http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781heCopyright 2026 Ugly butterfly. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13561776<div align="right" dir="rtl">את הדיאטה התחלתי לפני 11 חודשים במשקל של 58 קילו פחות או יותר בגובה של 1.60 כיום אני שוקלת 49.5, ירדתי 8.5 קילו. הכל התחיל כשכנסתי אז לבלוגים של פרו אנה.. ראיתי, קראתי והתאהבתי בכוח ובוטיבציה של הבנות, הבנתי שגם אני מסוגלת לזה. מאז התחילו ימים של ספירת קלוריות אובסיסיבית, שקילות רבות, הוצאת ג'אנק והכנסת ירקות ופירות והתעמלות. כל אלה עזרו לי לרדת למשקל הנוכחי שלי :) לא אוכל להגיד שזה היה פשוט .. היו ימים שחשבתי "בשביל מה כל זה שווה בכלל?" אבל הגעתי למסקנה שזה שווה את זה. ובגדול. המחמאות, הבגדים שרחבים עלייך, האהבה העצמית.. הם כולם שווים את זה. אני לא דוגמנית, ויש לי עוד דרך ארוכה, אבל אני חושבת שהוכחתי לעצמי מה אני מסוגלת. ולא רק אני.. כל אחת שלוקחת לעצמה מטרה, אתן חזקות ! אנורקסיה ובולימיה זו לא הדרך, ואפשר לרדת המון גם בלי הרעבות. אני לא מאמינה בהקאות, מעולם לא לקחתי משלשלים או הרעבתי את עצמי. התפריט שלי עבר שינוי אדיר בנוסף להתעמלות, אני לא יכולה להגיד שאין לי שום הפרעת אכילה כזאת או אחרת, לכולן יש, צריך ללמוד לכוון אותה לדברים טובים ובסופו של דבר מקבלים רק טוב מזה. אז המט</div>Wed, 21 Nov 2012 23:24:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13561776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13561776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13235885<div align="right" dir="rtl">זה כבר מעבר ללהיראות רזה, זה כבר מעבר ללהיראות טוב, זה כבר מעבר להרגיש קלה יותר, זה לא שם יותר .. עכשיו ? זה כבר מעבר לשליטתי. משקל התחלתי:56.5 משקל כרגע:51-52 לא עוצרת.. התחלתי לאכול יותר בזמן האחרון .. פסח הזוועתי, עצמאות .. יותר מדי חגים אני מרגישה שעליתי במשקל.. פעם הרגשתי טוב,רזה.. היום אני מרגישה כמו בלון. נמאס לי.. נמאס לי להרגיש לא טוב עם עצמי מעכשיו זה נגמר, השליטה חוזרת אליי .. הקיץ התחיל וזה הזמן .. 600-700 ליום, מדי פעם 300, מדי פעם 800 ו-1000 במקרים שיש בגרות/מתכונת ואני לא מרוכזת. מספיק עם זה.. הנוטלה עלתה לארון למעלה, יחד עם הבמבה והחטיפים לא רוצה לראות אותם לפחות חודש מעכשיו. וזה האתגר שלי. משקל נכון להיום הוא 52, אני רוצה לראות את ה 51 כבר ביום שישי בהצלחה. אתגר 60 הימים שבוע 1! אתגר שבועי: תבחרי מאכל לא בריא/הרגל לא בריא אחד שישלך (למשל ממתיקים מלאכותיים, שוקולד, אכילה אחרי 8 בערב, לא לאכול ארוחתבוקר...). המטרה שלך היא 7 ימים לא לאכול/לעשות את זה. יום 1:מה הגובה שלך, מה המשקל הנוכחי שלך, וכמה את מקווה שתשקלי עוד 60 יום? (</div>Sun, 29 Apr 2012 10:27:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13235885http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13235885http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13173690<div align="right" dir="rtl">וזה כ"כ נכון. ממחלה פיזית אפשר להירפא, הגוף הוא דבר גשמי .. אבל לחלות בנפש זה הדבר הכי גרוע. נפש חולה בגוף חולה .. זה מה שאני. ורק היום גיליתי את זה כשוויתרתי על ההופעה שלו בגלל האוכל המטופש. "הוא יראה שהשמנתי" "אני נפוחה מדי" "אם אני אצא והם ילכו לפיצה, אני איאלץ לאכול .. עדיף להישאר בבית" המשקל התקלקל .. והאמת שמאז שהוא התקלקל, אני מרגישה כאילו הוא לקח איתו את השליטה על עצמי. קשה