היי חייל,

הרבה זמן לא התראינו. אולי, אם חושבים על זה, אפילו שנה או יותר.

אני צריכה שהזמן יעבור ויגיע כבר שבוע הבא,

ואני צריכה שתזכור את האחריות שהטלתי עליך! אני צריכה שתיזום פגישה.

כי אתה נראה חתיך יותר מתמונה לתמונה, והשיחות מעמיקות משיחה לשיחה.

ואני נורא מתגעגעת למגע, כלשהו.

אז תחזור כבר הביתה, ותזכור את מה שאתה צריך לעשות.

אתה בוגר וחכם, מצחיק, ואובססיבי לכל מני דברים קטנים שהופכים אותך לחמוד כזה.

בוא לא נשכח, שמאז שהכרתי אותך, בכל פעם שמשהו משמעותי נקטע, המחשבות שלי מיד רצות אליך.

אתה ה"MEANT TO BE" שלי... כי זה היה צריך לקרות עוד לפני הרבה זמן, כשאני הייתי קטנה ואתה היית קטן.

תמיד איתגרת אותי, בשיחות איתך, הוויכוחים איתך. רציתי תמיד להוכיח לך שגם אני חכמה.

אז אני אחכה עוד שבוע... כי מה זה שבוע?

כולי תקווה שתזכור את מה שהבטחת, כי אם לא אני סתם מפתחת ציפיות.

השאלה היא אם בכלל אתה רואה אותי כמו שאני רואה אותך? ואולי אני סתם מדמיינת שטויות.

מה שכן אני יודעת שאני צריכה להרגיש את הידיים שלך נוגעות בי,

אחרת אני אשתגע.

שלך בכמיהה,

סול.