http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939לא לשכוח את העבר, לא לדאוג מהעתיד. לחיות את ההווהheCopyright 2026 בליקה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=13353508<div align="right" dir="rtl">התאבדות יש פסיכולוגים שאומרים שזה לקבל צומת לב יש אנשים שלא הצליחו להתאבד, שטוענים שברגע האחרון הם התחרטו, ומזל שהם לא הצליחולעומת זאת יש אנשים שלא הצליחו להתאבד בפעם הראשונה, אך ברגע שיכלו שמו קץ לחייהם יש שטוענים שזה הוא המעשה הכי אנוכי שאפשר לעשות - להחליט לנטוש את כולם, בלי שתהיה להם אפשרות למחות על כך אך מבחינת אותו אדם, הוא מזיק לסביבתו ואינו רצוי בה. מבחינתו - המוות שלו יביא נחת ושלווה לכולם. אז מה זה בעצם? מבחנתי לפחות, זה ויתור. ויתור על החיים שלך בגלל משהו שקרה. או אולי אפילו אוסף של דברים.כניעה אל מול המכשולים. זו היא בחירה אנוכית, של אדם שאינו מתייחס לאנשים שהכי אוהבים אותו, הכי דואגים לו בחירה זו גורמת לפגיעה באנשים שהכי חשובים לך, שאתה הכי חשוב להם.זה זילזול באהבה, בחברות, במשפחה התאבדות זו הדרך הכי טובה לקבל צומת לב - מבלי לקבל אותה כלל התאבדות זו הדרך הכי רעה להתמודד. &amp;זה מחלחל, מחורר ומפרק אותך לאט לאט. למרות שלא הכרתי אותו כזה טוב. ולמרות שבדר"כ כשהיתי אומרת לו "היי" או "בוקר טוב!" הוא היה עונה "סתמי", או פשוט מתעלם כמובן שזה היה חלק מהאופי שלו -</div>Sat, 07 Jul 2012 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=13353508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=13353508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=13262516<div align="right" dir="rtl">הכל התחיל לפניי 4 שנים פחות או יותר. היתי בכיתה ט', נרגשת לפניי הבחירת מגמות וכל השטויות האלה. אמא סיפרה לי שהיא רבה עם סבתא. אני לא אפרט בדיוק מה, כי בכל זאת זה עניין משפחתי, אבל בגדול - סבתא עשתה משהו מאוד מאוד גדול, כאילו החלטה כזאת שחושבים עלייה לפחות חצי שנה כדי לוודא שהיא נכונה. היא לא שיתפה את אמא שלי בעובדה שהיא בכלל חושבת על המשהו. וכשאני אומרת לא שיתפה אני מתכוונת שהיאהסתירה בכוונה מאמא שלי, ותכננה את זה עם אחותה של אמא שלי. אחריי שהדבר כבר נעשה, היא ברוב טובה גילתה לאמא שלי. אמא ממש התעצבנה. קודם כל זה החלטה שמשפיעה מאוד גם עליה ועלינו כמשפחה. שנית (הו כן אני יודעת עברית, הידד!) העובדה שהיא הסתירה את זה, בכוונה, כי היא ידעה שאמא תתנגד להשלכות. אמא אכן התנגדה - הדבר יכולה לפגוע בסבתא בטווח הארוך. ולכן החל הריב. אמא כעסה על סבתא על חוסר האחריות בדבר שעשתה, אך מעל הכל על זה שהיא הסתירה את זה ממנה. אמא הפסיקה להתקשר לסבתא או לאחותה (שגם היתה שותפה להסתרה ולמעשה). וכשאני אומרת להתקשר זה להתקשר. לא הפסיקה לדבר, הפסיקה להתקשר. סבתא ואחות של אמא התקשרו בהתחלה לדבר איתה</div>Tue, 15 May 2012 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=13262516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=13262516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12938699<div align="right" dir="rtl">לנקות טיפה ת'ראש, לסדר לי הכל. לאחרונה הבנתי את משמעות "שום דבר לא מושלם" כמסתדר לי משהו, משהו אחר מתחרבש. יש לי ברגשה שאני צריכה להיות בהיכון כל הזמן לתקן את הדבר הבא שיתפרק וברגע שהוא מסתדר משהו אחר מתפרק ולא משנה כמה טוב חשבתי שסידרתי את זה, ונתתי לדברים להתפרק, רק השקעתי בו אני מגלה שברגע שאני טיפה מרפה הוא מתחיל ליפול. רק לדאוג ולדאוג וואלה ואני כולה בת 17, איך עושים את זה כשיש צבא? אוניברסיטה? ילדים? אני מצדיעה לכל