http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342קצת שירים, קצת מילים.heCopyright 2026 Silhouette. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=7577228<div align="right" dir="rtl">למה הוא מאחר?[ולמה אכפת לי? כי חשבתי שאני אשיג משהו טוב יותר במקום אחר, ואז אני מגלה שמה שיש לי כרגע זה הכי טוב שיכול להיות לי, כנראה, אפילו שלפעמים זה לא מרגיש ככה]למה הוא לא מתקשר?[כי אני לחוצה, כי לא הבנתי למה הוא התכוון כשהוא אמר "אנחנו הולכים לשבת" - מי זה אנחנו? כי בפנים יש איזו תקווה כמוסה שהוא התכוון שזה רק שנינו, למרות שכולנו יודעים שזה הולך להתבדות תוך שנייה, ולהשאיר סוג של פצע פעור ועמוק לכמה דקות, ואולי ליותר]שואלת ושואלת ושואלת ולא מבינה ומתחבטת ותוהה ו... ומבולבלת. מה לעשות? מה לעשות כשמשהו לא מוצא חן בעינייך, אבל את יודעת שאם תגידי משהו את תקבלי על הראש [באופן מטאפורי כמובן]? לשתוק? לקחת את הסיכון, ולהגיד את מה שאת באמת חושבת?אני לא מבינה.אני לא מבינה כל כך הרבה דברים בעולם הזה... מסתובבת כמו איזו מטורפת, בייקום אחר, בייקום שלי, שכל קשר בינו לבין הייקום הזה הוא מקרי לחלוטין.חייבת ללכת. הוא התקשר. הוא כבר כאן. כנראה שגם הם פה.</div>Tue, 02 Oct 2007 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=7577228http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=7577228http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6486039<div align="right" dir="rtl">רבנו [בערך] אתמול, כי העזתי לבקר אותו בקשר לסקס, והוא לא יכול לקבל את זה. הוא לא מסוגל להמשיך דיון, אפילו ויכוח, אם אני מבקרת אותו בקשר לסקס. הוא פשוט נאטם. אני שונאת את זה.אז ירדתי לסלון, והדלקתי טלוויזיה. היה "אנג'ל", את הפרק The Cautionary Tale of Numero Cinco. שזה פרק די חמוד [אבל לא מהמועדפים שלי]. ראיתי. בכיתי. חיבקתי את החתול וניגבתי בו את הדמעות. מיותר לציין, זה חתול מאוד פאסיבי ;-) חיח. החזקתי את עצמי במקום עד סוף הפרק. ידעתי שאם אני אעלה חזרה אליו לפני שאני נרגעת כמו שצריך אני סתם אהיה עצבנית, ואז הוא יהיה לא סתם אטום, אלא ממש עצבני. אז חיכיתי עד סוף הפרק. ואז עליתי. והוא ביקש שאני אשאר איתו [הוא שיחק במחשב]. אז היה בסדר.הכל אירית. זה הכל אירית. יש לי תחושה שאפילו הוא לא חושב עליה בתדירות שאני חושבת עליה. אקסיות. אלוהים, איזו צרה. ליתר דיוק, אקסית. זאת רק היא. אם היא לא הייתה מאוהבת בו. אם הוא לא היה אומר לי שהיא עדיין מושכת אותו מבחינה מינית... רק לא היה אומר לי. יכל להיות יותר טוב.אז עלינו למעלה, ועינגתי אותו בשלל דרכים [שלא כללו שום איבר חוץ מהלשון שלי חיח... ], והלכנו ליש</div>Sat, 12 May 2007 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6486039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=6486039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6411039<div align="right" dir="rtl">שכל מה שאני רוצה עכשיו זה להיות איתו? להתכרבל... ככה, מול הטלוויזיה, לתת לעצמי לשקוע בחום שלו, במגע שלו... בקול שלו... ולשכוח מהדיכאון הזה... להרגיש כמה דקות כמו בנאדם נורמלי שהראש שלו לא מתפוצץ מכאב...אבל אני לא יכולה.