<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>I&apos;m Falling In Love With Your Favorite Song</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383</link><description>I&apos;m Falling In Love With Your Favorite Song</description><language>he</language><copyright>Copyright 2019 Topsy Kretts. All Rights Reserved.</copyright><image><title>I&apos;m Falling In Love With Your Favorite Song</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383</link><url></url></image><item><title>שבועיים כבר עברו.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14979278</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;זה החודש שלי לחלומות.חודש לגדול ולצמוח.יש לי הרבה מה ללמוד, יש לי הרבה מה לראות, הרבה לחוות.

ינואר מתקדם בצעדי ענק ורק עכשיו פתאום אני קולטת שעברו ממנו שבועיים (!)
בין הגשה להגשה בכלל לא שמתי לב שכבר עוד רגע המבחנים,לא שיש הרבה, אבל זה המבחנים האלה ותוך כדי עוד לפחות 4 עבודות הגשה.
וזה החודש שלי!
אני רוצה להספיק כל כך הרבה ואני מרגישה שמשהו מושך אותי לאחור, שם לי רגליים.
הקצב שהדברים קורים בשלוש שנים האחרונות הוא בלתי נתפס.

&amp;hearts;&amp;hearts;&amp;hearts;

השנה הזאת תעבור ולא ישאר עוד הרבה,
אחריה יגיעו זמנים לבנות את החיים שלי ולעצב אותם כמו שאני רוצה.
אני כבר רואה את החלקים של הפאזל, איך הם מסתדרים.
לא שוכחת לסמוך על עצמי.





&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 13 Jan 2019 20:43:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14979278</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14979278</comments></item><item><title>דברים שאני רוצה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14977057</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&amp;hearts; לשמור על קשר עם דניאל. קצת איבדנו את זה.&amp;hearts; להצליח בלימודים.&amp;hearts; להגיע למצב כלכלי שמאפשר לי את מה שאני רוצה:	- דירה לבד (עם נדב).	- שהחתולות שלי יהיו איתי.	- בעיקר חופש.&amp;hearts; לרקוד.&amp;hearts; לא לדאוג.&amp;hearts; להרגיש פחות.&amp;hearts; להרגיש יותר.&amp;hearts; שזה יעבוד עם נדב.&amp;hearts; להצליח לכתוב, ולא רשימות.







&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 24 Dec 2018 13:36:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14977057</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14977057</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14976401</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;נכתב בספטמבררלוונטי כל כך להיום.היא לא שלטה במתג של הבכי.היא תמיד בכתה,כשהיה לה טוב,כשהיה לה רע,כשהיא אהבה,הו, כמה היא בכתה כשהיא אהבההיה אפשר למלא את הכנרת עם דמעותיה.לפעמים היא פשוט בכתה מהפחד,כשהיה לה טוב היא פחדה לאבד,לפעמים היא פשוט פחדה לאכזב,פחדה שיברחו לה,פחדה שיאכזבו אותה,פחדה להיפגע,פחדה מהפחד.אבל היא היתה אמיצה, כל כך אמיצה,אף אחד לא יכול להבין את האומץ הזה,לפתוח את הלב, להישאר, למרות הפחד.היא היתה מאושרת, פשוט מאושרת,הדברים הקטנים, היומיומיים, גרמו לה לחייך.והוא, הוא גרם לה לחייך יותר מכל דבר, לפעמים אפילו יותר מגור חתולים קטן,ועדיין היא בכתה,לא הצליחה לשלוט במתג של הבכי,אפילו שהוא קיבל אותה כמו שהיא,אפילו שאהב אותה,היא פחדהשאם לא תבין איך לשלוט במתגהוא יברח, ואיתו שארית האומץ שלה.





