היי לך, בא בתור.

בשביל להציג את עצמי, אני אספר לך שיש לי יכולת עמוקה מאוד להעניק אהבה. יכולת שאני יודעת שטמונה בי, ועדיין לא יצא לי ליישם.

יש לי תסביכי מיניות ותסביכי שייכות, ואני ממש לא טובה בלדבר על הרגשות שלי, אני טובה בלכתוב עליהם.

אני קצת חסרת ביטחון. אמנם, ככל שאני מתבגרת אני לומדת לאהוב את עצמי. 

אני לא מכוערת, אפילו כבר קיבלתי כמה וכמה אישורים לזה שאני יפה; הוא אמר לי שיש לי מבט חודר של חתול, 

מישהו אחר אמר שיש לי פנים של ילדה טובה שרוצה לעשות דברים רעים.

עם זאת, אני נורא בטוחה בשכל שלי, בעומק שלי, ובבגרות שלי. לזה אני לא צריכה אישור, ואני מקווה שתוכל לראות את הפרטים האלה בי.

אני מבקשת ממך שתתן לי לתת לך את כל מה שאני רוצה לתת. תן לי להעניק לך את כל החום והאהבה שהצטברו בי, שאני כמהה להעניק.

קלקלו אותי. ואני יודעת שזה נורא דרמטי להגיד, בתור תינוקת בת 17 שלא יודעת כלום מכלום, אבל תהייה סבלני. אלו השנים המעצבות שלי.

אני צריכה אותך, שתעזור לי לתקן את עצמי.

אל תהייה כמו הקודמים בתור, אלו שהיו לפניך, אל תקלקל אותי גם.

אני רוצה הפעם להתאהב באמת. אני רוצה להתאהב ולהרגיש בריאה, לא פצועה ומלוכלכת. אני רוצה להתאהב בלי להרגיש את הלחץ הזה בחזה,

זה שמעיד על חוסר סיפוק. אני רוצה להתאהב ולהרגיש שלווה- לדעת שאתה שלי באמת.

אני רוצה שכשנשכב בפעם הראשונה, זה יהייה נקי, וטהור. 

ואני רוצה להתפוצץ מרוב תשוקה- כי בפעם הראשונה אני ארגיש שמה שאני עושה נכון לי.

תפנק אותי. תן לי להרגיש חשובה, מיוחדת. אני רוצה לדעת שאתה תרגיש מלך העולם, כי אני הסכמתי לשכב איתך.

ואני רוצה שתדע מה המשמעות של זה לגביי.

אני רוצה לרצות לעשות איתך אהבה, ללמוד איתך לעשות אהבה. 

ושכשתהייה רחוק... הריח שלך יהייה חתום כל כך עמוק בסדינים שלי, ככה שאני אוכל לחלום עליך בלילה, ואפילו להרגיש אותך מלטף אותי.

אולי זה הרבה לבקש... ובכלל לא מצאתי אותך עדיין. ואני לא יודעת מתי אני אמצא אותך, אני מקווה שזה יהייה בקרוב.

אבל אני כל כך צריכה אותך כבר.

אני צריכה שתגיע. כדי שאני אוכל להמשיך הלאה.

כדי שאוכל להפסיק לדחוק את הדמעות שלי עמוק בגרון.

אני צריכה שתגיע, כי אני צריכה לדעת איך זה להרגיש נאהבת.

חשוב שתדע, שכשמשהו מפריע לי, דווקא אז כשיש לי הכי הרבה חשק להתפרץ ולדבר, אז אני שותקת,

אני מתכנסת בתוך עצמי. כאילו אוצר המלים שאני כל כך גאה בו הולך לאיבוד, ואני לא מצליחה לדבר.

את מקסימי זה נורא הכעיס, הקטע הזה שלי.

בכלל, בבקשה תהייה שונה ממנו. אל תתן לי להרגיש דחויה, או לא טובה מספיק.

חשוב לי להרגיש חשובה.

אף פעם לא הרגשתי מספיק חשובה.

ועם כמה שזה שטחי ורדוד, אני רוצה נפרסם ביחד תמונות נשיקה בפייסבוק. אני רוצה שכולם ידעו שאתה שלי, ואני שלך.

ואז, אולי גם אני אזכה לרומן הנעורים המתוק והטפשי הזה שאוכל לספר לנכדים שלי עליו.

שלך בציפייה,

סול.

נ.ב: אני צריכה גבר. אני באמת צריכה גבר.

אני לא רוצה להגיע לבגרות ולהיות מקולקלת.

הקשרים שאני בונה עכשיו... אלה הקשרים שהופכים אותי למי שאני.

אני רוצה להיות נקייה וטהורה.

לא עם בול ומעטפה, אבל שלחתי לו מכתב, הפעם הוא באמת יקרא את מה שאני כותבת.

מכתב שמתאר כמה אני כועסת עליו ומאוכזבת. כי שוב זה קרה לי, נאטמתי. רעדתי מפחד ושקשקתי.

לא יכלתי להגיד את כל מה שיושב לי על הלב.

נמאס לי מזה!!! נמאס לי מזה כל כך, מחוסר היכולת הזה, להגיד למישהו מה אני מרגישה אליו.

נעמדתי מולו, הייתה לי הזדמנות לכעוס, לפרוק ולהוציא את הכל,

אבל כמובן, במקום זה אמרתי:

"הכל בסדר"

והוא חייך, כל כך שלם עם עצמו ורגוע. רגוע לעומתי, שאני הופכת לפקעת עצבים כל פעם שאני רק מביטה בו.

