לדבר על הכול, בלי לומר מילה.

אתה עבדת מעליי, במזון מהיר.

אני עובדת למטה, בשירותי מכירות.

אתה מסתורי, ויש לך משהו כאוב בעיניים.

אני עברתי יותר מכמה טראומות בחיים שלי.

היו בינינו כמה שיחות קסומות,

 והאירוני הוא , שאני אפילו לא יודעת איך קוראים לך.

אתה היית מחכה איתי בתחנת האוטובוס, היינו יושבים לדבר עד שהקו שלך היה מגיע.

היית מחייך אלי חיוך, שבחיים לא ראיתי יפה ממנו.

הייתי מחייכת אלייך חיוך עם גשר, חיוך שבקרוב, יהיה יפה יותר.

יום אחד ישבנו בתחנה והיה לי קר, ופשוט בלי שאמרתי מילה, לקחת את הסוודר שלך,

 וכיסית אותו בי, וזה היה אחד הדברים שאם במכוון או לא,

 היו הכי מדהימים שמישהו עשה עבורי.

נקשרתי אלייך, אבל אתה - הפסקת לדבר, הפסקת להגיד שלום, הפסקת לבוא לתחנה, ואז, הפסקת לעבוד.

אם רק הייתה לי ההזדמנות, לחזור אחורה בזמן,

 לשאול לשמך, לשאול עליך, לשאול לרגשותך.

אולי ביום מן הימים עוד נפגש, ואני מבטיחה שהפעם, לא אפספס אותך.

החשופה.