&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Dec 2018 16:03:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14976401</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14976401</comments></item><item><title>להרים ידיים.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14976390</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפעמים פשוט בא לי לותר.
על מי אני עובדת, רוב הזמן בא לי לותר.
אני לא אוהבת להתאמץ.
אבל זה לא לגמרי נכון כי אני דווקא ממש אוהבת להתאמץ.
אני פשוט כנראה לא יודעת להסביר את העניין הזה, שבא לי לותר.
להרים ידיים.
יש דברים שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתם, לא יודעת איך לפתור.
לא יודעת איך להרגיש או איך לא להרגיש.
יש לי רעש בתוך הראש, זמזום שלא פוסק.
פעם קראתי שיש אנשים ששומעים מוזיקה בתוך הראש, כשאין באמת שום דבר שמתנגן. (הזיהמוזיקלית- מצב שבו אדם צלול מדווח על מוזיקה שמתנגנת בראשו, כאילו היא מגיעה ממקור חיצוני. כל זאת מבלי יכולת לשלוט בה, לשנותה או להחלישה.)בחיי אני חושבת שזה עדיף, עדיף מוזיקה על הזמזום הבלתי פוסק הזה.
ואני רוצה להרים ידיים, אני רוצה, למרות שזה הדבר האחרון שאני רוצה.
אני רוצה לותר.
לא להרגיש את המאבקים הפנימיים האלה, לא לחשוב עליהם. שהכל יבוא לי בקלות, בלי לחשוב, בלי להרגיש.
להתהלך בעולם הזה ושהכל יהיה פשוט. פשוט.








&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 18 Dec 2018 13:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14976390</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14976390</comments></item><item><title>הייתי בטוחה שמת כאן.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14972768</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לפני כמה חודשים (רבים), לא יכולתי להיכנס לאתר פה של ישראבלוג,הייתי בטוחה פשוט שזהו, הלך הבלוג.הפתעה נעימה להיכנס ולראות שהכל עוד כאן!




&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;



&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 14 Nov 2018 06:13:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14972768</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14972768</comments></item><item><title>לזכור:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14960679</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אם מאוחר והוא קם מחר מוקדם- לא להתקשר!
במיוחד אם הייתי בציפייה לדבר איתו כל היום,
במיוחד אם אני מתרגשת.
שומדבר טוב לא ייצא מזה.






&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 24 Jul 2018 14:51:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14960679</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14960679</comments></item><item><title>זה קטע הזוי.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959977</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתמול לפני שהלכתי לישון פתאום הרגשתי געגוע,
אז כתבתי לנדב איך אני מרגישה, ידעתי שהוא קם מחר מוקדם אז לא רציתי ממש להחזיק אותו ער.אבל בכל זאת רציתי לשתף אותו שמשום מה אני מתגעגעת יותר מהרגיל.איך שכתבתי לו התחלתי לבכות,זה התחיל מכמה דמעות בודדות והתגבר לאט לאט.לא רציתי להפריע לו כי הוא כבר היה במיטה, אז לא התקשרתי.
זה קטע, לא היה נראה לי הגיוני רמת האמוציות באותו הרגע אז נכנסתי לבדוק באפליקציה אם אני במקרה קרובה לביוץ
כי הורמונים תמיד מסבירים את הימים בהם אני נוטה לבכות ולהתרגש יתר על המידה,
אני בחורה רגישה ורגשנית בלי קשר, אבל לפני מחזור או בימים הסמוכים לביוץ אני פשוט הדבר הכי בכיין\ רגשן\ פגיע שתפגשו..
הפלא ופלא- צדקתי! לפי האפליקציה זה היום של הביוץ, הוא ולא אחר.
בכל אופן, נדבי הלך לישון, סגרתי את הפלאפון והרגשתי כל כך לבד- התחלתי לבכות בהיסטריה.

בבוקר כשקמתי הרגשתי סביר אבל אז פתאום שוב זה הגיע ופשוט בכיתי בהיסטריה, כמו ילדה אבודה.
הפעם כבר כן דיברתי עם נדב, דבר ראשון שהוא שאל זה למה לא התקשרתי אליו אתמול אם ככה הרגשתי, כמובן, כי הוא כל כך אבירי,אבל אמרתי לו- &quot;לא רציתי להפ&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 18 Jul 2018 16:58:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959977</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14959977</comments></item><item><title>Procrastinating</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959476</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יש לי מחר מבחן על הבוקר ובינתיים אני עושה הכל חוץ מללמוד.
אין הרבה חומר ללמוד ועברתי עליו כבר פעמיים או שלוש, אבל לא באופן יעיל.אני יודעת שהולך להיות לי ממש קשה במבחן הזה, יש לי הרגשה שהוא יוציא ממני את כל המיץ,
ועדיין, אני לא מצליחה להביא את עצמי ללמוד.אני יושבת, לומדת קצת, כמה דקות ואז עושה הפסקות ארוכות במקום שזה יהיה ההפך.
והאמת שעד עכשיו- בתקופת מבחנים הזאת,
למדתי ממש טוב, ולמדתי ימים שלמים.
בא לי לסיים עם זה כבר.
לא הולך לי.
איבדתי את המומנטום.

