצלחת והעליתי את הממוצע שלי ל-85 (אני בדרך הנכונה), עכשיו יש מועדי ב' של מבחנים שלא יכולתי לגשת אליהם. יהיה בסדר טפו טפו טפו (כמו שאומרת הדודה המרוקאית).

- חזרתי עכשיו מניו יורק ואני מצטערת להודות באמת אבל אני לא אוהבת את העיר הזאת בכלל! יש שם דברים יפים, זה נכון. עשיתי שם דברים שנהניתי מהם, זה גם נכון. אבל בסה"כ העיר הזאת אפורה, משעממת ומלוכלכת. אני לא יודעת להסביר את זה אבל עם ה-OCD שלי פשוט סבלתי שם. הסתובבתי בהרבה מקומות ובדרך כלל אחרי יום או יומיים אני כבר מסתדרת עם פחות כדורים, אבל בניו יורק פשוט לא הצלחתי להתגבר על זה. אלה היו 10 ימים שבהם הייתי כל הזמן על כדורים והכל הכניס אותי להתקפי OCD כמו שלא היו לי שנים. פשוט הרגשתי כל הזמן שהכל מלוכלך ושאנשים שם מלוכלכים.

- כל הטיסה הזאת הייתה במטרה להגיע לכנס סטודנטים של האו"ם, בכנס עצמו ממש נהניתי וגם ישנו בהיאט אז פחות היו לי התקפים והרגיש לי קצת יותר נקי. אבל זה לא מה שחשוב- מה שחשוב הוא שקיבלתי הכרה על מצוינות מטעם הכנס וה-ICCE (International commity for UN culture and education promotion). 

- עכשיו אני נכנסת לעוד תקופה עמוסה במיוחד בלימודים, מקווה שאני אעבור את זה בשלום.

אז זהו אין לי עוד הרבה מה לומר,

אני אפרט יותר כשבאמת יהיה לי זמן לשבת על המחשב,

אבל בת'כלס סתם התגעגעתי ללכתוב בבלוג וגם רציתי להתרברב על הפרס שקיבלתי :)

אז שיהיה לכולם חג שמח

see ya,

JANE