ambivalent - תיעוד של מחשבות אקראיות

"את באמת נראת לי מוכרת מאיפושהו".

והוא נראה טיפה כמו מישהו שהיה איתי בשכבה ביסודי, אז אולי... 

אבל לא. זה היה שקר. סתם מישהו שניסה להתחיל.

ואחר-כך, ממש הופתעתי שמישהו לא-קריפי-לא-כפול-מגילי התחיל איתי, בלי להטריד אותי בתהליך. פעם ראשונה. 

ואני עוד מתעבת כשבכלל פונים אלי, ומעדיפה מרחב ציבורי סטרילי לחלוטין מאינטראקציה לא הכרחית, אז היה מעודד ממש ומחזיר תקווה באנושות. 

אבל.

דברים כאלה גורמים לשכוח, שכשסרבתי לתת את המספר, אני לא הייתי חייבת לו שום הסברים של למה לא, והיה חסר טעם ומיותר לנסות לשכנע אותי עם "מה יש לך להפסיד". 

ואז. 

"יש לי חבר" (לאפאקינגעניינך.)

-"כמה זמן?"

"שנתיים"

-"אז למה לא אמרת קודם?" 

הרבה פעמים שמעתי את התלונה שבחורות עונות ב"יש לי חבר" על דברים כמו "מה השעה", מתוך הנחה שמנסים להתחיל איתן. 

לא שמתי לב באיזה שלב של הדקה הזו זה הפך מ"את -באמת-באמת-באמת- נראת לי מוכרת מאיפושהו" ל"אני מתחיל איתך", כי נראה שבשלב ההוא הייתי אמורה להכריז בלי הקשר שאני תפוסה. 

המ.