מי שמצליח להחזיק את החיים שלו בלי שהם יתפרקו. כרגע יש לי 4 מוקדים שאני מתרכזת בהם: 1) החבר 2) החברות 3) המשפחה 4) בית ספר עכשיו, כשאני מסתכלת על זה ככה זה לא כזה בעיה, רק שכל דבר מתפלג להרבה מרכזים אחרים. החברות = 4-8 חברות קרובות, בהם צריך להשקיע הכי הרבה אבל עם הכי מעט מאמץ. 10-15 חברות פחות קרובות. המשפחה = ללא לריב עם אמא, לא לריב עם אבא, לא לריב עם האחים, לאזן בין משפחה מורחבת לחברים בית ספר = מבחנים, עבודות, בחנים, ש"ב, ב ג ר ו י ו ת חבר = לא להזניח, לא לשכוח, לשמח (הכי הרבה אנרגיה, הכי כיף (: ) קיצר פירוט עקום אבל אין לי דרך טובה יותר </div>Thu, 15 Dec 2011 23:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12938699http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12938699http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12392717<div align="right" dir="rtl"> זה זמן של כלום במצב די רדום. לא מבינה אם זה אוים או שזה,רק טמטום. ימים בצבע חום קונה מצית ואני לא מעשנת עושה מקום אך לא מתכוונת לתת לך לשבת זה לא אישי, אני חושבת. בסך הכל רק מתלהבת פותחת חלון שאוויר יכנס סוגרת מיד כי הוא אותי דוחס אני יוצאת, הוא כועס לפעמים זה כל כך מבאס. רק רוצה מישהו, להתרפס. משוררת דגולה! או שלא. יש לי קטע עם חרוזים (: בכל מקרה הלחץ הלימדים רוצח אותי!! באמת שאין דברים כאלה אני מתה לצאת ואין לי כוח לארגן שום דבר וככה אם כבר מציאים לי פשוט לא בא לי לא יודעת נמאס לי טיפה מאנשים וזה לא סתם אנשים זה החברים שלי זה כנאה משהו דפוק בי.. כי כיף לי איתם באמת שכן! אבל שיחה עמוקה לא היתה לי כבר הרבה זמן. וכמישהי באה אליי עם בעיה כל כך מפגרת כל כך מטומטמת פשוט בא לי לצרוח עליה אז בזמן האחרון היו לי התפרצויות.. כמובן שזה התפרצויות יחסית אליי לא משהו רציני פשוט קטע שלא חשבתי לרגע ואמרתי למישהו כל מה שאני חושבת עליו גם אם ידעתי שמה שאמרו לי עליו היה מוגזם. לא יודעת בא לי לצעוק ! כל כך ! ואין לי על מי או על מה.. יש הר</div>Sat, 26 Mar 2011 17:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12392717http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12392717http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12365613<div align="right" dir="rtl">לפעמים זה נראה כאילו יש אינסוף אפשרויות, כל כך הרבה אופציות רק צריך לבחור שניה אחרי זה, לראות את ההפך. אין אפשרויות. אפס אופציות. בעיותיות משהו (: בכללי..אני לי ממש זמן לחיים זה תמיד בצפר-בייביסיטר-בצפר-לישון אני כבר לא פוגשת אנשים :( כל פגישה עם חברות שלי בהפסקות, בבצפר, זה מין "ווואוו!! איתך לא דבירתי שניםם" ו.."מזמן לא נפגשנו!! את עוד חיה?? " באמת שבא לי לחיות בא לי מסיבות ובא לי לפגוש אנשים ולצאת לצאתתתתת!! כלכך בא לי לצאת!! אבל אי אפשר. כי כל סופ"ש יש משהו אחר סופ"ש הזה דווקא נחמד היום בערב מנוחה מהשבוע (: מחר חד"כ ולהתכונן למבחן ענק במתמטיקה שבת - קייטרינגגג!! סוףסוף עבודה עם משכורת שלא נעלמת שבוע אחרי זה (כי אני מוציאה אותה..) מה גם עם כל השיעורי נהיגה וחו"ל ההורים מוציאים עליי פוול כסף אז גם ככה לא נעים לי לבקש מהם עוד ליציאות וכאלה. רק תקופה וזה חולף? (: תוכניות לפסח אין לי.. יש לי רק שבוע מהחופש שאני בארץ.. וביום אחריי חופש פסח אני צריכה להגיש עבודת גמר בהיסטוריה, לעשות מבחן באזרחות ויומיים אחרי זה מתכונת במתמטיקה על החומר הז</div>Fri, 11 Mar 2011 00:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12365613http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12365613http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12254299<div align="right" dir="rtl">הרגלים. בדקתי עכשיו..