http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642חושפת את החיים שלי בלי סלקציה, אחרי הכול בגיל 80 ארצה להזכר...:)heCopyright 2026 חשוּפָה .. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14070076<div align="right" dir="rtl">רק תגידי לי למהאת מעשנת ג'וינטים לעזאזאל.</div>Fri, 21 Mar 2014 23:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14070076http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=14070076http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14067099<div align="right" dir="rtl">הקלפים על השולחןהכתובת על הקיראין לאן לברוחאני אוהבת אותך.וקשה לי לקבל את זה, ולהשלים עם עצמי."אהיה מוכנה כשאראה אותך, אולי בגלגול אחר..."</div>Tue, 18 Mar 2014 01:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14067099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=14067099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14014823<div align="right" dir="rtl">תעירו אותי מהחלום המוזר הזה.אני???לי??? יש רגשות לבחורה ???איך הגעתי לזה ???<span style="</div>Sat, 11 Jan 2014 20:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=14014823http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=14014823http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13991805<div align="right" dir="rtl"> לפני 9 שנים, כשהייתי בת 11. הייתי חייבת את הפריקה הזו לעצמי. <span style="text-decoration: li</div>Sat, 14 Dec 2013 23:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13991805http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13991805http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13296920<div align="right" dir="rtl"> אני אחרי צפייה במופע הסיום שלי, מופע סיום י''ב, שהתרחש לפני כמעט שנה, וכואב לי, כואב לי כלכך, על התקופה הזו שעברה כל כך מהר. רק בתקופה הזו של החזרות למופע הסיום, השכבה הבינה באמת מי אני. אני חושבת שרק במופע הסיום השכבה נחשפה לכשרון שיש בי, שהיה כבוי כול אותם השנים של התיכון, כי לא באמת יכלתי להוציא אותו, את יצר המשחק והתיאטרון שיש בי. אבל במופע סיום זה קרה, כשהתחברתי לבמאית, והיא נתנה לי סצנות, ולא סתם סצנות, סצנות מצחיקות, שמתאימות לי ולאופי שלי. ואז, השכבה הייתה בשוק, שיובל הביישנית, זו שהייתה תמיד בצד, זו שהייתה סוג של עוף מוזר, זאת שלא חשבנו שהיא חכמה במיוחד, יובל הזו, דווקא דיי מצחיקה, דווקא דיי מיוחדת, דוו</div>Mon, 04 Jun 2012 00:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13296920http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13296920http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13268252<div align="right" dir="rtl"> לא אכפעת לו. אז מעכשיו גם לי לא יהיה :-) הוא הולך להיות מסכן.. אח, כמה שהוא הולך להיות מסכן. <span style="font-size: x-sma</div>Fri, 18 May 2012 18:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13268252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13268252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13230382<div align="right" dir="rtl"> את הפוסט הזה הבטחתי לעצמי שאני אעשה, חלק ממה שנכתב בו יצא מהיומן שלי לפולין - חוויה חד פעמית. ואולי עבר שבוע, אבל חשוב לי לכתוב על הנושא הזה. מפקד המחלקה שלנו בצבא, עשה לנו פעילות שגרמה לי לתהיות, הוא נתן לכולנו פתק בתחילת ההרצאה, ואמר לנו לכתוב בו את הדברים הבאים:-מי האדם הכי חשוב לנו -מה התחביבים שלנו -איפה אנחנו רואים את עצמינו בעוד 10 שנים -ומה החלום הכי גדול שלנו. הוא התחיל בשיחה על השואה, במה