http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924יש קו דק בין גאונות לשיגעון! יש שטוענים שאני חציתי אותו. אני טוענת שהם פשוט עוד לא הבינו את הגאונות שליheCopyright 2026 janedeo. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/24/69/78/786924/misc/24685266.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=14337598<div align="right" dir="rtl">הייתי אמורה להיות בשיא של חיי. לסיים תואר ראשון, לטוס לחו"ל לשנה הכל כבר מתוכנן, מצאתי לי בנזוג שהייתי בטוחה שהוא האחד, פתחתי עסק קטן למכירת עוגות מעוצבות, הכל היה נראה כל כך אופטימי. אז הבנתי שיש בעיה, אם אני רוצה לטוס לחו"ל לשנה אני חייבת לסיים את התואר השנה, רק שהסתבר ששינוי בתוכנית הלימודים הוביל אותי להיות מאלה שחייבים עוד סמסטר. אז הבנתי שהטיסה תידחה בשנה, שזה בעצם אומר שהקריירה שלי תידחה בשנה (הייתי אמורה לטוס לעבוד). אז בתחילת השנה, דוד שלי נפטר בפתאומיות משבץ מוחי, חודשים ספורים אחר כך סבתא שלי נפטרה והיום קיבלנו את הבשורה המרה שגם סבתי השניה נפטרה. על כל זה, גילו אצל אמא שלי גידול, לא ברור אם סרטני, אבל די רציני, שצריך להוציא בניתוח גדול שיכלול אשפוז יחסית ארוך, ושחס וחלילה ענייני הבריאות לא יעברו על סדר היום אחותה של אמא שלי מתמודדת עם סרטן אלים במיוחד שהתחיל לשלוח גרורות לריאות שלה. כבר התחלתי לחשוב על לפרוש מהלימודים ולפרוש מהחיים, אבל היה לי את החבר שהחזיק אותי קצת למעלה. לפני חודש בחרתי לשאול אותו למה מערכת היחסים שלנו לא מתקדמת והתשובה שקיבלתי הייתה שהוא ניסה באמת, א</div>Sun, 07 Jun 2015 14:22:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=14337598http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=14337598http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=14256352<div align="right" dir="rtl">חשבתי שכבר לא אכתוב כאן שוב אחרי שנה אבל אני לא יודעת לאן להוציא את המילים האלו.אנחנו צריכים שניה לדבר. כן אני יודעת, שאנחנו לא הרבה זמן ביחד במושגים של מערכות יחסים. אבל אנחנו כן מספיק זמן ביחד כדי שאני אדע אם אני רוצה להגיע לתקופת זמן הזאת שנחשבת "הרבה זמן". לאחרונה התחלתי לבחון עד כמה אתה רוצה את המערכת יחסים הזאת. כי אני יודעת שאני רוצה אותה מאוד. אני יודעת שכשאני קמה בבוקר אני חושבת עליך וגם כשאני הולכת לישון. אני יודעת שאני רוצה להיות לצידך בטוב או ברע ושאני רוצה להשוויץ בחבר המושלם שלי לכל מי שרק ישאל. המערכת יחסים שלנו התחילה ממש שונה מכל המערכות יחסים הקודמות שלי. בעבר זה תמיד התחיל מסטוץ/זיון הפך לזיון יותר קבוע עד שמישהו אמר לצד השני "אני רוצה יותר מהקשר הזה". אבל הפעם מראש היה ברור הכיוון שאליו אנחנו הולכים. קודם כל יצאנו לדייט בפעם הראשונה שנפגשנו. ברגע הראשון פחדתי לצאת איתך לדייט כי חשבתי שאתה קצת חופר. אבל החלטתי בכל זאת להגיע, והנה כשהגעתי גיליתי כמה טעיתי. אני דיברתי פי 2 יותר ממך אם לא יותר. אתה הקשבת לכל מה שהיה לי לומר והיה לך הרבה מה לומר חזרה. זה שהיית כל כך מקסי</div>Wed, 24 Dec 2014 19:04:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=14256352http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=14256352http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13989999<div align="right" dir="rtl">לא הייתי כאן כבר חודשים ואני יודעת שאני כל הזמן אומרת את זה וכל הזמן מתנצלת על הנטישה אז הפעם החלטתי לומר את זה ולא להתנצל וואלה נהייתי אדם עסוק.. אבל למה לדבר על הדברים המשעממים כשאפשר לדבר על המעניינים?! בנוסף לכל הדרמה שמתחוללת אצלי מבחינה מקצועית אני תמיד מצליחה ליצור דרמה בחיים האישיים. לפני חודש בערך הייתי בכנס ושם פגשתי