לי בלי להישקל יום יום .. והכי גרוע שאני לא יכולה לחפור לאמא שלי לקנות כי היא כבר מתחילה להבין שמשהו אצלי לא בסדר.. כמה זה הזוי שכששקלתי בערך 56 ראיתי בעצמי רזה יותר, מעכשיו כשאני במשקל 51.5. אני שונאת את הגוף הזה.. והקטע שאני לא יכולה להשתלט על זה יותר, האוכל במוח שלי 24 שעות. תכנונים. תפריטים. אימונים. ההתעסקות שלי הזאת באוכל .. האובסיסביות.. שלא משאירה שום מקום בתוכי לעוד דברים חוץ מזה. ששואבת לי את האנרגיה.. נמאס לי כבר. אז ביום שבת אכלתי 500, אתמול 1000 והיום 900 ואני מרגישה שמנה מאי פעם. הכרחתי את עצמי לעלות קצת בקלוריות וזה מרגיש לי נורא. למה אני צריכה להרגיש ככה בגלל אכילה של 900</div>Mon, 26 Mar 2012 19:00:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13173690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13173690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13074326<div align="right" dir="rtl">אוף, איפה הם .. איפה הימים של השליטה. הימים שיכולתי לאכול 500 קלוריות ומיד אח"כ להכריח את עצמי לצאת לריצה לשרוף את הכל.. איפה ? השבוע הזה היה פשוט גרוע ... ראשון,שני,שלישי = 300 קלוריות, רביעי חמישי שבת=מליון קלוריות בערך... המחזור המזדיין הזה גורם לי פשוט לטרוף חצי מטבח .. עצוב לי שעבדתי כ"כ קשה והרסתי הכל בשלושה ימים.סעמק. אני בטוחה שעליתי.. בטוחה. טוב אז נשארו לי בערך שבועיים עד לפורים בהם אני באמת צריכה להיות בשליטה מלאה. חוקים: אין וופלים,אין פיטנס,אין נוטלה,אין לחם לבן. זרקתי כבר את הגלידה והפיטנס המזורגגים האלה אז כבר יהיה יותר טוב .. בקיצור, לא מאבדת תקווה ! אני אראה את ה51.9 ביום שישי הקרוב ולא אכפת לי מה יהיה. התחלתי צום, מעכשיו ועד 5 מחר כאשר נסגור אותו עם ארוחת ערב (25 שעות...) עם בערך 300-400 קלוריות.. יום שני בערך 400, שלישי 600 ולעלות קצת עד גבול ב800 בערך. ספורט כמובן - 4 שעות אירובי לפחות. ממשיכים ככה עד שבוע הבא.. בהם מעלים את הקל' ל800-1000 ומעלים את הרמה של הספורט. וזהו .. אין תנודות יותר, ככה בערך זה יהיה. אוף באלי למות. למה הכנסתי את עצמי לעזאזל.. </div>Sat, 25 Feb 2012 18:00:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13074326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13074326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13028914<div align="right" dir="rtl">כ"כ הרבה דברים הייתי רוצה להגיד לך .. אבל הסתפקתי רק ב"מזל טוב".רציתי להגיד לך שאני מצטערת, על איך שנתתי לעצמי להיפגע ממךושאני מצטערת שנתתי לעצמי לפגוע בך.על זה שהיינו ביחד אני דווקא לא מצטערת. אמנם כאבתי, המון, אבל גם הבנתי מה זה סבללמדתי על עצמי .. התפתחתי, התחזקתי, נפשית ורגשית..יצאתי מבועת התמימות שהתאפיינתי איתה תמיד.אני חושבת שזו הייתה אחת נקודות המפנה המשמעותיות בחיי .. הדרך שאני ואתה עשינוהשלוש שנים האלה..הם בהחלט לימדו אותי הרבה.וכמה שבכיתי.והתעייפתי.והתאכזבתי.כל לילה של בכי, כל יציאת שישי שהסתיימה בנפילה על המיטה בבית ובהתפרצות של דמעות,כל בוקר של עיגולים שחורים ואף אדום.אני רוצה שתדע שאני לא אוהבת אותך יותר, אפילו לא מתקרבת לזה, אבל נשאר בי משהו שהפסקתי להילחם בו, כי הבנתי שהוא ישאר איתי תמיד. גם כשאני אמצא אהבה חדשה, וגם בצבא, וכשיהיה לי בעל וילדים.אני משאירה אותך איתי תמיד, סוחבת אותך לכל מקום..אתה תמיד תהיה שם ואף אחד לא יתפוס את המקום שלך.היית האהבה הראשונה הכי טובה ויפה שיכולתי לבקש והאכזבה הכי מרה וקשה שאי פעם חלמתי עליה.