הרגלים.
בדקתי עכשיו..אני כותבת בבלוג הזה מאמצע ז'
עכשיו? אמצע יא'.
החלטתי שכשיהיה לי זמן אני אסתכל קצת מה כתבתי פעם (:
היו לי כמה בלוגים לפני
לא עמוקים..סתם שטויות שלי
אפעם לא היתה לי בעיה לכתוב פה על הכל
כל הדברים שאני לא אספר לאף אחד
הדברים האלה שיושבים ואין למי לספר
כי..טוב ביקשתי כמה פעמים מאמא פססיכולוג, והיא טענה שאני מפונקת ואני לא צריכה
אני באמת לא צריכה
ואני באמת מפונקת
מה אני יכולה להגיד לה?
שיש כלכך הרבה דברים שאין לי את הכוח לספר אפילו לחברות הכי טובות שלי,
שאני יכולה לחפור להן שעות על הדבר הקטן והכי לא חשוב הזה
ברור שיש דברים שכן, יש דברים שמספר חברות, איכשהו מצליחות לגרום לי לספר להן
יש דברים שאני מתחרטת שסיפרתי
עדיף לשתוק ולהיראות חכם לא?
תמיד אני אוהבת לכתוב בכותרת של הפוסט את השם של השיר איתו אני מתחילה לכתוב..
זה מה שמשפיע עלי.
בדר"כ, כמו עכשיו, אני באה לכתוב על משהו אחד, ויוצא לי משהו אחר לגמרי..!
פשוט נשפך ממני
כל הצורך הזה
לכתוב
המורה שלי לספרות מחרימה אותי
ממוצע 55
טוב אני לא יודעת לכתוב יפה, אין לי אוצר מילים גבוה, ובטח שלא ניסוחים צינים ומקורים.
כזאת אני
אבל כיף לי טוב?
והגעתי למסקנה, לא מזמן האמת, שאני לא צריכה סיבה לכל דבר.
בכיתה ג' המורה אמרה שאני חייבת לכתוב אחרי כל משפט "כי".
לדוגמא :
נסעתי בשבת לסבא וסבתא
כי היתה לסבתא יומולדת 60
נגיד..
ולאחרונה הבנתי ש..אני יכולה לעשות דברים כי באלי
למה?
כי בא לי!
ככה!
אוקי??
אין סיבה אמיתית..זה מה שמתחשק לי כרגע
למה את רוצה לעשות הליקס?
כי בא לייי!!!!
אההההההההה
באמת שזה הפתרון להכל!!
חוץ מזה...אני קטינה..אז אני יכולה (:
ואני רוצה.
$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$^$
איך אני אוהבת לעשות ת'מפרידים האלה (:
כן..נושא אחר
משהו שמציק לי די הרבה זמן.
משהו שקרה כבר 3 פעמים, 3 אנשים שונים
אנחנו מכירים טיפה..אבל לא ממש בקשר
קורה משהו, ופתאום נוצר בינינו קשר
אחננו מדברים..והופכים לידידים ממש טובים
ואז..מתחיל להתפתח משהו
לשנינו ברור שיש.
ואז קורה משהו..אם כל אחד זה הגיע לרמה אחרת, וזה גם היה בגילאים שונים..
טוב בכל מקרה
קורה משהו
אני טיפה מתרחקת
לוקח לי זמן לעכל
התתרחקות של כמה ימים
ואז אני חוזרת וזה..
כאילו מנסה מהתחלה..משהו בסגנון?
והם חותכים
עכשיו בזה יכל להיגמר הענין.
מה למדנו? אני לא יודעת איך להתחיל קשר
יאי (:
אבל לא..
רציתי כל אחד מהם, אבל לא בצורה נואשת או רצינית ממש..
ואז ברגע שהם חותכים..
כאילו
יש איזה שוב כמה ימים שאני מעכלת
ואז קורה דבר נורא
אני מפתחת מיני אובססיה כזאת אליהם
כשאני רואה אותם אני קופאת (רגשית)
ולמרות שהקשר שלנו נמשך חודשים שלשוה ארבעה..גג חמישה!
אני ממשיכה לחשוב עליהם שנהה אחרי זה!
לא מוצאת מישהו שאני רוצה יותר מהם.
ואז..?חוזר חלילה נראלי המילים המתאימות..
שוב נוצר קשר עם מישהו, ידידים, טובים, משהו, התרחקות, ו...בום.
כן השנים הראשונים ברור שכבר הרבה הרבה הרבה פחות
לא חושבת עליהם בכלל
אבל האחרון..
דאמט
לא דיברנו מעל חצי שנה
והוא לא יוצא לי מהראש
אם חברות שלי מדברות עליו, בלב שלי יש דקירה קטנה,
אני יכולה לבהות כמה דקות בתמונה הקטנה שלו בצאט של הפייסבוק,
למרות שהקול השני בראש שלי צועק שיש לי דברים טובים יותר לעשות!
וכל סימן ממנו יכול לעשות לי את היום.
למה זה כזה נוראי?
למה אני כזאת אובססיבית??????????
הוא לא יפה, הוא לא נחמד, הוא לא חמוד
אז למה?
מה יש לי?
חוץ מטמטום על..?
טוב אין לי תשובה
לאף אחד אין
אבל אולי יהיה טוב בסוף לא?
יאלה לילה טוב
balika - אובססיבית מתמיד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