בחור שבהתחלה לא ממש עשה לי את זה, אבל הוא היה ממש עקשן. מרגע סיום הכנס (כשכבר לא הייתי השופטת הקשוחה שבודקת כל מה שהוא עושה בוועדה) הוא התחיל לנסות וזה לא נגמר עד לפני שבוע שברגע קטן של חוסר תשומת לב הוא הצליח להוציא אותי לדייט. אני חייבת לציין שהדייט הזה הושג במרמה! לי נאמר שיוצאים עם כמה חברים שלו (שאת חלקם אני מכירה מהכנס) לדאנס בר נחמד בעיר. התלבטתי וחשבתי אם אני רוצה להגיע ולהעביר את המסר הלא נכון, כשאז הוצע לי הרבה אלכוהול בחינם.. and you know me אף פעם לא אומרת לא לאלכוהול (ועוד בחינם). אז הסכמתי. שוב, רק שיהיה ברור שחשבתי שעוד אנשים יצטרפו. אחרי שיחה בפייסבוק לגבי הלוגיסטיקה של העניין הבנתי שזה רק אני והוא ושיכול להיות שאחר כך יצטרפו אלינו עוד אנשים</div>Fri, 13 Dec 2013 00:17:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13989999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13989999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13909754<div align="right" dir="rtl">כמעט חצי שנה שלא עדכנתי את הבלוג, וכל כך הרבה קרה בזמן הזה. כל כך הרבה קרה, ואולי בגלל זה לא עדכנתי. הכל התחיל רגע אחרי תחילת סמסטר ב' באוניברסיטה, אז התחיל לחץ מטורף. אבל מה זה חשוב ללכת כל כך הרבה אחורה? עכשיו יש לי תקופה עמוסה, לחוצה, בדיוק כמו שאר השנה, אבל פתאום מצאתי את עצמי עם ידיים כבולות ובלי הרבה יכולת לעשות עם זה משהו- אז הנה הגיעה ההזדמנות לתת יחס לבלוג. האמת שאני גם ממש צריכה מקום לפרוק קצת כל עול. התחלתי לעבוד בעבודה חדשה לפני שבועיים, עבודה עם ילדים בגילאי יסודי, אבל עבודה לחוצה מאוד. הדרישה היא להסתובב בין בתי ספר, לעשות ביקורי בית וטלפונים ואני יוצאת מיום עבודה עם תחושת החמצה שבקושי הספקתי את מה שתכננתי ואת מה שרציתי. אני יודעת שאין לי הרבה מה לעשות עם זה, אבל הפחד שלי הוא שאני אכנס לשנת לימודים באוניברסיטה ויהיה לי את אותו העומס שיש לי עכשיו (לא אופטימי מצידי בכלל).העבודה מכניסה אותי למן סטרס פיזי כזה, אני כל הזמן עייפה, אני מרגישה חולה, וזה גורם לי לפספס דברים. לא צפיתי את העומס הזה- אמרו לי שזאת עבודה עצמאית בשטח ושאני עושה לעצמי את השעות, אבל השקר הגדול הוא</div>Sun, 15 Sep 2013 18:47:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13909754http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13909754http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13772537<div align="right" dir="rtl">כן אני יודעת שרוב הקוראים של הבלוג הזה הם גברים, אבל מה לעשות שהכותבת היא אישה ולכן לפעמים אתם צריכים להתמודד גם עם פוסטים כאלה.אז הנה הפולניה החבויה שבי יוצאת ואני מתחילה להתלונן. אז אני יודעת שלא עידכנתי חודשים וחיכתם לאיזה פוסט נורמלי אבל זה מה שמעסיק אותי לאחרונה אז תתמודדו.אז קודם כל, מעל הכל, הבעיה העיקרית שלי כרגע בתור בחורה שגרה במדינת ישראל היא קניית חזיות. כן, אני לא בדיוק בחורה קטנה, אפילו יש שיאמרו שאני מאוד מבורכת (בלי עין הרע טפו טפו טפו...או משהו כזה). אז מצד אחד יש לי במה להתגאות, אבל מצד שני כשאני נכנסת לחנות בשבחך לקנות חזיות בא לי לבכות, או למשכן את הבית.מה לעשות שבמדינת ישראל בשביל לקנות חזיות במידה שלי אני צריכה או לקנות חזיה שנראית כמו החזיות של סבתא שלי (וזה לא חיובי), או שאני צריכה להוציא באזור ה-400 או 500 שקלים חדשים. אז מה לעשות שאני לא הבת של ורטהיימר ואבא שלי לא עובד בחברת החשמל. מה לעשות שאני בסה"כ סטודנטית ענייה יחסית. אז אני צריכה לשמור על חזיות מכל משמר, ואני צריכה לקנות חזייה אחת בכמה שנים בעיקר אם אני לא רוצה להתפשר על חזיות שנראות כמו תחבושת אלסטית.