אני כותבת בבלוג הזה מאמצע ז' עכשיו? אמצע יא'. החלטתי שכשיהיה לי זמן אני אסתכל קצת מה כתבתי פעם (: היו לי כמה בלוגים לפני לא עמוקים..סתם שטויות שלי אפעם לא היתה לי בעיה לכתוב פה על הכל כל הדברים שאני לא אספר לאף אחד הדברים האלה שיושבים ואין למי לספר כי..טוב ביקשתי כמה פעמים מאמא פססיכולוג, והיא טענה שאני מפונקת ואני לא צריכה אני באמת לא צריכה ואני באמת מפונקת מה אני יכולה להגיד לה? שיש כלכך הרבה דברים שאין לי את הכוח לספר אפילו לחברות הכי טובות שלי, שאני יכולה לחפור להן שעות על הדבר הקטן והכי לא חשוב הזה ברור שיש דברים שכן, יש דברים שמספר חברות, איכשהו מצליחות לגרום לי לספר להן יש דברים שאני מתחרטת שסיפרתי עדיף לשתוק ולהיראות חכם לא? תמיד אני אוהבת לכתוב בכותרת של הפוסט את השם של השיר איתו אני מתחילה לכתוב.. זה מה שמשפיע עלי. בדר"כ, כמו עכשיו, אני באה לכתוב על משהו אחד, ויוצא לי משהו אחר לגמרי..! פשוט נשפך ממני כל הצורך הזה לכתוב המורה שלי לספרות מחרימה אותי ממוצע 55 טוב אני לא יודעת לכתוב יפה, אין לי אוצר מילים גבוה, ובטח שלא ניסוחים צינים</div>Thu, 06 Jan 2011 23:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12254299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12254299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12211817<div align="right" dir="rtl">מודאגת. קשה לי לסדר את המחשבות שלי מרוב דברים שרצים שם. מתי ואיך זה קרה?? כל הטכנולוגיה הזאת היא שטות אחת גדולה! היום אח שלי היה חולה, ואמא ראתה שאין לי כוח ללכת לבצפר, אז היא הציעה שאני ישאר איתו בבית. ייאיי !! (: היא אמרה שהוא לא ממש חולה, יותר בקטע של צומי, ולתת לו לראות טלוויזיה כמה שבא לו. אני זוכרת שכשהיתי יותר קטנה והיתי חולה הכי פינוק היה לראות טלוויזיה (: החלטתי לראות איתו..כי תכלס אין לי משהו יותר טוב לעשות (וגם אין לי כוח) הוא ראה איזה תוכנית עם הנוסח הרגיל - יש גיבור, יש לו חבורה, יש רעים, ומשהו על להציל את העולם שלנו והעולם של היצורים, שהם מרכז התוכנית. אני כבר יודעת את התסריט הקבוע של התוכניות האלו. בכל מקרה נמאס לי אחריי שעה ככה, וחצי שעה אחריי גם לו נמאס. החלטנו למצוא סרט. הוא כבר ראה את הסרטים שאמא השכירה לו, אז החלטנו לחפש סרטים יותר ישנים. ישבנו וחיפשנו קלטות. יובל המבולבל והארי פוטר עברו את הניפוי, לעומת הרקולס והיפה והחיה שנפסלו בקלות. זה הדליק אצלי משהו. למה ילד בן 6 מעדיף הארי פוטר על הרקולס? הארי פוטר הוא יותר רציני, חשוך, עמוק, מפחיד! הרקול</div>Tue, 14 Dec 2010 13:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12211817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12211817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12178671<div align="right" dir="rtl">היי אני די בטוחה שככה לא כותבים אקספשין אבל אין לי כוח לבדוק במורפיקס.. ממ טוב כתבתי עבודה בתנ"ך וואלה? פעם ראשונה שאני לא מעתיקה מאף אחד(ויקיפדיה,חברים) לא לקחתי רעיון מאף אחד נטו שלי נטו אני ממש היתי גאה במה שיצא! גם יצא לי בול עמוד וזה מה שהיה צריך העולם נראה מושלם (: נתתי לחברה שלי לקרוא.. היא אמרה שהיא ממש שמעה אותי מדברת, ושזה אחת העבודות המצחיקות! קיצר היית ממש גאה בעבודה שלי - שלי שלי ורק שלי ואז.. טוב המורה החזיר לי את העבודה. כבר בהתחלה של השיעור שאלתי אותו אם הוא קיבל אותה והוא עשה מן פרצוף כזה ואז כן ואז שאלתי אוות הכי בצחוק "מה לא אהבת?" ואז הוא אמר "נדבר על זה אחרי זה" פאק. מה?!?!?! אוקי. קיבלתי אותה חזרה הרבה הערות על ציניות, זלזול, ו...