http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369You're curious and smart and bored, and all you see is the choice between working hard and slacking offheCopyright 2019 underage. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14987955<div align="right" dir="rtl">לא טעיתי בלזהות את האושר הטהור של אותם ימי ראשון. ידעתי את ערכם היטב עוד לפני שנלקחו ממני. באמת שלא הייתי צריכה לאבד אותם כדי להבין כמה הם יקרים לי. לא שזה עוזר. בקשה מוגזמת בשבילי היא לנהל שיחת חולין לא מחייבת עם יצור אנושי אותו אני מחבבת בכנות. והוקסמתי לגמרי מהיצור הספציפי הזה. אולי זו טעות או אשליה או דלוזיה, אבל נוצר אצלי הרושם שהוא מתנהג כמוני כשיש לי מצב רוח טוב. כלומר, צבוע בצורה מוחלטת כל-כך שאי אפשר להבין אם באמת יש לו אופי משל עצמו, מעבר להתנהגות שמסתכמת ב"הדבר הכי מתבקש לעשות בשלב זה". מקסים בעיני. יוצא לו מעולה. חבל לי שלא יצא לי לשאול אותו אם אני טועה. עבר כבר כל-כך הרבה זמן. בפעם האחרונה בה שמעתי אותו מדבר, עם אחרים, חשבתי שראיתי בבירור את אותו הדיאלוג אותו אני מנהלת במקום לענות בכנות ששום דבר לא בסדר. ועכשיו - אולי זה המחסור באנשים שנמצאים מולי. כנראה התופעה בה מפתחים חיבה לאנשים רק מעצם הנוכחות בקרבתם. כאן זו ללא ספק אשליה עוצמתית ביותר של חיבה חסרת כל בסיס רציונלי. משהו כמו 10 שעות על פני חודשיים, עם מנה נדיבה של שעמום, גרמו לי להכנס למשהו שלא באמת הייתה ל</div>Sat, 30 Mar 2019 21:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14987955http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14987955http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14975346<div align="right" dir="rtl">אדים מסתלסלים מכוס תה פושר לגמרי כאילו היה מדורה. קיבלתי את ההחלטה שמגיעה לי מדבקה על עבודה טובה. הוא נגמר, סופית. הפך זיכרון רע לא רלוונטי*2, מינוס סיוט מזדמן אחרי יום מעייף. דצמבר באמת התחיל. אני שוב קמה ונופלת על הקיר אחרי מספר צעדים, ישנה בשעות משונות. כנראה המשקל ירד מעט, למרות חוסר הפעילות המוחלט. החלטה החלטית ורצינית לגבי המשך חיי התפוררה מהר יותר מהזמן שלוקח לי לשכוח, והיה לי אישור נוסף שזה עמוק מדי, בלתי נפרד. אולי זה הזמן ללכת לאודישנים, לנצל את העובדה שאני יכולה להתחיל לבכות בפקודה. וזה בסדר. עוד קצת, ויהיה בסדר יותר. או שלא. אולי... </div>Sat, 08 Dec 2018 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14975346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14975346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14969449<div align="right" dir="rtl">אולי יש אי שם השתלשלות ארועים בה אני מסיימת את התואר. במקום, אני שוב יושבת בשיעור האחרון בסמסטר, מחוץ להבנה של מה שחולק בכתה. מובן שאתחרט. הרבה. הרבה. אבל חרטה לא תעזור לי לעבור מבחן. גם לשבת פה לא. אז למה? היום הזה התחיל בחדשות טובות מאוד על שינוי פוליסת המטען בחברת טיסה מסוימת. ועכשיו, גיליתי בתדהמה שיש הקלטות של הרצאות הקורס אליו אני מחויבת להגיע בכל מקרה, החל מהיום. זה מצוין. מעבר לכל ספק, מצוין. סיימתי לראשונה בחיי לקרוא מאמר אקדמי לפני כמה דקות. מובן שעוד שבועיים שלושה אפתח את מקראת הקורס בפעם האחרונה בהחלט. איכשהו לא הכל מרגיש לגמרי חרא שוב. איזו הרגשה משונה.</div>Sun, 14 Oct 2018 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14969449http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14969449http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14960115<div align="right" dir="rtl">שכבתי על המיטה בחלוק מקלחת, מתגלגלת מצד לצד בשעמום ובוהה, בעיקר בעצמי, כשנתקלתי בידיעה שהוא נדקר.