"And when all wars over a butterfly still be beautiful"

שקט.

עכשיו לא מדברים יותר.

בין כל השיחות יש אמת רועדת,

ואולי היא מחכה להחשף,

אולי היא פשוט נמצאת שם.

מתחת לפני הקרקע מצאתי לי פנים,

פנים שמסמלות לי משהו גדול יותר על החיים.

ובין כל המכשולים שידעת שיבואו,

היית לי מגדלאור, היית לי דרך.

לא דרך סלולה, כי אם דרך שמחכה להסלל, ולא משנה לאן אלך- זה בסדר.

אמרתי לך היום שזה נראה כאילו גידלת אותי להיות מה שאני היום, הנערה הספציפית הזו,

ילדת הטבע, ילדה אמיתית שרוצה בשלום.

אמרת לי בחיוך ובהומור שלך שרצית שאהיה משהו יותר טוב,

כל אבא אחר שהיה אומר את זה הייתי מזדעזעת, אבל אתה לימדת אותי לצחוק,

לא משנה מה- הכל מצחיק. בעיקר הדברים הכי קשים.

וכל צעד שאני עושה במסע שלי אני יודעת שאתה מחכה לי בסוף, מוחא לי כפיים, גאה בי על מה שאני, 

גם אם הבחירות שלי שונות מהבן אדם שאתה.

ובראשי אני עדיין הילדה הזו שלומדת ללכת, הילדה הזו שלא יודעת לשחות ואתה קורא לי לבוא אלייך בשחייה,

וכל פעם כשאני מגיעה- אתה מתרחק, כדי שאלמד לבד.

נתת לי את כל הכלים אבא, והכל נמצא על השולחן, ואתה רוצה שאשתמש בזה, שאשתמש בך להיות לי מורה דרך.

אבל גידלת אותי כל כך טוב שאני לא צריכה אותך, רק את החיבוק הזה שלך, וככה אני יודעת שהכל בסדר.

בהתבגרותי גיליתי אותך מחדש, מתוך הפחד לאבד אותך,

עכשיו אני יודעת שאתה נמצא פה, חי או מת, אתה תמיד איתי, כי אני אתה בהרבה מובנים.