אני כל כך רוצה להיות איתו שזה כואב.לא אכפת לי מכלום. לא אכפת לי מלא-סקס, לא אכפת לי משתיקות, לא אכפת לי לשבת לידו עד שתיים בלילה עד שישעמם לו מהמשחק שלו... רק להיות איתו... אלוהים אני כל כך עייפה מכל המחשבות האלה מכל הכאב הזה... רק רוצה שזה יפסיק... רק רוצה להרגיש שאני שווה משהו... להריח אותו... לנשק את השפתיים הרכות האלה... להירדם בחיקו... רק להיות איתו... כל כך עייפה מכל החששות האלה, מכל הדאגות, מכל הפחדים...עייפה מעצמי בעיקר.הראש שלי מתפוצץ וכבר לקחתי נורופן אחד. מכיון שאני מנסה להיגמל מאיבופרופן</div>Wed, 02 May 2007 22:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6411039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=6411039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6060935<div align="right" dir="rtl">הדם היבש קצת נמרח לי על האצבע שהחזיקה את הסכין...פרק היד עוד שורף טיפה... אבל הכל כבר יבש.הכל יבש.הכאב לא יוצא. הוא רק מתחבא, עד הפעם הבאה שתפיל אותי על הברכיים, ממררת בבכי לריקנות בסלון... סוגרת את הדלת, ובוכה. חושבת שזהו, כי ככה זה בדרך כלל כשאני מגיעה למצב כזה, אבל אז מגלה שלא יכולה להפסיק. הדמעות יורדות, והכאב. הוי, הכאב, הוא שם. והכאב בלתי נסבל, והריקנות, והבדידות המוחלטת. השנאה העצמית, האכזבה מעצמי, התחושה הנוראית שעצם הקיום שלי מגוחך, לא רלוונטי, עדיף שלא יהיה בכלל.רק רוצה כתף לנוח עליה, מישהו לדבר איתו, מישהו שיעזור לי כשאני נשברת. שירים את החתיכות, ויחבר אותן בדבק של אהבה, של רחמים, של חיבוק חם, של ניחום. פעם זו הייתה היא. ועדיין, לפעמים, כשאני נשברת, אני חושבת עליה. על הידיים שלה, על הקול שלה, על החום שלה. ונזכרת שזו כבר לא הטריטוריה שלי. שכבר אין לי באמת זכות. אז התקשרתי אליו. והוא זלזל, כי כל מה שאמרתי זה שהיה לי יום חרא. חשבתי שהוא ישמע בקול שלי, שיבין, משהו, עד כמה רע לי. שאולי איכשהו, דרך הטלפון, הוא יראה איך בכיתי קודם בתחנת אוטובוס, כי כבר לא יכלתי יותר. כי התעייפתי, ה</div>Mon, 19 Mar 2007 20:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=6060935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=6060935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5972442<div align="right" dir="rtl">יוצאים מחר לפאב. אנחנו, כמה חבר'ה.. יוצאים מחר לפאב. אין לי מושג איפה. מה שאני כן יודעת, זה שבניגוד לפעם הקודמת, אני כבר עכשיו החלטתי: אני לא שותה משהו יותר נורא מ-סטלה. בירה. רק בירה. לא יותר מזה. בלי קוקטיילים, בלי דברים עם יותר מ-10% אלכוהול. יהיה מוצלח. אני יודעת.[אם הוא היה קורא פה זה היה בעייתי. אז מזל שהוא לא.]להגיד לגיל? לא יודעת. אני יודעת שהוא לא סומך עליי בקשר לאלכוהול, וזה הגיוני, אבל אני לא יכולה שהוא תמיד יהיה זה שיגיד לי "אל תשתי, כי אני מכיר אותך איך את כשאת שיכורה [בלה בלה]". שזה נכון. והגיוני. וזה יופי. אבל אני צריכה להיות זו שאומרת לעצמי "אל תשתי, כי אני מכירה אותי איך אני כשאני שיכורה [בלה בלה]". או לפחות, לא לשתות משהו רציני. אז אני אגיד לעצמי את זה הפעם. וזה יהיה בסדר. צריכה ללמוד לפתח סוג של שליטה עצמית. לא רק בקשר לאלכוהול, אלא בכלל. אבל לפעמים, פשוט לא בא לי.