Dance With SomeBody

לפעמים אני פשוט לא מוצאת את עצמי.
הולכת בעולם הזה, כאילו בלי כלום בפנים, בלי רגש ובלי הבעות,
אבל בעצם בפנים יש עולם שלם שלא מוצא ביטוי, שלא יודע לאן הוא הולך.
עם הזמן אני יותר ויותר מרגישה את השיגעון שבי ואת חוסר ההתאמה לעולם הזה, אני חושבת 'מה קרה לי?'
'האם תמיד הייתי ככה?'
'האם הלכתי לאיבוד איפשהו בדרך?'
הסתכלתי מקודם בבלוג הישן שלי, בפוסטים מלפני שנים, ואמרתי לעצמי 'היא פסיכית' - 'כנראה היא תמיד היתה קצת שונה'

זה לא שהלכתי לאיבוד, תמיד הייתי שם, באיבוד.
אנשים תמיד אומרים לי שאני משוגעת, אבל במובן הטוב, ואני תמיד מסכימה, יש בי משהו שונה,
אז אני משוגעת וזה מה שאנשים אוהבים בי הרבה פעמים,
אבל תמיד אני חושבת- אוקיי, אני משוגעת, אבל למה? מה שונה בי? מה אני עושה שגורם לכולם וגם לי להגדיר אותי ככה?

הלכתי לאיבוד, תמיד הייתי באיבוד, זה לא משנה,
עכשיו אני איפשהו באיבוד הזה, ובא לי קצת לצאת ממנו, אני רוצה שהכל יתבהר לי, שאני אבין מה הטעם.
שאני ארגיש ביטחון, אני יודעת שפעם היה לי איזשהו ביטחון, גם הוא אבד.

Topsy Kretts