נשארו לי עוד 4 כולל המבחן של מחר.ואז חופש!
רק שזה לא באמת יהיה חופש כי אני אצטרך לעבוד נונסטופ.
אבל אולי אני אצליח לקחת לי כמה ימים של חופש, אני חייבת את זה לעצמי.
שנה הבאה לא הולכת להיות פשוטה יותר.





&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sat, 14 Jul 2018 16:14:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959476</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14959476</comments></item><item><title>דברים שאני רוצה לעשות איתך:</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959070</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&amp;hearts; קאמפינג
&amp;hearts; פיקניק
&amp;hearts; רואדטריפ (שנינו והאופנוע)
&amp;hearts; פשוט לשכב על הגב ולצפות בכוכבים
&amp;hearts; ים אל ים
&amp;hearts; לרקוד!
&amp;hearts; לבשל יחד ארוחה שלמה
&amp;hearts; ללכת לעוד הופעות יחד
&amp;hearts; ללכת לקונצרט של מ. ב. בלבוש מהודר
&amp;hearts; ללכת לקונצרט!
&amp;hearts; לטייל בארה&quot;ב ומקסיקו
&amp;hearts; לטייל בניו זילנד
&amp;hearts; לטייל באירופה
&amp;hearts; לטייל בדרום אפריקה
&amp;hearts; לגדל את החתולות שלי
&amp;hearts; להתאמן יחד
&amp;hearts; סנואבורד
&amp;hearts; בייביסיטר לאחיינים
&amp;hearts; ללכת לarcade אבל אחד אמיתי ושווה
&amp;hearts; ללכת למעיינות באיזור
&amp;hearts; החלקה על הקרח
&amp;hearts; ללכת למסעדת אבוקדו (The Avocado Show)באמסטרדם
&amp;hearts; ללכת לסטודיו של הארי פוטר
&amp;hearts; מיני גולף
&amp;hearts; תחפושת משותפת בפורים
&amp;hearts; פיינטבול
&amp;hearts; חופשה בהוואי!



&amp;hearts; יש עוד כל כך הרבה דברים! אני חושבת שאני אוסיף לפוסט הזה כל כמה זמן 3&amp;gt;


&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;

&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 10 Jul 2018 14:55:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14959070</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14959070</comments></item><item><title>אולי כדאי שאכתוב.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14956901</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לא כתבתי הרבה זמן והאמת שלפני יומיים זה בער בי,אבל הנחתי לזה אז זה קצת עבר.אני מרגישה שהמצב הנפשי שלי מאוד רגיש כרגע,כל דבר משפיע עלי והופך אותי מבפנים,דברים נשארים איתי ומשפיעים על מהלך היום שלי ועל מצב הרוח.אני מנחשת שזה קשור ללחץ בלימודים, לחץ כלכלי, מעברי דירה וזה שנדב רחוק ממני כרגע.לא עשיתי פעילות גופנית כל כך הרבה זמן וללא ספק שזה גם משפיע.מי שקרוב אלי באמת, והאמת גם כאלו שלא, אומרים שאני חייבת למצוא גם זמן לעצמי- לנפש.הבעיה שבין הלימודים לעבודה אין לי רגע לנשום.אני אפילו לא מצליחה לעמוד בקצב המטלות בלימודים, עוד רגע מבחנים ולא סיימתי עבודות הגשה.אז הצלחתי לסיים לשלם שכר לימוד, זה גם משהו, לפחות אני יכולה לגשת למבחנים וזה לא חסום לי,אבל מה עם העבודות? מה עם ללמוד למבחנים?והם אומרים לי להקדיש זמן למה שעושה לי טוב..איך?
איפה?
מתי?





&amp;hearts; Topsy Kretts &amp;hearts;


&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 22 Jun 2018 15:22:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (Topsy Kretts)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=782383&amp;blogcode=14956901</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=782383&amp;blog=14956901</comments></item></channel></rss>