Windows to the Soul
קצת שירים, קצת מילים. |
| 3/2007
בשקט בשקט
יוצאים מחר לפאב. אנחנו, כמה חבר'ה.. יוצאים מחר לפאב. אין לי מושג איפה. מה שאני כן יודעת, זה שבניגוד לפעם הקודמת, אני כבר עכשיו החלטתי: אני לא שותה משהו יותר נורא מ-סטלה. בירה. רק בירה. לא יותר מזה. בלי קוקטיילים, בלי דברים עם יותר מ-10% אלכוהול.
יהיה מוצלח. אני יודעת.
[אם הוא היה קורא פה זה היה בעייתי. אז מזל שהוא לא.]
להגיד לגיל? לא יודעת. אני יודעת שהוא לא סומך עליי בקשר לאלכוהול, וזה הגיוני, אבל אני לא יכולה שהוא תמיד יהיה זה שיגיד לי "אל תשתי, כי אני מכיר אותך איך את כשאת שיכורה [בלה בלה]". שזה נכון. והגיוני. וזה יופי. אבל אני צריכה להיות זו שאומרת לעצמי "אל תשתי, כי אני מכירה אותי איך אני כשאני שיכורה [בלה בלה]". או לפחות, לא לשתות משהו רציני. אז אני אגיד לעצמי את זה הפעם. וזה יהיה בסדר. צריכה ללמוד לפתח סוג של שליטה עצמית. לא רק בקשר לאלכוהול, אלא בכלל. אבל לפעמים, פשוט לא בא לי.
רגילה לפורקן, מיני, פיזי. משהו. וזה הפך לנדיר מכדי שהחיים שלי יישארו נוחים. אז אני משתגעת כרגע. אם רק הייתי יכולה ללכת לאיזה מסיבה, מועדון... לרקוד עד שהברכיים שלי יתפוררו, עד שאני לא אוכל לעמוד יותר, עד שהכל ייצא... אז הכל היה בסדר. אבל הלוגיסטיקה והקקה של גיל בקשר ללא-לצאת-איתי-בשישי-למועדון די הורס את זה. אז קקי לי. בגלל זה אני מחפשת סוג של פורקן באלכוהול. כי אני עייפה, עייפה מלהחזיק הכל בפנים. כי זה אוכל אותי, הורג אותי, מאכל אותי מבפנים. אלכוהול פשוט.. משחרר אותי מהכל, אפילו רק לכמה שעות. זה יותר ממה שכל דבר כרגע יכול לתת לי.
אני מרגישה כל כך רע עם עצמי לאחרונה. לא יודעת אפילו למה.
וההערות שהוא פולט לפעמים, למה אני לא ככה ולמה אני לא ככה, למה אני לא מתלבשת ככה, ולמה אני לא מוכנה לנסות דברים אחרים, למה אני לא אחרת. זה הורג אותי, זה פשוט הורג אותי.
אתה רוצה אותי אחרת? אז אתה לא רוצה אותי, אתה רוצה מישהי אחרת, שאולי יש בה משהו ממני. אבל אתה לא רוצה אותי. לא כשאתה מנסה לשנות אותי. לפחות לא ככה.
קשה לי, ואין סיבה טובה לזה.
אף פעם אין לזה סיבה טובה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
