היי סול, 

יש לך הפרעה טורדנית כפייתית. את מאמינה שלדברים שאת עושה יש השלכות על הגורל שלך.

כשאת מפנטזת על הגברים שאת רוצה, משהו בך אומר לך שזה יגרום לכך ששום דבר לא יקרה, ואז את מפסיקה לפנטז.

וזה נעים לך, שיש משהו להאמין ולהאחז בו.

שהסיבה שאת לא עם מקסימי ולא עם החייל, היא לא כי הם לא רוצים, אלא כי את שולטת בזה בהתנהלות שלך במהלך היום.

זה שבכל סוף שבוע המפגש שלך מתפספס, זה בגלל שבמהלך השבוע פינטזת על הנשיקות שלו ועל האנחות שלך.

"הפרעה טורדנית כפייתית של גיל ההתבגרות היא מחלה, המתבטאת בדימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות וגורמים לחרדה. החרדה גוררת אחריה התנהגויות או פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה, המבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי בתגובה לטרדנות. הפעולות חמורות מספיק כדי לגזול זמן, כלומר, הן מעסיקות את האדם משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. בנוסף, בנקודת זמן מסוימת במהלך ההפרעה, האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות."

כך אומרת ויקיפדיה.

ובכן, אתמול ראית את מקסימי.

מה הרגשת? את תוהה.

זה היה מעין ערבוב רגשות בלתי מוסבר שכזה. את עדיין רוצה אותו ונמשכת עליו.

וכשדיברת על החתולים התפורים לגרביים שלך, הוא הביט בך בחום וברכות, כאילו הזכרת לו את כל הדברים שמשכו אותו בך מלכתחילה.

שאלת אותו לגבי ה18.1, יום שישי שאחרי יום ההולדת שלך. את עושה מסיבה ורוצה לוודא שהוא יכול לבוא ולא ישאר אי שם בצבא.

"אני אנסה, סול, אני אסדר את זה." הוא מחטט בפלאפון שלו ומביט בך.

השיער שלך התנפח ותלתליו שררו בגלל הלחות. 

הרגשת שהוא נזכר בהכל. בלילות הקיץ הלחים שהוא היה צוחק בהם על התלתלים שלך שהתפרעו. "מה קרה לשיער שלך?" הוא היה שואל ומחייך.

"זה כל כך נורא?!" נבהלת ורצת למראה בקרבת מקום.

"זה ממש לא נורא, זה סקסי." הוא היה אומר ואז לוכד אותך בין זרועותיו.

את מתגעגעת לזה, הא?

לחום שלו. וכשאת מביטה בעינייו את רואה שהוא נזכר בכל הדברים הללו כשאת מדברת, ברגעים האלו שלכם.

הרי גם את היית הראשונה שלו.

ומצד שני, הוא נראה לך כמו משהו שחלמת פעם ולא באמת קרה.

ובכל פעם שאת רואה אותו, הגעגוע אליו הולך ומתחזק, אבל משהו מתעמעם. הזיכרון מטשטש.

כשדיברת, הוא הביט בך ועקב אחריך במבטו.

"זה אחד הדברים שאני הכי אוהב בך" הוא אמר לך פעם, "את לא מפחדת להיות מי שאת, לא אכפת לך מה חושבים."

את היית נבוכה והסמקת.

"את לא מבינה כמה זה מושך."

אם תפסיקי לפנטז עליו, את חושבת שהוא יחזור אליך?

או שאולי זה שאת מפנטזת עליו, מרחיק אותך מהחייל שלך?

וכשאת מפנטזת על החייל, את מתרחקת גם ממנו וגם ממקסימי.

מה יהייה איתך? פשוט תפסיקי לפנטז.

שלך,

סול.