כשרשמתי את שמו בגוגל, ידיעת החדשות הראשונה, שהתפרסמה דקה לפני החיפוש שלי, הכריזה על מותו.מוות שטותי ומיותר כל-כך לא מתעכל אצלי. ולמרות שמוות שלו ספציפית לא אמור לעורר אצלי יותר רגש מכל שאר אלפי האנשים שמתו היום, עדיין.השיער שלי שמסודר בצורה מושלמת, באורך שיא שכמעט מגיע לישבן, וההופעה הנחמדה שאראה, מתקבלים אצלי כולם עם מנת ריקנות נדיבה.נזכרתי רק הרגע שאחרי ההופעה הקודמת בה הייתי, אנק פגש אותי שם, בתקופה בה עוד גר ב...ב?יופי :) אני זוכרת שזה היה השלישי באוקטובר, ולא מסוגלת לזכור את הכניסה לדירה.מחר אסתכל בתשומת לב גדולה יותר על סשה ואחליט אם הוא אכן יפה כפי שהיה נדמה לי לפני שבועיים. שני אנשים שאני לא מכירה ניגשו אלי הערב. הראשון, שאל אם הכל בסדר, כי פחות או יותר עמדתי בלי לזוז צמודה לקיר איזה עשרים דקות. הבהרתי שזהו מצבי הטבעי. השני... אני לא בטוחה. אני צריכה לדבר עם מישהו, אבל זה ממש יותר מדי לבקש.</div>Thu, 19 Jul 2018 21:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14960115http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14960115http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14958926<div align="right" dir="rtl"> הוא כמעט מושלם להשאיר אותו פה כמו שהוא, רק שיש עוד סוגיה חשובה. האם אכפת לי? כל עוד זה איך שזה. אם זה ישתנה לכיוון הנחשק. האם, באמת, אכפת לי או שאני חסרת ___ מספיק בשביל להשאיר הכל כמו שזה כל זמן שאפשר. אלוהים אדירים, קלטתי הרגע שהשיר הזה קיים פחות זמן מהבלוג. מה עשית בגיל 11? עברתי ככה בסוף מ-4 עד 22. קיבלתי תשובות לא מאוד מספקות את יצר המלודרמה. עם אנשים חדשים אני נוטה לשקוע בנוסטליה חמורה שכוללת את כל הדברים בעולם, ולעזאזל, היו הרבההההההההההההההההההההההההההההההה מהם. "מה, הוא בא לאסוף אותך -שוב-?" השפרצתי עליו מים, ואז העברתי לילד הרצאה אודות הסקת מסקנות. בשישי הסתכלתי על זכר והוא היה מאוד מאוד יפה. הרגשתי שמחה זעירה כשהבנתי שהוא שלי ל-45 דק' כפול 5. לא נחנקתי כשאני רושמת את המספר שלו (אפילו שהייתי יכולה לקבל אותם רק מהצצה קטנה על דף, ביחד עם השם המלא והמייל), מבטיחה לשלוח לו מידע שהוא ביקש, מהרהרת האם הכל ברור. הוא הציע לי טרמפ. נראה שלא הכל היה ברור? "והוא ראה אותי והציע לי טרמפ. אין אנשים שמציעים טרמפים בלי לרצות" -"היייי!" "אני טועה?" (לא.)</div>Mon, 09 Jul 2018 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14958926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14958926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14958042<div align="right" dir="rtl">כשהחיים נותנים לך פאי לימון בחלון ראווה עם מרנג מעל אתה קונה אותו, ואז מגלה שהדונאט שאכלת קודם היה בעצם טעים יותר. אני רוצה לישון. בלי חלומות מתישים עם עלילה סבוכה, בלי מחשבות צלולות על היום יום בזמן שינה, בלי להתעורר ואז להרדם ואז להתעורר שוב. אני לא מרגישה כל כך רע. אני רק שבוע יותר מדי בלי היכולת ללכת, ויותר מדי בלי היכולת לישון. בלי סיבה. בלי שום סיבה שלא אוכל להשאיר את המוח שלי בלי בייביסיטר אלקטרוני עד שישקע לשינה, ובכל זאת, הנה אני כאן.