אני אוהבת את הספר שלי.

מאוד.

אני כמו אמא גאה וחושבת שהוא נהדר.

וזה הכי כיף בעולם לתת לאנשים שונים לקרוא את שלושת הפרקים הראשונים ולשמוע שהם היו מרתקים. לשמוע את זה ממישהו אחד, ואז עוד אחד, ואז עוד ועוד. ולמרות שיש ביקרות, עדיין אוהבים.

ואז לתת לאנשים את הספר השלם, ממש לשים את כל הקלפים על השולחן.

וג' אהב, ונתן ביקורות.

וי' אהב ממש ובקושי הצליח לתת ביקורות.

אבל כשאח, של חברה, שבכלל לא אוהב את הז'אנר הזה, קורא את הספר ופותח את דף ההערות שלו ב"אתחיל ואומר שאני לא מחובבי הז'אנר. מדע בדיוני וסיפורי פיות אף פעם לא עשו לי את זה" ממשיך בביקורות אמיתית שמפחידה, אבל אז ממשיך ב"הספר מאוד סחף אותי" ומסיים ב"ארצה לציין שוב שאני מאוד נהנה מהספר ומופתע לטובה מכך שספר בסגנון זה מרתק אותי."

אז אני מתחילה לחשוב... אולי לא רק אני חושבת שהספר הזה טוב. אולי לא רק חברים שלי חושבים שהספר הזה טוב.

אולי...

אולי הוא באמת באמת טוב.

הראש שלי מסתחרר. באמת ובתמים מסתחרר.

אני תוהה... לספר לחברים על הבלוג או לא?

הבלוג הראשון ז"ל, שהחזיק מעמד 5 שנים, היה ידוע בין חבריי ומכריי. הבלוג השני ז"ל, שהחזיק מעמד בקושי חודשיים, היה עלום לחלוטין.

ומה לעזאזל אעשה עכשיו?

*נקודה אחת עלתה לראשי. כל חבריי ומכריי בני 23 ומעלה. לא נראה לי שעובדת קיומו של הבלוג תדגדג להם את קצה האצבעות להעביר את העכבר לישראבלוג ולחפש אותי כאן. בשם האלוהים הם כולם כל כך הרבה יותר דואגים ללימודים, לעבודה, ולקריירות שלהם.

מצד שני חבריי הקרובים מתעניינים בכתיבתי.

מצד שלישי אני לא כותבת כאן את הספר, לא מפרסמת כאן את הספר ולא עושה כמנהגי בבלוג הראשון וכותבת כאן סיפורים קצרים.

המפ...

נמשיך לחשוב ולתהות.

האמת כשחושבים על זה הגלגל גם מסתובב בצורה אחרת. מהבלוג הראשון דווקא הרווחתי שלושה חברים.

להיות במסיבת יום הולדת של מישהו בן 30, לראות איך כולם שם מצליחים בקריירות שלהם בתחום הבידור ולהבין שאני עדיין ירוקה להחריד כמו איזה איגואנה קטנטנה {איגואנות ירוקות, נכון?} להנהן, לחייך ולצלוח שיחות עם אנשים שמעולם עוד לא הכרתי וראיתי רק בטלוויזיה, וכשאני יורדת במדרגות פתאום להבין שאף אחד מהם לא ידע ועדיין לא יודע את השם שלי אפילו.

לפני כמה זמן, אולי לפני שנתיים, חוויה כזו הייתה הורסת אותי.

עכשיו זה רק... נתן לי מוטיבציה? נהנתי מהשיחות למרות שהיה מלחיץ. צחקתי והצחקתי אחרים.

אני גאה במה שאני עכשיו ובמה שאני רוצה ומתכננת להיות. אז זה כן נתן איזה פוש, רצון להתקדם עוד יותר ולהיות במקום אחר בעוד שנה כשאפגוש אותם שוב במסיבת יום ההולדת הבאה.

או כמו שבריאן, בן זוגי, אמר - הדרך הטובה להתגבר על אנשים שעשו לך טרואמה היא להתקדם הלאה, לשכור רוצח ולהרוג אותם.

יש לי ידיד. נקרא לו גל.

גל היה איתי בתיכון ואחרי סיום התיכון {אלוהים ישמור, מתי זה היה? באמת עברו כבר 5 שנים?? אני מזדקנת ועוד לא הספקתי בכלל כלום} שמרנו על קשר רופף במקרה הטוב. לא החלפנו מילה כמעט במהלך השנתיים האחרונות למעט שלוש שיחות של "צריכה עבודה? יש לי מישהו שצריך מטפלת." וזהו.

ופתאום, במהלך שיטוט עקר מתוכלת בפייסבוק אני רואה שגל שינה סטטוסו למאורס.

והלסת שלי נשמטה.

עכשיו, למה היא נשמטה?

1 - בגלל שממה שאני יודעת {כנראה מה שאני לא יודעת יכול למלא גלקסיות שלמות} הוא לא היה במערכת יחסים ובהחלט לא אחת כזו רצינית.

2 - בגלל שאנחנו עדיין צעירים מספיק כדי שחברים ירימו גבה ויתההו אם זה אמיתי או איזו בדיחה. {כמו שבריאן ואני עשינו באחד באפריל שנה שעברה. אחת הטעויות הגרועות בחיי כי שכחנו לחלוטין שיש גם משפחה בפייסבוק. זה הגיע למצב שבו דודה שלו מקנדה שלחה מייל של מזל טוב לאבא שלו שלא עודכן בדבר המתיחה והיה בטוח שהתארסנו ולא סיפרנו לו}. אז מה סיכויים שזה באמת אמיתי?

ואז יש את הדילמה. אמיתי לא אמיתי? להגיב במזל טוב? לעשות לייק? להתעלם?

34 חברים עשו לייק. 32 תגובות.

אני מסתכלת בתגובות ולמעט שניים שלושה אנשים שהגיבו ב"רציני?" ואחד שפשוט רשם סימן שאלה, כולם רשמו ברכות ואיחולים. לעזאזל, טוב, אז אני רושמת ברכות ותוהה מה לעזאזל הוא ניסה לעשות בסטטוס הזה אם הוא לא באמת התארס. כי הרי כשבריאן ואני עשינו זאת, זה היה אחד באפריל! הייתה כוונה מלכתחילה לעבוד על אנשים ולצחוק על טפשותם {או מה שלא מתכוונים לעשות באחד באפריל}. אז מה לעזאזל העניין כאן?

בערב שאלתי את צ'וצ'קי-זמר {אחד משלושים וארבעת עושי הלייקים} אם גל באמת התארס. הוא הרים גבות ומשך בכתפיו והתוודה שלא דיבר איתו כבר שנה.

למען הסדר הטוב אנשים, אם לא דיברתם עם אנשים כבר שנים אל תבלבלו אותם! אני אשכרה נכנסתי היום לפרופיל של גל וניסיתי להתחקות אחר התכתבויות בינו לבין הארוסה המסתורית שלו. וחושי הבלשיים אומרים לי שהם לא באמת מאורסים. ואני באמת נורא מסתקרנת לדעת מה העניין ואני כבר מרגישה כאילו אני איזה סטוקרית.... טוב אהיה חייבת לשלוח לגל הודעה. אני לא יכולה לעבור לסדר היום, זה פשוט הזוי מדי.

זה לא נורא, נכון? שלא דיברנו המון זמן ועכשיו אני רק תוהה וחצי מאשימה אותו בזיוף אירוסין?