ואז הוא פתח את הזרועות שלו וחיבק אותי.

אה... לא. לא נראה לי. הכל לא בסדר.

שוב נאלצתי להפיל עליו הכל בכתב, כבר עשיתי לו את זה פעם, למקסימי, והוא היה בהלם ולא ידע להגיב.

אז הוצאתי עליו את כל העצבים שלי, ועכשיו אני מרגישה טוב.

לא משנה לי איך הוא יגיב, העיקר הוא, שעכשיו הוא יודע כמה אני כועסת עליו.

עכשיו אני יכולה להרגיש שאני יכולה לעבור הלאה. סגרתי את המעגל שלי, הוא יודע מה אני חושבת (או ידע בעוד שבועיים, כשיחזור מהבסיס),

וזהו.

עכשיו אני יכולה להתגבר על זה שהוא היה הראשון שלי, על תחושת המרמה הנוראית, ועל התחושה הזאת שאני כזאת מובנת מאליו בשבילו.

עכשיו את המכתבים שלי אני יכולה לחתום ככה,

"עד כאן ועד לבא בתור,

לא שלך יותר,

סול."

תחושה נפלאה.

עריכה:
מסתבר שממש פצעת אותי. אני פאטתית כמו כל המתבגרות האלה שלא רציתי להיות.
אני מקווה שגם אני פצעתי אותך... סה"כ, זה כולה סטוץ שנמשך כבר שנה 

מקסימי היקר,

אתה מפחד, אני יודעת.

ואני יודעת שאתה רוצה להיות שלם עם עצמך לפני שאתה קופץ פנימה.

לעולם לא אפגע בך. אתה מבין? אני כבר קפצתי.

לעולם לא אפגע בך.

אני רוצה הזדמנות, אני רוצה לבטא את הרגשות שלי כלפיך.

זה נורא, אני כל כך לבד. אתה נאטם בפני ונסגר.

מתרחק ומתרחק. וככל שאני מתקרבת אתה רק ממשיך להתרחק, כאילו מונע ממני את המגע איתך רק בשביל שאתחנן לעוד.

ואתה יודע שאתחנן, ושאגמע כל טיפת התייחסות שתעניק לי.

הקשר איתך כל כך מוזר לי, אתה הגבר הראשון שגורם לי להרגיש ככה.

אני חושבת עליך כל היום; איך להשיג אותך, איך לספק אותך, איך להתקרב אליך.

הגבול בין האגמים שלנו מטשטש ובעוד אני כבר בתוך האגם שלך, אחרי קפיצת ראש קצת עקומה שהכאיבה לי בכל הגוף, אתה עדיין עומד על הרציף מעל האגם שלי ומהסס.

אתה מביט בי ואני יודעת שאתה רוצה אותי.

ליטפת לי את הירך בעדינות, חצי נוגע וחצי לא.

"אבל אני רוצה אותך, עכשיו." אמרת אחרי שנישקת אותי ושתקנו קצת. אחרי שאמרתי לך שאני מתגעגעת, ואתה חסר לי.

"זה לא בסדר." אמרת. הקול שלך המיוחד התפזר באוויר והדהד בו. זה שכבר למדתי לזהות ולהבחין את כל הויברציות שלו כמעט. ואז הושטת את ידך, ואני הנחתי את שלי בשלך, למרות שמקום המבטחים שלי בך התערער.

עזרת לי לקום, הסתובבתי תחת הקשת שיצרה הזרוע שלך, ואתה תפסת במתני בכוח, כמעט הכאבת לי, אבל לא. הדבקת אותי לקיר. משתק, כמו שרק אתה יודע.

ואני משחררת פה ושם אנקה שרק מבהירה לך כמה אני רוצה אותך קרוב;

ככה, כמו עכשיו, כל הזמן.

אתה גורם לי להרגיש רצויה כל כך, נאהבת כל כך. אני יודעת שגם אתה מרגיש.

אמנם, בו זמנית אתה גורם לי להרגיש דחויה, לא טובה מספיק, לא עבורך, לפחות.

ואני יודעת שאני מתבזבזת, בכל מובן של המילה, עליך ועל הגחמות שלך והפחדים שלך והמלים שלך והמבטים והמגע.

אני יכולה לאהוב אותך כל כך עמוק, וכנה ואמיתי, אם רק תתן לי הזדמנות.

האגרוף הקפוץ שלך מחביא בתוכו כל כך הרבה דברים, והוא מושט אלי. רק מבקש שאפתח אותו. אבל אתה קשה.

הידיים שלך הן חזקות, מי כמוני יודעת, כמוני, שאתה כמעט תמיד שוכח להיות עדין איתי.

מה אתה מסתיר שם? מה אתה מושיט, נותן לי? מה חבוי בין האצבעות של כף ידך שכל השרירים בה מהודקים חזק חזק?

אני רוצה אותך.

אבל זה היה קודם. הפעם הבטחתי לעצמי שאני ממשיכה הלאה.

וככל שהרגע ההוא, בו אמרת לי שאתה לא חושב שתוכל להיות איתי, מתרחק, כך משתנה הגישה שלי.

מי שהפסיד פה הוא אתה.

אתה הפסדת את כל מה שיכלתי להעניק לך, את כל מה שרציתי להעניק לך.

ואילו אני, אני רק התחמקתי מצרה צרורה ומתוסבכת.

ובכל זאת... אתה עדיין החולשה שלי.

שלך, 

סול