</div>Sun, 01 Jul 2018 22:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14958042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14958042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14957918<div align="right" dir="rtl">מגנבים ואנסים והמשטרה וביקורת הגבול והצבא והפנאטים. אני פוחדת מילדה בת 9 שתקבל, לשבוע בערך, אחות גדולה שהיא חלמה עליה. מתישהו לא מזמן השינה הלכה לעזאזל. וזה לא טוב כרגע, כי אני צריכה לקום מחר, בבוקר. וזה עוד כלום לעומת מה שמחכה לי בסופש הבא. </div>Sat, 30 Jun 2018 22:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14957918http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14957918http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14956126<div align="right" dir="rtl">ביום רביעי הסקרנות ניצחה, וכתבתי את השם ששמעתי כמה וכמה וכמה פעמים בקרדיטים, בפייסבוק. רשימת החברים הייתה פומבית, אז תוך כמה שניות איששתי את חשדותי. כן, שמעתי מאחיך פעם את ציון הפסיכומטרי שלך כשהייתי ילדה קטנה יותר. נשמע מאוד מרשים, משהו מעל 790? נראה שהמשפחה נותרה על כינה. חשבתי, האם אלו עדיין חיי שקר מוחלטים? אולי רבע שעה הרהרתי, משועשעת, בעבר. אז הגעתי לעבודה. שתי הזרועות שלי מכוסות פסים-פסים-פסים. טריים, אדמדמים, וכאלו שהפכו לצלקות. ישרים, כמעט באותה הזוית. יש לי את התירוץ המושלם להסביר איך זה נעשה במקרה, בדרך אותנטית, ללא כוונת תחילה. כנראה לא היו מאמינים לי. כנראה לא הייתי מאמינה לעצמי. כנראה הייתה לי נימת קול של שקרנית ממש גרועה. משום מה, זו דווקא האמת. אבל שייפו אותם, אז לא יקרה יותר. נהיה קצת לחוץ לענות על השאלה "מה הלאה?". נהיה קצת בעייתי יותר לחכות. הזמן נראה כבר ממש אכזרי. דרישה ממני לעבוד שם, חוסר היכולת לומר לא תקיף, עושים חשק לברוח, לברוח, לברוח. כן, לא סביר שאסלח לעצמי על זה שהתמוטטתי בזמן לא מתאים, שלא עברתי את פילוסופיה וג'אווה, שלא יהיה לי כביכול עתי</div>Sat, 16 Jun 2018 14:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14956126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14956126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14946827<div align="right" dir="rtl">באוטובוס מאחורי, ממש ממש מאחורי, יושבת מישהי. בגילאי 9-10 שיחקנו אחת בבתים של השניה והשלישית, 11-12-13 הלכנו יחד לבריכה בקיץ ויצאנו עם כל החבורה ביום העצמאות. במחשב שלי יש כמה מאות תמונות שלה מגיל 14, נדמה לי, שצילמתי בשמלת לוליטה מחזיקה ידיים עם שלישית. באותו יום הכנו בנטו יחד. בגיל 15 נסענו לים בקיץ, ומשם חזרתי עם תמונות שנשארו במחשב שלו עד היום אולי. הוא הראה אותן שנים אחרי, בהכרזות על תחת. וביום רביעי אחד בו היה גשם זלעפות בילינו יום מטושטש, מעורפל נורא. וזה הדבר האחרון שאני זוכרת, פרט לזיכרון העובדתי של חילופי דברים במסדרונות תיכון באביב. בינואר ראיתי אותה, אולי, על אותו הקו, ואולי ראיתי זיהוי בעיניה. אף אחת מאיתנו לא אמרה מילה. ועכשיו אני יכולה לשים לב איך היא נשענת על מושב באוטובוס חזק מדי ומעיפה אותי טיפה קדימה. אבל מה אני יודעת, יכול להיות שזו ילדה בת 12 שלא ראיתי מעולם.</div>Sun, 01 Apr 2018 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14946827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14946827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14940869<div align="right" dir="rtl"> שאלה 3 (20 נק') הגדירו והדגימו, במידת הצורך, בקצרה (עד 6 שורות) את ארבעת המושגים הבאים. 2. הפרעת אישיות גבולית - הסבירו והדגימו. </div>Thu, 01 Feb 2018 19:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (underage)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=768369&blogcode=14940869http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=768369&blog=14940869