זה כ"כ קשה..
כבר ארבעה ימים שאני בקושי אוכלת פחממות, עושה מלא ספורט ומקזזת לחצי את הכמות אוכל שאני רגילה..
כ"כ קשה להסתכל על בורקסים ומאפים ולדעת שאתה לא יכול לאכול את זה, או לא להצליח לישון בלילה מקרקורי בטן.
אבל אין מה לעשות .. חייב לקצר את הקיבה, חייב להקטין אותה .. להרגיל את הגוף שלי לקצת אוכל
בשביל שסוף סוף אני אהיה רזה.
אני חייבת להתמודד עם זה, רק ארבעה ימים ואני כבר מתבכיינת. בכיינית.
אני רואה בנות שצמות במשך שבוע .. אוכלות בקושי כמה גזרים ביום ואני פשוט מקנאה בהן.
רואה בנות רצות במשך שעה ולא מפסיקות בשביל מטרה אחת..
הלוואי שלי היה כוח רצון כזה, הלוואי שבי זה היה .. היכולת לצום במשך ימים שלמים, לעשות ספורט במשך שעות..
הלוואי.
כל דבר שאני עושה בחיים אני מפסיקה לקראת הסוף. הפעם אני לוקחת על עצמי אתגר ואני אסיים אותו.
בסה"כ .. 5 קילו זה לא הרבה לרדת, נכון ?
אני רוצה להיות רזה יותר, כ"כ רוצה.. רוצה חבר שיאהב אותי ויחשוב שאני יפה, נמאס לי להיות הפסיכולוגית של כולם .. זאת שכל אחת באה לספר לה על הפגישה עם החבר.. אני רוצה פעם אחת לצאת מהבית ופשוט להרגיש מלאת ביטחון ויפה, ואם זה אומר לאכול פחות אני מוכנה לשלם את המחיר. ומגיע לי, כ"כ מגיע לי להיות מאושרת. אני אהיה מאושרת.
הלוואי שזה לא היה קשה כ"כ.
הלוואי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