ע</div>Wed, 08 May 2013 19:35:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13772537http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13772537http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13728093<div align="right" dir="rtl">וואו כמה זמן שלא כתבתי לכם, טוב בגדול הייתה תקופה כל כך עמוסה ועכשיו אני נכנסת לתקופה עמוסה נוספת שאני רק מעדכנת בקצרצרצרצרה, כי פשוט אין זמן. אז ככה- אני ומר בחור מתקדמים בקשר שלנו וזה כבר ממש רציני, כולל פגישות עם ההורים לומר "אני אוהב/ת אותך" ואמירות בטוחות שכאלה שהייתי בטוחה שממש ילחיצו אותי אבל זה לא. - הייתה תקופת מבחנים יחסית מוצלחת והעליתי את הממוצע שלי ל-85 (אני בדרך הנכונה), עכשיו יש מועדי ב' של מבחנים שלא יכולתי לגשת אליהם. יהיה בסדר טפו טפו טפו (כמו שאומרת הדודה המרוקאית). - חזרתי עכשיו מניו יורק ואני מצטערת להודות באמת אבל אני לא אוהבת את העיר הזאת בכלל! יש שם דברים יפים, זה נכון. עשיתי שם דברים שנהניתי מהם, זה גם נכון. אבל בסה"כ העיר הזאת אפורה, משעממת ומלוכלכת. אני לא יודעת להסביר את זה אבל עם ה-OCD שלי פשוט סבלתי שם. הסתובבתי בהרבה מקומות ובדרך כלל אחרי יום או יומיים אני כבר מסתדרת עם פחות כדורים, אבל בניו יורק פשוט לא הצלחתי להתגבר על זה. אלה היו 10 ימים שבהם הייתי כל הזמן על כדורים והכל הכניס אותי להתקפי OCD כמו שלא היו לי שנים. פשוט הרגשתי כל הזמן שהכל מלוכלך ושא</div>Mon, 01 Apr 2013 21:53:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13728093http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13728093http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13669536<div align="right" dir="rtl">בדיוק לפני שנה כתבתי כאן כמה מוזר לי שהרגשתי צורך בדייט לוולנטייז דיי, והנה השנה אני בזוגיות רגע לפני. אז נכון, אחרי יומיים שבהם ניסיתי לרמוז שהיום הזה מתקרב, הוא לא כל כך הבין. אז נאלצתי היום לשלוח לו הודעה שמסבירה באופן מאוד ברור שביום חמישי הוא יאלץ למצוא זמן בשבילי לאיזה כוס קפה. בסה"כ הוא בחור טוב, הוא דואג לי, הוא נחמד אלי, הוא תמיד פותח בשבילי דלתות אבל בכל מה שקשור לתאריכים וזמנים הוא קצת חי בזמן בדואי. אם קובעים עוד 20 דקות בפאב כנראה שאני אחכה איזה 10 דק'. אם קובעים שהוא יסע למרכז לבית הוריו ויחזור לדירה כדי שניפגש, יש סיכוי טוב שהוא נרדם ועכשיו אין לו כוח לחזור. הייתה לנו כבר שיחה על זה ואמרתי לו שלפעמים זה פשוט מרגיש כאילו לא בא לו לראות אותי. הגענו להסכמה שהוא דביל וזאת ממש לא הכוונה שלו (אלו המילים שלו לא שלי). בכל אופן, אנחנו מתקדמים לאט לאט בנושא הזה, הוא כבר מאחר רק בכמה דקות, והוא מתנצל אם הוא מחליט לא להגיע. בקיצור נראה לי שאנחנו נשרוד את זה. אני חושבת שזה מקרה מייצג לכל הנושא הזה של יחסים בין גברים ונשים. אנחנו מנסות להיות מרומזות ולא ללחוץ אבל הגברים פשוט לא מבינ</div>Mon, 11 Feb 2013 21:42:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13669536http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13669536http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13639999<div align="right" dir="rtl">קצת ננטש הבלוג לתקופה קצרה אבל יש לי תירוץ מעולה! אני במערכת יחסים רצינית ואוהבת! את זה אני צריכה לתחזק יחד עם עבודה ולימודים...