רגילה לפורקן, מיני, פיזי. משהו. וזה הפך לנדיר מכדי שהחיים שלי יישארו נוחים. אז אני משתגעת כרגע. אם רק הייתי יכולה ללכת לאיזה מסיבה, מועדון... לרקוד עד שהברכיים שלי יתפוררו, עד שאני לא אוכל לעמוד יותר, עד ש</div>Mon, 05 Mar 2007 23:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5972442http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5972442http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5943996<div align="right" dir="rtl">תמיד תהיתי למה יש לי כזו נטייה קשה לפאסיביות.ועכשיו אני מבינה למה.אני רואה את אמא, תקועה במצב הפאסיבי שלה. היא בד"כ פאסיבית. לא מבחינה פיזית. היא יכולה לעשות הרבה פיזית. אבל שזה בעצם יהיה כלום.היא נסחבת כבר שבועות עם לדבר עם המנהל איפה שהיא עובדת כדי שיעבירו אותה כבר סניף חזרה לצפון. ונמאס לי לשמוע אותה מתלוננת על זה ששום דבר לא קורה ועל כמה היא מתגעגעת, אבל עד לפני כמה ימים היא לא ממש עשתה משהו. התירוצים, התירוצים. יכולים להרוג כל אחד.ואני כל כך לא רוצה להיות כמוה.שעת ההרהורים היא זו.לא יכולה לישון, שוב.אני כל כך אוהבת אותך.אבל אני עדיין לא יודעת עד כמה מזה זה אהבה "של בני זוג" וכמה מזה אהבה אפלטונית. זה מאוד מבלבל אותי. וזה מאוד לא ברור לי. אף פעם לא ידעתי להבדיל. עד כמה אני נאמנה? האם זה חשוב? אף פעם לא הייתי נאמנה כי אף פעם לא נאלצתי לבחון את הסוגיה הזאת. לנעמה, כן הייתי. לפעמים לא ברור לי למה. אהבתי אותה, כן. אבל... הו, התסבוכות. אבל לעצמי? בטח. תמיד שמתי את עצמי קודם. בד"כ. בד"כ, קודם כל בא - מה אני רוצה, מה אני מעדיפה. רק אח"כ, מה אחרים רוצים, במה צריך להתחשב. פרויד אומר שככה ז</div>Thu, 01 Mar 2007 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5943996http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5943996http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5943886<div align="right" dir="rtl">המוח שלי מלא במחשבות רעות, של תירוצים-תירוצים-תירוצים-הכל-רק-תירוצים-וזה-כל-מה-שזה-יהיה.מחשבות רעות, של חוסר אמון. מחשבות של למה-אני-לא-מסוגלת-להאמין לאנשים כשהם מנסים לעשות משהו טוב. למה אני באמת, אבל באמת מחפשת אנשים. מחפשת איפה הם טועים, מחכה לשנייה שהם יטעו ממש, כדי שאני אוכל להגיד - "הא! טעיתם!". כדי שאני אוכל להגיד לעצמי, ידעתי שהם כאלה, כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם.עכשיו הבנתי את זה. וזה כואב לי, כי אני לא יכולה להפסיק.וכי אני עייפה נורא מהתירוצים.הנה מקרה:אנחנו לא יוצאים כי אין אוטו. אבל אני מרגישה [שוב, רק מחפשת איפה הטעות תהיה] שגם כשיהיה אנחנו לא נצא. תמיד יהיה תירוץ אחר. לא רוצה להיות בת-זוג-לבית. לא רוצה.רוצה שנצא.