אנחנו כחיילים קשורים לשואה, ולמה היום הזה נעשה יותר חשוב בעבורינו. אני חושבת שבסופו של דבר, אם לא הייתה השואה, לא הייתה לנו מדינה כיום, כי בסופו של דבר השואהגרמה לכול הספקות להדחות, <p style="text-</div>Thu, 26 Apr 2012 13:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13230382http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13230382http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13182777<div align="right" dir="rtl"> אוקיי אז בשעה טובה, התגייסתי לצהל. זה קרה שבוע שעבר. התגייסתי להיות מכי''ת טירונים, כן כן, תפקיד מאתגר, מספק, חוויתי, אבל אחרי ולפני הכול - תפקיד שוחק. האמת היא שלפני הגיוס ממש ממש רציתי את התפקיד, כי אחרי הכול לא באמת ידעתי מה זה צבא... ידעתי שהתפקיד מצריך בו כושר טוב -מה שבאמת נכון לגביי, ידעתי שצריך להיות קשוחים - ולמרות שאני אדם שמעורר גיחוח מכול דבר קטן, בהחלט יש בי צד רציני וקשוח, וידעתי שאחרי הכול, זה תפקיד מספק, ואני יפקד על טירונים. מה כבר יכול להיות כל כך גרוע? אבל רק עבר שבוע, וכבר כול התהיות התחילו... איך אני אעמוד בזה? לישון פחות מ4 שעות ביום? כי בינינו, המכים, ישנים פשוט קצת, קצת עד כדי כאב! הם ערים עד איזה 12 וקמים לפני כולנו בסביבות 4... כאילו, אה? <p styl</div>Fri, 30 Mar 2012 15:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13182777http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13182777http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13116933<div align="right" dir="rtl"> בזמן האחרון, המוטיבציה שלי ירודה משהו. אני מאוכזבת מעצמי מכול כך הרבה דברים , ונורא חסרה לי האמונה בעצמי, האמונה שהייתה לי, ופרסה כנפיים הרחק, בתקופה האחרונה. אולי זה קשור לעובדה שאני מתגייסת עוד 5 ימים, אי-מא-לה, אבל לא, בחיים היא לא הייתה כל כך למטה. זה מתחיל בחוסר אמונה בעצמי בדברים הקטנים, כמו : "איך אני אעבור את החיסון בכלל? אני מפחדת רצח מדקירות" או "איך אני אצליח לרוץ כ''כ הרבה? אני לא בכושר בשיט ואני עומדת לעשות טירונות 03" ו "איך אני אסתדר עם הבנות??? אני נוטה להסתדר לרוב רק עם בנים" ועד " פאק, מכי''ת? אין סיכוי שאת יכולה להיות אחת כזו" אני לא אדם שחרד בדרך כלל, והדבר האחרון שאפשר להגיד עלי הוא שאני מפונקת, אני אדם שחיי בהישרדות מאז הילדות שלי, ובאמת יודעת מה זה קשיים בחיים.. &n</div>Sun, 18 Mar 2012 01:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13116933http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13116933http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13096089<div align="right" dir="rtl"> תמיד אהבתי את הפורים. פורים זה חג, שמאפשר ליובל שבתוכי לצאת החוצה, סוף סוף אפשר להיות צבעוני, מגוחך, קשוח ואפל, בלי שיסתכלו עלייך מוזר... זה פשוט מהנה ללכת ברחוב, ולראות ככ הרבה אנשים צבעוניים ומצחיקים, חבורת ערסים שהתחפשו לרופאות סקסיותעם כול התלתלים על הרגליים, איזה אבא שהחליט לעשות בושות לילדים שלו והתחפש למרבה רגליים, אמא שהחליטה להיות מקורית ולשים כובע של מכשפה, ווואו אמא ! ויש את המקוריים האמיתיים, שהכי כייף לראות למה הם התחפשו.. אתה רואה פתאום בקבוק בירה מהלך ולידו קבצן, רואה את בית האח הגדול מטייל,(כן גם את זה ראיתי השנה) רואה 5 ח'ברה שהתחפשו לנינג'ה פרוט, אחד הפצצה אחד הנינג'ה ועוד 3 התחפשו לפירות, ואומר לעצמך "איזה אלופים" :) &n</div>Fri, 09 Mar 2012 10:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (חשוּפָה .)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=785642&blogcode=13096089http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=785642&blog=13096089