ולמרות הכל, אם באמת הייתי יכולה לאחל לך משהו,אני</div>Tue, 31 Jan 2012 00:18:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13028914http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13028914http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13026922<div align="right" dir="rtl">וככה בדיוק אני מרגישה.. כמואפס. מרגישה חסרת כל ערך, כמו תינוק שנולד בטעות, כמו סהרורי שהולך בעולם הזה לבדו בלי שום דבר, בלי מטרה, בלי כלום. מרגישה כאילו אין מקום בעולם הזה בשבילי בכלל .. כמו כלום ושום דבר. כמו אפס. כמו כישלון. וזה מפחיד אותי.. כי בחיים לא הרגשתי ככה על עצמי, אהבתי את עצמי כ"כ פעם - הרגשתי יפה והקרנתי כ"כ הרבה אושר, התאפרתי ונראיתי מדהים.. ועכשיו ? כלום. ודווקא כשאני מצליחה לאכול כמו שצריך, דווקא כשאני משיגה ציונים גבוהים .. אני מרגישה כזאת כישלון. ואני רואה .. רואה אנשים שעבדו כ"כ פחות ממני, שהגיעו להישגים כ"כ נמוכים ממני .. מצליחים. ואני לא. אני נכשלת בפני עצמי, אני לא אוהבת את עצמי. לא אוהבת. אני שונאת את הירכיים האלה, ואת הבטן והכתפיים והציצים, ואת השיניים והעור שלי.. את הכל. פשוט הכל. שונאת את עצמי .. שונאת את עצמי שלא עזרתי להם כשהם היו זקוקים לי. שונאת את עצמי על זה שירדתי על כ"כ הרבה אנשים - על לסביות ועל שמנים ועל כל בנאדם איפשרי בערך .. מי אני בכלל שארד עליהם ? מי ? אני כלום ושום דבר. יורדת עליהם בשביל להרגיש טוב עם עצמי.מסננת כ"כ הרבה אנשים ביום</div>Sun, 29 Jan 2012 23:10:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=13026922http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=13026922http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12976942<div align="right" dir="rtl">אין זוועה יותר גדולה מזה .. בחיי. עייפות,להיות חולה,לקפוא מקור,לריב עם אמא,להכאיב בטעות לכלב שלך,לקבל כוויה מתה רותח ואז להתעצבן ופשוט לנפץ את הכוס על הריצפה,לא להבין כלום במת',לאכול פאקינג שוקולד,לקבל 70 בעבודה שהשקעת בה את הנשמה שלך,לריב עם החברה הכי טובה שלך. היום הנוראי ביותר שהיה לי מזה חצי שנה לפחות. אני שונאת לאבד שליטה ולפגוע באנשים. אני שונאת. בתפנית חדה במיוחד- היום, חוץ מהכף שוקולד למריחה הזאת שהרסה הכל הלך לי דווקא די טוב:D בוקר-רבע חטיף אנרגיה+2 פרוסות לחם קל עם כפית נוטלה+כף של שוקולד למריחה בטעם חלב. ביניים:X צהריים:כרוב מבושל עם לימון+חזה עוף+סלט עלי חסה עם כפית שמן ביניים:תפוח ערב:חצי כוס ברנפלקס וחצי כוס חלב ספורט: 100 כפיפות בטן+מתיחות+15 הליכה (בעלייה!) 500-600 קלוריות בסה"כ. יחסית לשאר הימים באמת היה פצצתי:D מקווה שמחר יהיה יום יותר טוב.:) </div>Wed, 04 Jan 2012 23:54:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12976942http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=12976942http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12968002<div align="right" dir="rtl">זה כ"כ קשה.. כבר ארבעה ימים שאני בקושי אוכלת פחממות, עושה מלא ספורט ומקזזת לחצי את הכמות אוכל שאני רגילה.. כ"כ קשה להסתכל על בורקסים ומאפים ולדעת שאתה לא יכול לאכול את זה, או לא להצליח לישון בלילה מקרקורי בטן. אבל אין מה לעשות .. חייב לקצר את הקיבה, חייב להקטין אותה .. להרגיל את הגוף שלי לקצת אוכל בשביל שסוף סוף אני אהיה רזה. אני חייבת להתמודד עם זה, רק ארבעה ימים ואני כבר מתבכיינת. בכיינית. אני רואה בנות שצמות במשך שבוע .. אוכלות בקושי כמה גזרים ביום ואני פשוט מקנאה בהן. רואה בנות רצות במשך שעה ולא מפסיקות בשביל מטרה אחת.. הלוואי שלי היה כוח רצון כזה, הלוואי שבי זה היה .. היכולת לצום במשך ימים שלמים, לעשות ספורט במשך שעות.. הלוואי. כל דבר שאני עושה בחיים אני מפסיקה לקראת הסוף. הפעם אני לוקחת על עצמי אתגר ואני אסיים אותו. בסה"כ .. 