טוב לא היה לי כוח להמשיך לקרוא שאלתי אותו אם לכתוב לא עבודה חדשה כמו שהוא רוצה שהיא תהיה. הוא מורה ממש טוב, הוא רק הסתכל עליי, לא יודע מה לענות. בסוף הוא אמר שלא. זה הדליק בי משהו מה הקטע של בצפר?! הם הכי כזה 'בואו תביאו את עצמכם, תכתבו בעצמכם' אבל רק אם אני מעתיקה את העבודה מויקיפדיה הם מקבלים אותה?! וזה</div>Sat, 27 Nov 2010 03:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12178671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12178671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12103436<div align="right" dir="rtl">גשחעכףלךגשחכעלךחלךגכעךחגעכןםקורעןהצגבהלחךמגשדכע הכל טוב והכל חרא. החיים שלי מושלמים.. אבל בזבל רופאים מתרצים את זה כ"גיל ההתבגרות" אני לא מאמינה להם כןכן אני מתחילה לקבל אחריות וכל השטויות האלה אבל...זה בכלל לא קשור גם בכלל המבוגרים עדין לא סגורים על עצמם כאילו..הילדות זה הזמן היחיד שבו הכל בטוח עכשיו? זהו? זה מה שחיכיתי לו כל הזמן? "כתהיי גדולה תביני" למה גרמתם לי כלכך לרצות להיות גדולה?! זה לא כזה כיף פיות שיינים זה לא הדבר היחיד שמשקרים עליו לילדים קטנים המבוגרים יוצרים אשליה שלהיות מבוגר זה כיף - חופשי ומאושר אוףף בזבזתי את הילדות שלי שלרצות להיות גדולה, ועכשיו שאני גדולה אני רוצה לחזור להיות קטנה. איאי, טוב אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם אהבה זה די שקר בהתחלה גורמים לך לחשוב שזה היעוד שלך 'למצוא אהבה' כמובן שאמא שואלת אותי מגיל 6 מתי אני כבר אתחתן וזה די תורם לעניין אבל האהבה הזאת לא כזה משהו רק אחריי שאת מתאהב מתחילים להגיד לך שאהבה זה גם כואב נראלי שאני אוותר על זה בנתיים כשיהיה לי כוח טוב אני צריכה להתחיל להדחיק את הגנים הפולנים המתבכיינים</div>Sat, 16 Oct 2010 01:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12103436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12103436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12002770<div align="right" dir="rtl">Turn around, Every now and then I get a little bit lonely and you're nevercoming roundTurn around, Every now and then I get a little bit tired of listening tothe sound of my tearsTurn around, Every now and then I get a little bit nervous that the bestof all the years have gone byTurn around, Every now and then I get a little bit terrified and then I seethe look in your eyesTurn around bright eyes, Every now and then I fall apartTurn around bright eyes, Every now and then I fall apartTurn around, Every now and then I get a little bit restless and I dream of something wildTurn around, Every now and then I get a little bit helpless and I'm lying like a child in your armsTurn around, Every now and then I get a little bit angry and I know I've got to get out and cryTurn around, Every now and then I get a little bit terrified and then I seethe look in your eyesTurn around bright eyes, Every now and then I fall apartTurn around bright eyes, Every now and then I fall apartAnd I need you now to</div>Fri, 27 Aug 2010 03:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (בליקה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=779939&blogcode=12002770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=779939&blog=12002770