אין לתאר עד כמה פגעת בי. עד כמה גרמת לי להרגיש חסרת ביטחון, הרוסה, בודדה. עד כמה בכל מבט, בכל חיוך הצלחת לשבור אותי עוד קצת. איך בכל פעם שראית אותך עם מישהי הרגשתי עוד צלע מתנפצת. איך הכאב הזה היה כ"כ גדול שהוא הפך להיות כמעט מוחשי .. הצלחתי להרגיש את הכאב הזה בכל איבר ואיבר בגוף שלי.
אתה היית הכל בשבילי, הנשמה שלי, הסיבה שאני חיה. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אף אחד מעולם. החודשים שהיו לי איתך היו החודשים הכי יפים שלי עד היום, אתה מאז ומעולם היית הגבר שלי, הנסיך שלי.
אני לא מצליחה לשכוח את הלילה הזה.. שהושבת אותי על ספסל ואמרת לי שאהבת ועכשיו כבר לא. אני חושבת שלמשך שנייה שלמה הלב שלי הפסיק לפעום, הרגשתי הרוסה. את הימים הבאים של חופשת הפסח העברתי בין הסתגרות ובכי בחדר לניקיונות, לא אכלתי במשך שלושה ימים, את סדר הפסח אצל סבתא העברתי בחדר בוכה. אף אחד לא ניגש אליי בטענה שאני עדיין ילדה ושאני לא מבינה מה זו פרידה בכלל או מה זו אהבה, אבל אני הבנתי מה זה אהבה.. רק מי שסבל כאב לב בחייו יודע מה זו אהבה.
עברו 3 שנים מאז. אני כבר לא בוכה עלייך. הפצעים שהשארת לי נעטפו בתחבושת דקה שיכולה להיקרע בכל רגע. מאז לא חשתי אהבה אפילו לא פעם אחת. אני רואה אותך בבית ספר, רואה איך השתנת.. התבגרת, נהיית גבר. איך אתה כבר לא ביישן מבנות, איך התמלאת בביטחון עצמי. השיער השחור הזה עם העיניים המדהימות שלך.
מאז אני מנסה לשמור את עצמי לא להתפרק מולך, לא להראות לך שאני עדיין כואבת וכועסת על מה שעשית לי. אם היית יכול לקרוא את זה עכשיו הייתי רוצה שתדע שלא שכחתי כמה פגעת בי, כמה השפלת אותי והרסת לי כל ביטחון עצמי שעבדתי כ"כ קשה בשביל לבנות. כמה בכי,צרחות,כאב,סבל,חוסר שינה ועצב גרמת לי.
עכשיו יש אותה, ואותה. ואתה מדבר איתן, צוחק איתן, חושף להן את העולם שלך. אני רוצה שתדע שלא משנה עד כמה הן יהיו קרובות אלייך, עד כמה כל אישה תהיה קרובה אלייך אי פעם - אף אחת לא תאהב אותך כמו שאהבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