5 קילו זה לא הרבה לרדת, נכון ? אני רוצה להיות רזה יותר, כ"כ רוצה.. רוצה חבר שיאהב אותי ויחשוב שאני יפה, נמאס לי להיות הפסיכולוגית של כולם .. זאת שכל אחת באה לספר לה על הפגישה עם החבר.. אני רוצה פעם אחת לצאת מהבית ופשוט להרגיש מלאת ביטחון ויפה, ואם</div>Sat, 31 Dec 2011 03:06:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12968002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=12968002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12967944<div align="right" dir="rtl"> אני לא שמנה עכשיו - כלל וכלל לא, אבל הלוואי שהייתי רזה יותר, עדינה יותר.. מעולם לא חשבתי על רזון. תמיד אהבתי לאכול .. מאפים, פיצות, לא דפקתי חשבון ובכל זאת נשארתי רזה (בערך). בזמן האחרון הדבר היחיד שבראש שלי הוא קלוריות ודיאטה. אני לא מתכננת להתחיל לאכול 500 קלוריות ביום כי אני יודעת שזה לא ראלי וגם לא יחזיק מעמד, אני אסתפק ב700-800 קלוריות ובימים קשים של רעב 900 גג .. הרבה ספורט, הרבה ירקות וצימצום מסיבי של פחממות. אני רק רוצה להיות רזה:/ 29.12 בוקר:חצי כוס כריות+חצי כוס חלב (315) צהריים:כוס שעועית אדומה+שניצל טבעול+מלפפון+עגבניה (259) ערב:2 פרוסות לחם קל+ביצה+כף קוטג' (337) ספורט:שעה וחצי ריצה+עלייה במדרגות+ספינינג סה"כ: 909 קלוריות. סה"כ שריפת קלוריות בספורט:300. מאוכזבת מעצמי. <span</div>Sat, 31 Dec 2011 01:57:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12967944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=12967944http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12965165<div align="right" dir="rtl"> אין לתאר עד כמה פגעת בי. עד כמה גרמת לי להרגיש חסרת ביטחון, הרוסה, בודדה. עד כמה בכל מבט, בכל חיוך הצלחת לשבור אותי עוד קצת. איך בכל פעם שראית אותך עם מישהי הרגשתי עוד צלע מתנפצת. איך הכאב הזה היה כ"כ גדול שהוא הפך להיות כמעט מוחשי .. הצלחתי להרגיש את הכאב הזה בכל איבר ואיבר בגוף שלי. אתה היית הכל בשבילי, הנשמה שלי, הסיבה שאני חיה. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחד מעולם. החודשים שהיו לי איתך היו החודשים הכי יפים שלי עד היום, אתה מאז ומעולם היית הגבר שלי, הנסיך שלי. אני לא מצליחה לשכוח את הלילה הזה.. שהושבת אותי על ספסל ואמרת לי שאהבת ועכשיו כבר לא. אני חושבת שלמשך שנייה שלמה הלב שלי הפסיק לפעום, הרגשתי הרוסה. את הימים הבאים של חופשת הפסח העברתי בין הסתגרות ובכי בחדר לניקיונות, לא אכלתי במשך שלושה ימים, את סדר הפסח אצל סבתא העברתי בחדר בוכה. אף אחד לא ניגש אליי בטענה שאני עדיין ילדה ושאני לא מבינה מה זו פרידה בכלל או מה זו אהבה, אבל אני הבנתי מה זה אהבה.. רק מי שסבל כאב לב בחייו יודע מה זו אהבה. עברו 3 שנים מאז. אני כבר לא בוכה עלייך. הפצעים שהשארת לי נעטפו בתחבושת דקה שיכולה לה</div>Thu, 29 Dec 2011 23:25:00 +0200noa.sne.8@gmail.com (Ugly butterfly)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=781781&blogcode=12965165http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=781781&blog=12965165