מה אני אעשה שאני בת 18? שאני רק ילדה? שאני רק ילדה.. שרק רוצה לעשות דברים שילדים רוצים לעשות, שהחברים שלי רוצים לעשות... כמה בוגרת שאני לא אהיה, אני לא אהיה מבוגרת. לא עד שאני אעבור עוד כמה דברים, ואשתעמם מכמה דברים אחרים, ואהיה מבוגרת של ממש. אז אני נורא מצטערת מתוק, אבל אני לא מבוגרת. אשמתי שעוד לא עברתי כלום? שאני עוד בקטע ה"דבילי" הזה, של אשכרה לצאת בשישי, עם ה"</div>Thu, 01 Mar 2007 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5943886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5943886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5897949<div align="right" dir="rtl">Feel on the verge of going mad... and than it's time to punch the clock![הדוויג והשארית העצבנית]לפעמים אני פשוט לא יודעת מה קורה איתי.. או בכלל.PMSינג מטורף.מרגישה כאילו אני עצבנית על משהו, אבל או שזה על יותר מדיי דברים או שאני פשוט לא יודעת על מה, אבל אני מרגישה כאילו הראש שלי מתפוצץ כל רגע... כאילו אני חייבת לצרוח. חייבת. ממש. להרביץ למשהו. לשתות קצת לא יזיק. אבל להרביץ למשהו, וחזק. [וול, הכי חזק שאני יכולה...]צריכה לmove.אז... מבתי!</div>Thu, 22 Feb 2007 15:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5897949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5897949http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5744975<div align="right" dir="rtl">איך זה קורה שרק כשהוא רחוק אני בסדר?כנראה שהייתי צריכה קצת פרספקטיבה. קצת להתרחק ממנו, כדי להתקרב אליו מנטלית, מחשבתית אפילו. מרגישה טוב יותר.הרבה יותר.ולנטיין, הגיטרה שלי, יושבת מולי על המיטה. היא מהממת. וכל פעם שאני מנגנת בה אני נזכרת איך היא הגיעה אליי, ופתאום אני מחייכת. החברים שלי. אני חייבת לפנות זמן לנסוע אליהם מתישהו. אבל הסופ"שים תמיד עמוסים לי. ואני לא יודעת מתי אני אראה אותם שוב.הוא התקשר אליי, לשתי דקות, "רק כדי להגיד היי". מחו"ל. יש דברים... אז ישבתי וחייכתי לעצמי באוטובוס בדרך הביתה אחרי שהוא התקשר, כמו פסיכית, בלי קשר לכלום. פשוט הרגשתי טוב, אז חייכתי.אני חושבת... אני לא מתיימרת להבין אותו, את איך שהוא חושב, את מי שהוא. אבל אני מקווה שאני אצליח להיטיב את עצמי מספיק כדי להיות ראויה לו.מרגיש לי טוב. קליל כזה. [אפילו שהטיקים בעין חזרו לי אחרי שהם לא היו יותר משנה. בעיות של לחץ. סטרס, כמו שאמא אומרת.]</div>Sun, 28 Jan 2007 21:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5744975http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5744975http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5684114<div align="right" dir="rtl">על דברים שנפלטו בלי מחשבה.אני אומרת שאני טועה תמיד, ואני מגלה שזה נכון.אולי יום אחד אני אתרגל לזה שאני טועה, ואני אפסיק לשנוא את עצמי בגלל זה.מחשבה לפני מעשה,הליכה לפני ריצהקפיצה למים הרדודיםלפני ששוחים לעבר המפל.שוב קראתי את כתבי האיןוהבנתי כי בשמיים אין מלבד ענניםמלאכים הם רק חלום של ילד אומללואהבה שחקוקה בגורלהיא רק עוד חלק מסיפור אגדה,אז אני שוב מנסה,שוב נאבקת בעצמי,לשנות את הטעויות שבילחרוט בשיש עם ציפורןכמעט קשה כמולפסל בנחושת עם עיפרון.אני לוקחת את ידךואוחזת בעזרתה את העט הנובעחורטת בנחושתמפסלת מעצמי - עצמי חדשה.</div>Fri, 19 Jan 2007 13:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Silhouette)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=77342&blogcode=5684114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=77342&blog=5684114