אז הקדשתי קצת פחות לאינטרנט. אבל עכשיו החלטתי, בכל זאת עוד רגע תקופת מבחנים, שאם אני לא אעדכן עכשיו אז לעולם לא. בכל מקרה, אני בטוחה שכל העוקבים שביניכם מצפים שאני אכתוב כאן שמדובר בקשר עם מר גמיש, אבל תנו לי להפתיע אותכם ממש ממש לא, אפילו לא קרוב. מאז שאני ומר גמיש היינו באילת לא נפגשנו, ניסינו להיפגש עוד פעם, ניסינו לקבוע אבל זה פשוט לא הלך לנו. בזמן הזה שעבר עלתה הצעה שמר גמיש יגיע לביתי (להזכירכם אני גרה עם ההורים) ביום הולדת שלי שבוע הבא. אבל כל זה לא קרה, וכבר לפני חודש בערך כבר הבנתי שכאן זה נגמר. בזמן הזה התחיל המירוץ לבחירות, ואני בתור סטודנטית למדעי המדינה החלטתי שהפעם אני לוקחת צעד קדימה בפעילות הפוליטית שלי. החלטתי שאני הפעם נכנסת לחבורת הפעילים של המפלגה שאני תומכת בה ובאמת עובדת בשביל שהם יכנסו לכנסת בקדנציה הזאת. איך כל זה קשור? אז ככה, החבר החדש הוא הרכז פעילים של המפלגה. בהתחלה קצת עשינו את המוות אחד לשני. זה התחיל מפגישות לחלוקת פליירים,</div>Sat, 19 Jan 2013 20:22:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13639999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13639999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13604301<div align="right" dir="rtl">רציתי לכתוב כאן פוסט בחירות, אפילו הייתה טיוטא כזאת על זה שאני לא מרגישה שיש לי למי להצביע ואני שוקלת בחירה במפלגה קטנה או משהו כזה. בכל אופן ויתרתי על הרעיון בשביל פוסט לא פוליטי. בהתחלה כשפתחתי את הבלוג אמרתי לעצמי שבא לי לכתוב כאן כל מיני דעות, שבא לי שהבלוג יהיה איזה מקום שאני אוציא בו את כל מה שיש לי לומר. אבל אז אחרי איזה פוסט או שניים החלטתי שלא- כאן זה לא המקום. יש מספיק בלוגים שמדברים על פוליטיקה, ואני לא מתיימרת להיות איזה מבינה גדולה, כנראה שאני מבינה יותר מהאדם הרגיל בכל זאת אני לומדת מדה"מ, אבל עדיין את הפוליטיקה אני מחליטה להשאיר לחיי היומיום. אני חוזרת לכיוון ההתחלתי עם טוויסט קטן, חוזרת להיות מרוכזת בעצמי כמו טיפול פסיכולוגי רק בלי הפסיכולוג, והרבה מהאדם המיני שאני. למה כל כך הרבה מהבחורה המינית? כי אני פשוט לא יכולה להוציא אותה ביומיום. בואו נודה באמת, בחורה שמכבדת את עצמה לא יכולה לבטא את המיניות שלה בצורה בולטת מדי ושיקחו אותה ברצינות. אני אוהבת סקס! אני מודה, אני אוהבת לדבר על סקס, אני אוהבת לעשות סקס, וכן יש גם ימים שפחות בא לי. מה שבטוח זה שבמונחים הפסיכולוגיים</div>Sat, 22 Dec 2012 23:32:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13604301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13604301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13553136<div align="right" dir="rtl"> לשם שינוי אני לא כותבת פוסט שמדבר על החיים שלי לא פוסט שמרוכז בעצמי. זה פוסט דעה, הבעת דעה על מה שקורה כאן במדינה הקטנה שלנו. הבעת דעה על כל האנשים שגרים בערים הגדולות, במרכז הארץ, בירושלים, רחוק מהדרום רחוק מהצפון, רחוק מכל ההפגזות והטילים הטועים. כל אותם אנשים שמרגיש שהם חיים בבועה והבועה הזאת לא מאפשרת להם לראות כלום. פעם חשבתי שבמצבי מלחמה או במצבי חירום העם הישראלי, העם היהודי מתאחד ותומך זה בזה. אבל היום אני יודעת, היום בעידן הפייסבוק והאינטרנט אני יודעת שיש מי שלא מעניין אותו שהיום מתו 3 נפצעו 4 ועוד מליוניום חיים בפחד שאם יצאו מהבית זה הוא גורלם. אתמול בנסיעה באוטובוס שמעתי איזה בחור שמאלני (סביר להניח) שרוצה לצאת להפגנה נגד פעולה ישראלית, ולי עלתה השאלה, שבשל מותשות פיזית לא שאלתי בקול- אם כשמליוני בני עמו נמצים תחת התקפה האם הוא באמת מאמין שישראל לא צריכה להגיב?! כשחלק גדול ממה שאנשים כותבים על הוול שלהם בפייסבוק זה איך היה להם כיף בקניון, או בדיחות על המצב, זה נכון שאני לא מבקשת ולא מצפה מכולם להיות בדיכאון אבל אני כן מצפה לסולידריות. אני כן מצפה מאנשי אוניברסיטת חיפ</div>Thu, 15 Nov 2012 16:27:00 +0200janedeo23@gmail.com (janedeo)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=786924&blogcode=13553136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=786924&blog=13553136